מנהגי חג הפסח

מצות
מאפה מקמח שלא החמיץ או תפח אותו נהוג לאכול בפסח במקום החמץ.

ליל הסדר 
מתקיים בלילה הראשון של החג, זכר לליל השימורים ביציאת מצרים. המשפחה מסיבה סביב שולחן ערוך ומספרת את סיפור יציאת מצריים- מעבדות לחירות של בני ישראל.

הגדה של פסח 
קובץ מדרשי חז”ל, קטעים מן המקרא, ברכות מזמורים ושירים שנערכו כדי לספר ביציאת מצרים בליל הסדר. ההגדה החלה להתעצב בתקופת המשנה לאחר חורבן בית שני. המתכונת המוכרת לנו היום התעצבה כנראה בתקופת הגאונים (מאה 7 לספירה והלאה).

קערת הסדר
משמשת כתשמיש קדושה וזוכה לעיצובים אמנותיים, מונחת על שולחן הסדר, ועליה מונחים מספר פריטים סמליים:

זרוע– שוק מטוגנת או צלויה של כבש או של עוף – זכר לקרבן הפסח שהקריבו ביום י”ד ניסן בעת שבית המקדש היה קיים ואשר אכלו בליל יציאת-מצרים. יש בו גם סמל לנאמר כי ה’ הוציא את ישראל ממצרים “ביד חזקה ובזרוע נטויה” מדגיש את העוצמה הרבה שבה גאל ה’ את ישראל ממצרים. 

כרפס- הוא סוג של ירק (שברכתו היא בורא פרי אדמה). בעדות שונות נהוגים ירקות שונים: סלרי, פטרוזיליה, תפוח אדמה ועוד. מטבילין אותו במי-מלח או בחומץ קודם אכילתו.

מרור- ירק מר (חסה וכדומה, יש השמים חזרת). שנועד להזכיר את חייהם המרים של ישראל שהיו עבדים במצרים. המרור מבטא: “וימררו את חייהם בעבודה קשה”, כלומר הוא נועד להזכיר את השעבוד ואת החיים המרים.

ביצה- ביצה קשה שרופה במקצת – לזכר קרבן חגיגה שהקריבו אבותינו בבית המקדש בכל אחד משלושת הרגלים. היו שהסבירו כי הביצה מסמלת את ישראל – ככל שמרתיחים אותה, היא מתקשה יותר – כך ישראל מתחזק ככל שרודפים אותו יותר. הסבר אחר -הביצה היא מאכל אבלים, ואוכלים אותה לזכר חורבן בית המקדש.

חרוסת- צבע החרוסת חום והיא עשויה מאגוזים מרוסקים, רסק תפוחים, תמרים, יין אדום ותבלינים. החרוסת מזכירה בצורתה ובצבעה טיט, זכר לעבודת אבותינו בחמר ובלבנים. המילה חרוסת לקוחה מהמילה חרסית – החומר ממנו יצרו את הלבנים, שאבותינו במצרים בנו בהן את הערים פיתום ורעמסס.

חזרת- שורש מרוסק של ירק חזרת. טעמה החריף והמר של החזרת משמש לאותה מטרה כמו המרור. את החזרת אוכלים כשהיא כרוכה במצה, זכר למנהג של אחד מגדולי חכמי ישראל, הילל הזקן, שהיה כורך מרור ומצה ואוכלם יחד, כמו שהיה נהוג במקדש בעת אכילת קורבן הפסח.

אפיקומן
המחצית הגדולה של המצה האמצעית משלוש מצות שולחן הסדר. לאחר בציעתה מוחבאת כזכר לצידה שצררו בני ישראל בצאתם ממצרים. יש מניחים את האפיקומן על הכתף להמחיש את זכר יציאת מצרים. נהוג שהילדים מנסים לגנוב את האפיקומן ודורשים תמורתו מתנה.

קמחא דפסחא 
היא מגבית צדקה מיוחדת הנהוגה לקראת חג הפסח,

 במסגרתה אוספים מהתושבים כסף או מזון על מנת לחלק לעניים מצרכים לפסח.