מעשה בחכמי חלם, שבנו להם בית

חכמי העיר חלם היו ידועים בעולם כאנשים חכמים, חריפי-מוח
ושנוני שכל מאין כמותם. לפני שעשו כל מעשה שהוא היו חושבים,
מתכנסים למועצות ושוקלים את תכניותיהם במאזנים, שלא יבואו
לידי תקלה, חלילה. פעם אחת בנו חכמי חלם בית גדול ומפאר, שעלה להם כסף רב,
אבל לא עשו לבית חלונות.
הבית היה אפל וחשוך.

מה גדול היה הצער! מה רבה היתה הדאגה! התכנסו למועצה
גדולה, ישבו וחשבו: מה לעשות? איך יכניסו את אור היום אל תוך
הבית? מצאו עצה: צריך להכניס את האור הביתה – בשקים! פרשו שקים וסדינים על פני האדמה כלפי השמש הזורחת, עשו אותם צרורות צרורות, והביאו הביתה.

מה הייתם חושבים שיקרה?

פתחו את הצרורות – ופערו פיהם מתמהון: שוב אין אור בבית! עשו זאת שוב – והבית נשאר אפל כבראשונה! עמדו במבוכה גדולה ולא ידעו מה לעשות.

נזדמן לשם פקח אחד. השמיעו לפניו את דאגתם. אמר להם:
“תנו לי מאה דינרים – ואביא לכם את אור השמש הביתה.”
הסכימו פה אחד, ושמחו על המציאה הגדולה שנזדמנה להם בהסח-הדעת:
“אור השמש, היקר מכל יקר – קנינו במחיר מאה דינר!”

מה עשה הפקח ההוא? לקח קרדם, פרץ פרצה בקיר –
ומיד נכנס אור השמש אל תוך הבית.
ראו החלמאים כי טוב, ואמרו: “אם נפרץ את הקיר
כולו – ירבה האור שבעתים!”

    .פרצו את הקיר, והבית כולו התמוטט ונפל

אלו היו חכמי חלם…

האם צחקתם כשקראתם את הספור?

מה מצחיק בספור על חכמי חלם?