מעשה בשלושה בלונים / שירה דידי ז4

לאגם יום הולדת, היא הזמינה את חבריה הטובים , אודי ולירון למסיבה …

 הם נהנו , שיחקו משחקים , שרו שירי יום הולדת ,אכלו ושתו .

 ואז מיכל אמה של אגם , נתנה לכול אחד מהילדים בלון .

לקח לירון את את הבלון הצהוב ..

והחליט לנפח אותו,  שיהיה גדול כמו השמש! 

-ניפח וניפח וניפח-

 נכנסו חלקיקים נוספים לבלון, כמות הפגיעות בדפנות הבלון עלתה, ואיתה גם לחץ הגז.

ופתאום “בום” נשמע פיצוץ , והבלון כבר איננו ..

לא נורא לירון , זה סופו של כול בלון…

שיחק אודי עם הבלון האדום.

זרק ותפס , ותפס וזרק..

ולפתע בלי כול כוונה כלל, נחת הבלון האדום , על הסיר הרותח של אמא מיכל.

הטמפרטורה עלתה, מהירות החלקיקים עלתה , ומספר הפגיעות בדפנות הבלון גדל ,

והלחץ גדל ועלה.

ופתאום, “בום! טרח! מה קרה?” הבלון התפוצץ , הבלון נקרע..

לא נורא אודי , כך קרה גם ללירון , זה סופו של כול בלון …

נבהלה אגם, לקחה את הבלון הורוד שלה ,חיבקה אותו חזק חזק, כדי שלא יתפוצץ או יברח..

אך היא הקטינה את נפח הבלון , לחלקיקים לא היה מקום לנוע וכך הפגיעות בדפנות עלה והלחץ גם.

ופתאום שוב נשמע “בום! טרח!”, מה קרה ? הבלון התפוצץ ונקרע…

לא נורא אגם, יש עוד בלונים ורודים בעולם …

כך קרה לאודי וגם ללירון , כנראה שזהו סופו של כול בלון…

הסוף!