סיפור העליה שלי

סיפור העלייה שלי

אמה מיכאלוב

שם העולה: סבטלנה (אימא)

עליתי מ: ברית המועצות לשעבר (בקו)

השנה: 1991

הסיבות לעלייה: החלטת ההורים

עם מי עלית: אימא , סבתא , דוד ,דודה .

מסלול העלייה: נסענו מבקו למוסקבה ברכבת , ממוסקבה במטוס לפולין , מפולין לישראל במטוס .

מה השארתי מאחור: בית ספר , מלא חברים , את הבית שלי , את הדברים הפרטיים האישיים.

הציפיות שלי: שנגיע לבית גדול , שנראה טלוויזיה צבעונית , שיהיה לנו חיים טובים , שיהיה לנו חיים מהסרטים.

קשיים: שפה , לא להבין מה מדברים , מנטליות שונה , אין חדר משלי (אישיות).

הצלחות: למצוא חברים חדשים , בלימודים.

רגשות: מבולבלת – כי לא ידעתי מה מדברים , מה קורה סביבי. שמחה – כי כל המשפחה הייתה יחד , כי היו לי חברים חדשים שהיו באותו מצב כמוני .

לחץ – להתחיל הכל מחדש , למצוא חברים חדשים , להבין את השפה כמה שיותר מהר .

חלומות: שיהיה לנו בית משלנו כמו שהיה בבקו , שהצליח בלימודים .

סיפור העלייה שלי

דביר כהן

אני  נולדתי בארץ אך משפחתה של אימי עלו מרומניה בשנת 1964.

ברומניה בשנים האלה הייתה אנטישמיות (שנאת יהודים) כלפי היהודים וכלפי מי שרצה לעלות לארץ ישראל בפרט.זה התבטא בזה שלא היו נותנים להם לעבוד, היו מתנכלים להם ברחוב מקללים,וכך המצב הכלכלי והחברתי התדרדר.

כל המשפחה עלתה ביחד :סבא סבתא וששת האחים של אימי.

לא היו להם דרכונים פשוט מהסוכנות קבעו להם מועד עלייה ומסלול וכך העלו אותם .

הם טסו מרומניה לאיטליה שם שהו שלושה ימים ומשם לישראל.

הם השאירו שם את כל רכושם,רהיטים,בגדים ותכשיטים כי לא הרשו להם לקחת  כלום קבעו משקל מזוודה לאדם וכל אחד לקח את בגדיו וכמה דברים שהיו יקרים עבורו כמו תמונות …

הם ציפו להגיע לארץ הקודש ושיקבלו את פניהם בשמחה כי זו ארץ של יהודים.

כשהגיעו לשדה התעופה בארץ קיבלו תעודות עולה וקבעו להם מספר תעודת זהות במקרה של משפחתי בסדר רץ מהגדול לקטן, ודמי כיס  לימים הראשונים שיוכלו להסתדר,פיזרו את המשפחות על בסיס מקום פנוי ,משפחתי נשלחה לבית שאן לדירה קטנה עם מיטות בודדות מקרר וזהו.

היה מאוד קשה לא ידעו את השפה לא היתה חברה לא היה מקום עבודה וכל השמחה והחלומות שהיו להם הפכו בימים הראשונים לעצב וקושי שלא ידעו איך לצאת מזה.

לאט לאט פנו ללשכות עבודה ועבדו בעבודות מזדמנות  סבא שלי שהיה מנהל תאטרון ברומניה עבד כאיש אחזקה בבית ספר,סבתא שלי שהיתה ספרית היתה בארץ עקרת בית.

האחים של אימי היו צעירים והשתלבו בבתי ספר למדו את השפה ולאט לאט התחילו להרגיש שייכים.

סבי שהיה מוכשר וידע לתפור עבד גם כחייט  בנוסף לעבודתו בבית ספר כך עברה השמועה מפה לאוזן והחיים נהיו יותר קלים.

אחרי שנתיים בבית שאן עברו לעכו שם היו בני משפחה נוספים והיה להם יותר קל.

הצעירים במשפחה השתלבו בלימודים ועבודה והצליחו להקים משפחות ולבנות את ביתם בארץ והמבוגרים קצת יותר התקשו אבל היו מאושרים מהצלחת ילדיהם ומהשקט שלא מתנכלים להם  וכך יצרו חברה פרנסה והיו מאושרים בארץ.

