אהבת אחים-שכתוב

 איש אמיד נפטר והשאיר אחריו שטח אדמה רחב-ממדים. לאיש היו שני בנים: אחד מהם נשוי ואב לילדים, ואחד רווק

שם הראשון בדר והשני-קמר

אחרי מות האב הגיע למקום השופט, חילק את שטח האדמה בין שני הבנים ושם בין שני החלקים מחיצה. המחיצה עברה בגורן שבמרכז השטח, ועל האחים היה לשמור על הגורן בתורנות יומם ולילה, עד שיבוא הסוחר שצריך לקנות מהם את החיטה. כי עם גמר החציר רוכזו כל גרעיני החיטה בגורן כשמחציתם בצד של בדר והשאר בצד של קמר.

בלילה, במהלך השמירה על הגורן ישב בדר, האח הבכור, והתחיל לחשוב בלבו: אני זכיתי כבר לאישה ולילדים ויש לי הכול, אך לאחי קמר אין עדיין כלום, לא אישה ולא ילדים. הוא בוודאי זקוק ליותר כסף ממני. לכן, עלי לתת לו יותר חיטה.

מיד קם בדר, והחל להעביר חיטה מהצד שלו לצד של אחיו. כך עמל כל הלילה.

כשהגיע תור המשמרת של קמר, הבן הצעיר. בשעת השמירה התחיל לחשוב בלבו: אני רווק ואין לי הרבה הוצאות לעומת אחי הבכור, בדר, שהוא נשוי ואב לילדים וחייב לספק את צרכי משפחתו. על-כן יש לתת לו יותר חיטה.

מה עשה קמר? החזיר לאחיו, והעביר לו את החיטה שבחלקתו.

וכך קרה במשך שבועיים שלמים.

עוד ליפני שהספיק הסוחר להגיע, סיפר אחד המלאכים הטובים את מעשיהם של בדר וקמר לקדוש ברוך הוא.

ומיד יצאה מלמעלה פקודה: שכל גרעיני החיטה ייהפכו לפנינים.

כך יוכלו להתעשר שני האחים בזכות היותם טובים ונאמנים זה לזה…

הפקודה נתמלאה ושני האחים הפכו לסמל ולמשל של אחווה בין כל שבטי האזור.