הנהגת היהודים בתקופה הפרסית

הנהגת ירושלים בתקופה הפרסית

.’מתוך ‘זאת ירושלים

ההנהגה בירושלים בתקופת שיבת ציון

בתחילת התקופה, הנהיג את העולים מבבל אדם בשם זרובבל. הוא היה נער ממשפחת המלוכה הוותיקה של עם ישראל- משפחת דוד. אחריו שימש בית המקדש בירושלים כמוסד מרכזי לעם ישראל, ומי שעמד בראש המקדש היה בפועל גם המנהיג של עם ישראל. האדם ששימש כראש בית המקדש קיבל את התואר ‘הכהן הגדול’, והוא ייצג את העם היהודי כנגד האימפריה הפרסית ששלטה על כל ארץ ישראל.

יחד עם הכהן הגדול, היו במערכת השלטון נציגים של משפחות חשובות מהכוהנים והיהודים. נציגים אלה נקראו ‘החורים והסגנים’. אסיפת העם של כל הנציגים התרחשה

כמה פעמים בשנה, בזמני החגים. מלבד מוסד שלטוני זה, היתה גם ‘כנסת הגדולה’. זו היתה מועצת החכמים שלמדו את התורה ולימדו את שאר העם.

העם היהודי בארץ ישראל חי באוטונומיה תחת השלטון הפרסי. הפרסים אפשרו ליהודים לחזור לארץ ישראל אחרי הגלות, וחוקקו חוקים כדי לעזור להם לבסס את העם חזרה בארץ. חלק מהחוקים נועדו לתת לירושלים מעמד של ‘עיר מקדש‘. כחלק מחוקים אלה, קיבלו הכוהנים את המעמד המרכזי והשלטוני על היהודים בארץ.

עם זאת, כבר בתחילת התקופה, בימי עזרא ונחמיה, נוצרה בעם היהודי דרך חדשה לעבודת ה’. לפי דרך זו, המקדש אינו הדרך היחידה לעבודת הא-ל, אלא גם קריאת התורה והלימוד שלה. דרך זו טענה שלא רק הכוהנים והנביאים יכולים להביא את דבר ה’ אל העם, אלא כל אחד יכול ללמוד בעצמו. כך נוצרה ‘דמוקרטיזציה’ של עבודת א-להים בעם היהודי, ושמירת המצוות התפשטה בכל העם היהודי.