סיפור העלייה שלי

דנה

שם העולה: אירנה

עליתי מ: רוסיה

השנה: 1997

הסיבות לעלייה: אנטישמיות

עם מי עליתי: לבד

מסלול העלייה: רכבת,מטוס

מה השארתי מאחור: בית ומשפחה

הציפיות שלי: ים וחם

קשיים: ללמוד את השפה העברית.

הצלחות: למדתי טוב, למדתי בעבודה שרציתי.

רגשות: שמחה, מופתעת.

חלומות: לקיים משפחה ולמצוא עבודה טובה.

סיפור העלייה שלי

דניאל

שם העולה: אלכסנדרה.

עליתי מ: רוסיה.

השנה: 1992.

הסיבות לעליה: בשביל לחיות בארץ כי אני יהודיה.

עם מי עלית: דוד [בן].

מסלול העליה: ממוסקבה נסענו ברכב עם קרוון לאודסה 2000 ק”מ ומאודסה עד חיפה באונייה עם רכב וקראוון פרטי.

מה השארתי מאחור: השארתי חברה טובה ואח

הציפיות שלי: ציפיתי לבנות בית טוב לילד שלי, ציפיתי להצליח מקצועי וכלכלי.

קשיים: גרתי עם דוד בקראוון פרטי במשך 9 חודשים, עד שקיבלנו קראוון 3 חדרים במשגב, להתחיל הכל מחדש: מללמוד שפה ,  להתפרנס, לעזור לילד בלימודים בלי לדעת שפה.

הצלחות: הצלחתי בשפה ומצאתי מקצוע אהוב.

רגשות: הרגשתי שהגעתי הביתה, האמנתי שאצליח בארץ ישראל.

סיפור העלייה שלי 

יניב

שם העולה: אסתר כהן. סבתא שלי

השנה: 1954  כשהייתי בת 9

סיבת העלייה: רצינו לעלות לארץ ישראל,כל הזמן אחים שלי שכבר עלו לארץ לפניי אמרו שבישראל ארץ אבותינו מאוד טוב ויהיה לנו כיף ושאנחנו גם צריכים לבוא ובגלל שמאוד התגעגענו אליהם ורצינו לאחד את כל המשפחה החלטנו לעלות ישראל.

עם מי עליתי: עם אמא שלי ואחותי (אבא שלי נפטר לפני שנולדתי כשאמא שלי הייתה בהריון).

מסלול העלייה: מטוניס הפלגנו באונייה עד שהגענו לצרפת ועשינו הפסקה של חודש ימים במרסיי, בינתיים  אספו את כל העולים הטוניסאים מערים שונות , דאגו לנו וחילקו לנו אוכל פעמיים ביום בוקר וערב.הינו כולם בחדר אחד ובו היו הרבה מיטות מתקפלות לכל אחד הייתה את המיטה שלו. אחרי חודש של המתנה לאישורים המשכנו לארץ ישראל.

מה השארתי מאחור: גדלתי בבית מפואר, שהייתה לו חצר משותפת עם שכנים נושפים שתמיד פינקו אותי השארתי הרבה חפצים אישים,בובות וצעצועים, חיות בית , חברים.

הציפיות שלי: שיהיו לי חברים חדשים ומהר, שאדע את השפה כדי שאוכל לתקשר איתם, שיהיה לי בית יפה.

קשיים:  אף אחד לא הבין אותי ולקח הרבה זמן להבין מה רציתי להגיד  ולכן לא היו לי חברים . נכנסתי ישר לכיתה ה דיברתי רק ערבית וצרפתית.לא היה לנו כסף לקנות משחקים ואמא שלי תפרה לי בובה מבד ותפרה בגדים לבובה.  כל מה שרציתי היה  ללמוד את השפה ולהכיר חברים חדשים.

הצלחות: קנינו בית בדמי  מפתח, למדתי את השפה ורכשתי חברים חדשים.מצאנו את הדודים שלנו ואת האחים שלנו ועברנו לגור כולם ביחד בעכו העתיקה.

רגשות: שמחתי לעלות לארץ אבל פחדתי שאנשים  יצחקו עלי בגלל שאני לא יודעת לדבר בשפה העברית .הייתי מאושרת שהצלחנו להתאחד כל המשפחה אחים ודודים.

חלומות:להסתדר בארץ ישראל, למצוא עבודה,להקים משפחה ולהצליח .

סיפור העלייה שלי 

יעל

סיפור העלייה של סבא של יעל.

