מעשה בשלושה בלונים

אמא של רון, הביאה מתנה. שמחה וששון, ולכל ילד בלון.

לרון בלון צהוב. לרותי בלון כחול, ולאלון בלון אדום. 

כל הילדים, וכל הבלונים, יצאו לטיול.

פגשו הילדים את אבא של רון, שמח רון ואמר,

אבא נפח את הבלון הצהוב שהיה גדול, כמו הראש שלך גדול גדול כמו השמש.

האב ניפח את הבלון, ניפח וניפח, ופתאום בום! מה קרה, הבלון התפוצץ, הבלון נקרא.

בגלל שהוסיפו יותר מדי חלקיקים את הלחץ בדפנות גדל!

אל תצטאר רון, זה סופו של כל בלון.

פחדה רותי שגם הבלון שלה התפוצץ, חיבקה רותי את הבלון הכחול, כמו שמחבקים בובה, או כמו שמחבקים את אמא, ופתאום בום! טרח! מה קרה, הבלון התפוצץ משום שהיא הקטינה את נפח הבלון ולחלקיקים לא היה מקום לנוע וכך הפגיעות בדפנות עלה והלחץ גם.

אל תצטערי רותי, כך קרא גם לרון, זהו סופו של כל בלון.

נשאר רק בלון אחד, בלון אדום הבלון של אלון. אלון פחד אל הבלון אז הוא לקח אותו הביתה. הוא שם אותו בחדר שלו. כעבור כמה דקות שמו בום! טרח! הבלון התפוצץ בגלל שהוא היה קרוב למנורה והטמפרטורה שלו עלתה ועלתה, וגם לחץ החלקיקים.

אל תצטער אלון, זהו סופו של כל בלון.