עבודה בהיסטוריה – רש”י

רבי שלמה בן רבי יצחק ירחי  היה תלמיד חכם צרפתי נודע. הוא נחשב לגדול מפרשי התנ”ך והתלמוד, והראשון הידוע כמי שעשה זאת באופן מקיף ושיטתי בכתב, עד כדי כך שכונה בשם “פרשנדתא” (פרשן דתא – פרשן הדת)

רש”י נולד בעיר טרואה שבצפון צרפת לאביו רבי יצחק מקריווש צרפתי בשנת 1039-1040 ונפטר בשנת 1105. לרש”י נולדו שלוש בנות. הבכורה שבהן, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בו שמאול ומהם נולדו ארבעה נכדים: שמואל – הוא הרשב”ם, יעקב – הוא רבנו תם מבעלי התוספות, יצחק – הוא הריב”ם, ושלמה, שנפטר בצעירותו.

רש”י למד בישיבות מגנצא שבאשכנז מגיל 20 עד הגיעו לגיל 30, ושם עוצב עולמו הרוחני. במקביל היה עליו לפרנס את אשתו ובנותיו, והוא סבל מעוני. הוא למד אצל רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק הלוי ורבי יצחק בן יהודה – מתלמידי רבנו גרשום.

בתום לימודיו חזר רש”י לטרוייש והשתלב מיד בחיי החברה היהודית. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה, אך סירב לקבל שכר על תפקיד זה.

חמש תכונות אופי בלטו באישיותו הלבבית והקורנת: ענווה ופשטות טבעית; רדיפת האמת; דאגה לכבוד הבריות; ביטחון רב בכוחו ותחושת שליחות של מנהיג ציבור. תכונות אלה באו לידי ביטוי במעשיו של רש”י, ביחסו אל הזולת, בקשריו עם תלמידיו, בהשקפת עולמו, בבוז לגאוותנות, באהבתו את השלום, ביצירתו הספרותית וגם בסגנון הכתיבה שלו”.

הערך המרכזי בחייו הוא העזרה ההדדית כי הוא פירש את התנ”ך כדי שאנשים יוכלו להבין את הכתוב בתנ”ך , לפרש את הקשיים.

רש”י גם המציא כתב שהוא כתב בנוסף לכל הפירושים שהוא פירש בתנ”ך.

העבודה הייתה קלה ומעניינת משום שרש”י הוא איש שהשפיע מאוד על פירוש התנ”ך וכמעט לא לומדים עליו בבית ספר וגם זה מאוד נוח לכתוב את זה בספר ולא במצגת. למדנו עליו המון.