סבא שלי עלה ממרוקו בשנת 1945.
סבא עלה עם סבתא ו2 הדודות שלי דרך אוניה במשך 8 ימים.
סבא עלה כי הוא היה ציוני והיה לו חלום להיות בארץ ישראל אך היה לו מאוד קשה לעזוב את הבית והמשפחה במרוקו ולעלות לארץ.
סבא ממש רצה להגיע והתרגש לעלות לארץ ישראל.
כשסבא הגיע לארץ ישראל,הוא עבר לגור בקריית אתא ,גידל 12 ילדים ופתח שוק ירקות.
הבית של סבא וסבתא קיים עד היום ודודים שלי גרים שם.

סיפור העלייה שלי 

ירוסלב

שם העולה: מריה

עליתי מ: רוסיה

השנה: 2013

הסיבות העלייה: אני מצאתי את בעלי שגר בארץ ישראל בכרמיאל.

עם מי עליתי: עליתי עם בני.

מסלול העלייה: אנחנו נסענו מי יזבסק ברכבת עד מוסקבה מי מוסקבה במטוס עד תל אביב מי תל אביב לכרמיאל באוטו. נסענו הרבה זמן והתעייפנו.

מה השארתי מאחורי: את משפחתי את ביתי את עבודתי ואת חתול שאהבתי אותו.

הציפיות שלי: אני ציפיתי שהארץ תהיה יפה וטובה לי ו לבני וכל זה היה.

קשיים: הקשיים שלי הם ש היה קשה לי ללמוד את השפה ולהיתרגל לארץ אחרת ומנטליות אחרת.

הצלחות: ההצלחה היא שישר היה לי בית טוב ונוח לחיות בו עם בני ובעלי.

רגשות : שמחה התלהבות וסקרנות.

חלומות: שאני אהיה שמחה עם בני ובעלי ושאני אמצע לעצמי את העבודה הטובה לי ושגם נהיה בריאים .

סיפור העלייה שלי

לינוי

שם העולה: אירה .
עליתי מ: אוקראינה.
עליתי בשנת : 1990 .
הסיבות לעלייה : עליתי לארץ מפני שהני ציונית ורציתי להקים את משפחתי במדינה היהודית בארץ ישראל .
עם מי עליתי : עם הורי .
מסלול העלייה: נולדתי בקייב שנמצאת באוקראינה, ובגיל 17 עליתי יחד עם הורי לארץ ישראל. עברנו לגור בכרמיאל בשל דודים של הורי שגרו כאן.

מה השארתי מאחור: השארתי את הבית, האחים שלי ואת חברי הילדות שלי.
הציפיות שלי : ציפיתי להגיע לארץ יפה ופורחת, לאנשים חמים ואחווה של מדינה יהודית. ציפיתי בעיקר להתגייס לצבא ולממש את עצמי, להקים משפחה וללדת ילדים בארץ שלי.
קשיים : הקשיים שחוויתי במהלך העלייה היו השפה, חברה חדשה, מנטליות שונה.
הצלחות : חלק מצפיותיי התגשמו וכמובן שירתתי בצבא, הקמתי משפחה והצלחתי בעיקר בדברים שמאוד רציתי כל חיי.
רגשות : אני מרגישה שמחה ואושר רב עם העלייה, שבניתי בית והקמתי משפחה בארץ שלי.
חלומות : החלום שלי הוא שילדיי יצליחו ויישארו לגור בארץ הייחודית שלנו ויממשו את הכלים שלי לא היו – השפה, השייכות שלהם למדינה ולחברה ועם היותם ישראלים, וכן וינצלו אותם , כי ‘אין לי ארץ אחרת’ כמו שאומרים.

סיפור העלייה שלי

מיטל

אני בחרתי  לעשות את העבודה על אבא שלי-ודים פליקשטיין.

אבא שלי (ודים פליקשטיין) עלה מאוקראינה באוקטובר 1990 . הוא היה יהודי וידע שארץ שלו היא ישראל, ושצריך היה לעלות לשם.

אבא שלי עלה לארץ עם משפחתו (אחותו, אמו ואביו) בנוסף לעוד כמה משפחות שעלו באותה תקופה.

כאשר נפלה ההחלטה לעלות ארצה ,אבא שלי ומשפחתו תפסו מטוס ישירות לישראל .הציפיות שלו היו להצליח להקים משפחה ולנהל חיים טובים בישראל.

