המנורה

סמל העם היהודי לאורך הדורות

הסמל הרשמי של מדינת ישראל הוא מנורה ולה שבעה קנים.

בצִידי המנורה שני ענפי זית ומתחתיה כתוב “ישראל”.

המנורה מלווה את העם היהודי מאז ראשית קיומו ועד ימינו.

ההסטוריה של המנורה

לראשונה נזכרת המנורה בתורה בספר “שמות”.

מסופר כי כאשר נדדו בני ישראל במדבר בדרכם ממצרים לארץ ישראל, הם נשאו עִמם את המנורה.

המנורה הייתה עשויה כולה זהב, היה לה קנה מרכזי אחד וממנו יצאו שישה קנים נוספים, שלושה מכל צד.

כאשר בני ישראל הגיעו ממצרים לארץ, הם הציבו את המנורה במשכָּן בְּשִילה, והיא דלקה שם יומם ולילה.

כעבור שנים בנה שלמה המלך את בית המקדש בירושלים, והציב בו מנורת זהב.

כאשר נחרב בית המקדש מנורה זו נשדדה.

זמן רב לאחר מכן, כשהוקם בית המקדש השני, הציבו גם בו מנורה.

מנורה זו וכלי קודש אחרים נשדדו ונלקחו לרומא, לאחר שהרומאים הרסו את בית המקדש והגלו את עם ישראל מארץ ישראל.

לזכר הניצחון שלהם, בנו הרומאים ברומא את “שער טיטוּס“, ועליו יצרו תבליט שבו נראים שבויים יהודים נושאים את המנורה על כתפיהם.

שער זה קיים עד היום ברומא.

המנורה כסמל:

את דגם המנורה אפשר למצוא במקומות שונים,

למשל: ציורים של מנורות נמצאים על רִצפות וקירות של בתי כנסת מתקופות שונות.

הם מעטרים בתים רבים של יהודים ואף מופיעים על גבי מטבעות עבריים עתיקים.

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו ביישוב “בית שעריים” נמצאו מערות ובהן ארונות קבורה.

על קירות המערות נתגלו תבליטים בעברית וכן ציורים ותבליטים של סמלים יהודיים, ביניהם המנורה.

לאחר הקמת מדינת ישראל, נבחרה המנורה להופיע בסמל הרשמי שלה.

את הסמל אפשר לראות על מסמכים רשמיים של המדינה, למשל: על תעודות הזהות הישראליות,

על הדרכונים הישראליים וגם על מטבעות כסף ישראליים.