בריאת העולם שלנו

לפני שנברא העולם הכול היה נתון בעירבוביה אחת גדולה: “תֹהוּ וָבֹהוּ”
גם קרן אור אחת לא נראתה, רק חושך בכל מקום ופינה.
האדמה שעליה אנו דורכים, משחקים, מטיילים וגרים הייתה מכוסה כולה במים,
ומעליהם ריחפה רוח אלוהים: “וְרוּחַ אֱלֹוהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם”. 

ואז החליט אלוהים לעשות סדר בעירבוביה הזאת ולברוא עולם. הוא פקד על האור להופיע
ולהאיר את העולם.
וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים: “יְהִי אוֹר”!
האור ציית במהירות: 
“וַיְהִי-אוֹר”.
האור מצא מאד חן בעיני ה’: “וַיַּרְא (רָאָה) אֱלֹוהִים אֶת הָאוֹר, כִּי טוֹב”. עכשיו יש גם אור וגם חושך.
נתן להם ה’ שמות: “וַיִּקְרָא אֱלֹוהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה”.
וכך הסתיימה מלאכת היום הראשון, ונוצרה היממה הראשונה: “וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד”.

למחרת הגיע תורם של המים שנמצאו בכל מקום ובכל פינה וגם למעלה וגם למטה.
“יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם”! ציווה אלהים.
מיד נמתח לו הרקיע מצד אחד של העולם ועד לקצהו השני, משטח ענק שחילק את המים לשתי שכבות: מים עליונים שנמצאים מעל הרקיע (גשמים, שלג, ברד), ומים תחתונים שנמצאים מתחתיו (אוקיינוסים, נהרות ואגמים).
אלהים קרא לרקיע: “שָׁמָיִם”.
וכך חלפה יממה נוספת, עוד ערב ועוד בוקר: “וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי”. 

כמה נחמד: כבר יש אור וגם שמים.

ביום השלישי המשיך אלוהים במלאכת המים שהתחיל בה ביום השני.
עכשיו הוא ציווה על המים שכיסו את פני היבשה להיאסף אל מקום אחד: “יִקָּווּ (יאספו) הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה”.
“וַיְהִי כֵן”.
המים נקוו במאגרים גדולים ונתגלתה האדמה, היבשה.
ושוב נתן אלוהים שמות לנבראים החדשים: “וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵוה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים”.
“וַיַּרְא (רָאָה) אֱלֹהִים כִּי טוֹב”.
אלוהים שמח, והמשיך בתכנית שלו, לכסות את פני האדמה במינים שונים של צמחים ועצים: “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ”. כל צמח וכל עץ נוצרו כך שיוכלו להמשיך ולהתרבות בעזרת הזרעים שבתוכם.
הארץ מיהרה לציית לפקודה של ה’: “וַיְהִי כֵן”, והיא הצמיחה מתוכה עשבים, צמחים ועצים: “וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, למינו (בהתאם למין שלו), וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ, למינו”.ראה אלוהים את האדמה, הצמחים והעצים והיה מרוצה מאד, מאד. “וַיַּרְא (רָאָה) אֱלֹוהִים כִּי טוֹב”. ושוב חלפה יממה, עוד ערב ועוד בוקר: “וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי”.

ביום הרביעי ברא אלוהים את השמש הירח והכוכבים להאיר על הארץ:
“יְהִי מְאֹורֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם”.
“אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים”.

תלה אלוהים את המאורות כמנורות ברקיע השמים, וציווה עליהם: “לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ”. 
השמש, שהיא המאור הגדול, תמשול ביום, והירח, המאור הקטן, יאיר בלילה בסיועם של הכוכבים. 
ואלהים נתן למאורות תפקידים נוספים – לקבוע גם את לוח השנה והחגים (ראו הסבר למטה)•.

איזה יופי. כמה אור. “וַיַּרְא (רָאָה) אֱלֹוהִים כִּי טוֹב”.
וכך הסתיימה יממה רביעית: “וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי”.

שוכב לו הרקיע, כמו בתוך ערסל, בין המים העליונים למים התחתונים, והאדמה מצמיחה עצים, עשבים ופרחים. השמש מאירה ביום, הירח והכוכבים בלילה.
הכול מאד מסודר, דומם.
שקט.. אפילו משעמם…

והנה, הפתעה, ביום החמישי יצר אלוהים ‘חיים’ נבראו יצורים חיים, דגים שבמים ועופות שמים: וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים: “יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה (יתמלאו המים במיני בעלי חיים), וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם”.
ואז הוסיף אלוהים וברא חיות ענק: “אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹולִים” (סוג של מפלצות ימיות, לא בדיוק התנינים של ימינו).

שמח אלוהים וראה “כִּי טוֹב”, וברך את הדגים והעופות שיתרבו וימלאו את העולם בצאצאים : “פְּרוּ וּרְבוּ (הִתרבו) ומלאו את הים ואת היבשה”.

אחרי עשייה כה רבה גם היממה החמישית הסתיימה: “וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי”. 

אבל בריאת בעלי החיים לא הסתיימה, וביום השישי ברא אלוהים את חיות היבשה. סוגים שונים של חיות, זוחלים ורמשים.

“וַיַּרְא (רָאָה) אֱלֹוהִים כִּי טוֹב”.

אבל אלוהים לא חדל ממלאכתו. היה לו רעיון חדש לברוא יצור  מיוחד במינו, בדמותו שלו. 
וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים: “נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ”. יצור זה ישלוט על כל בעלי החיים: על העופות, הבהמות, החיות, הזוחלים, הדגים והרמשים: “וַיִּבְרָא אֱלֹוהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹוהִים בָּרָא אֹתוֹ  זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם”. אלוהים דאג לאדם, ואפילו נתן לו בת זוג מתאימה, וביחד יביאו לעולם צאצאים רבים: “פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ”. 

אלוהים דאג למזונם של האדם ובעלי החיים והתיר להם לאכול מפירות העצים ומכל הצומח: “הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה, וּלְכָל חיות הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רמש עַל הָאָרֶץ”.

וכך חלפו להם שישה ימים של בריאה: “וַיַּרְא (רָאָה) אֱלֹוהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁישִּׁי.”

ומה קרה ביום השביעי? ביום השביעי, הוא יום השבת. נח אלוהים מכל מלאכתו, ולכן גם אנו שובתים  מכל מלאכה ביום זה.