לאבא שלי היו הרבה הצלחות כגון לימוד עברית ,הינשאות לאישה והבאת ילד.

אבא שלי היה נרגש ומתלהב מכל המעבר למרות שהרגיש חרטה. הוא השאיר מאחור חברים, חפצים ובית.

הקשיים שלו היו לעזוב את אוקראינה כי אהב אותה, והיא הייתה ארץ הולדתו. אבל אחרי הכול עזב אותה ועבר לגור בישראל.

 אני נולדתי ב- 16.5.1966 באוקראינה. הייתי הילד השני להוריי וגם האחרון. הלכתי לגן ולבית הספר כמו כל הילדים בגילי. אמנם אני הייתי ילד די שובב, אך בכל זאת, קיבלתי ציונים טובים.

לאחר סיום בית הספר, הלכתי ללמוד במכללה מקצוע “הנדסת ברזל”. בסים הלימודים, התגייסתי ל”צבא האדום” ושירתתי שם שנתיים.  באוקטובר 1990 עליתי עם כל משפחתי ועוד כמה משפחות לארץ ישראל והתחלנו שוב חיים חדשים ושמחים בכרמיאל.

אחרי שהתמקמנו בביתנו החדש, הלכתי אני ואחותי לובה לאולפן ללמוד עברית. באולפן הכרתי אישה, התחתנתי איתה ונולד לנו ילד – יניב. אני עבדתי בעבודות שונות כדי לפרנס את המשפחה ולבסוף התגייסתי למשטרה בה אני עובד גם היום.

סיפור העלייה שלי

מילן

שם:  אלכסיי , אבא של מילן בייגלטרוד

עליתי מ : קייב , ברה”מ לשעבר ( אוקרינה של היום ).

בשנת 1990.

הסיבות לעלייה : שנים שרצינו לעלות לארץ ישראל , לחזור למולדת היסטורית.

עליתי עם הורים וסבתא.

המסלול : היה מסובך באותם שנים , היה צריך לקבל הזמנה מקרובים בארץ , לעבור דרך כל הביורקרטיה בברה”מ לשעבר , לוותר על אזרחות סובייטית ולעלות לארץ דרך מדינה באירופה.

באותם שנים , בשביל לעלות לארץ היה צריך לוותר על הכל בברה”מ ועם כמה מזוודות עלינו לארץ.

הציפיות היו גדולות והכל התגשם.

היה בהתחלה קצת קשה להתחיל הכל מחדש אבל עם הרבה רצון שלנו ועזרה של אנשים בארץ , הכל הסתדר.

הצלחנו להשתלב בחברה וחיים חזרו למסלולם.

הרגשנו שחזרנו הביתה ושום דבר לא יפריעה .

חלמנו על בית בארץ ישראל ועל חיים חדשים והכל התגשם .

סיפור העלייה שלי

נבו

שמי: בלמס אברהם

עליתי מ: מרוקו

השנה: 1951

הסיבות לעליה: עליית הנוער שנערכה באותו זמן.

עם מי עליתי: עליתי לארץ עם בני נוער נוספים.

מסלול העלייה: ממרוקו הפלגנו לצרפת שהינו כשנה ומשם הפלגנו לישראל.

מה השארתי מאחור: מאחור נשארו הורי שלוש אחיות ואח.

הציפיות שלי: כנער שעלה לבד ציפיתי להשתלב בחברה הישראלית הקיימת  פה.

קשיים: הגעתי לקיבוץ בנגב (גבולות) מרוחק מישוב שבו הייתה משפחה קרובה , שמירת כשרות , שפה.

הצלחות: התגייסתי לצבא בגיל צעיר ,לאחר מכן שרתתי במשמר הגבול, הקמתי משפחה טובה וגדולה יש לי 5 ילדים 16 נכדים ו12 נינים.

רגשות: במהלך העלייה הרגשתי שמחה  וריגוש רב מזה שאני בדרכי לארץ ישראל,

וכאשר משפחתי הגיעה לארץ שמחתי מאוד.

חלומות: מזמן העלייה רציתי שמשפחתי תגיע לישראל  ותמיד חלמנו לעלות לארץ ישראל ולהקים בה בית ומשפחה.

סיפור העלייה שלי

קורל

שם העולה : אינה ליבוב (אמא)

עליתי מ: אוקראינה

הסיבות לעלייה : אנטישמיות כלפי היהודים בחרתי לעלות ארצה בשביל להשיג חיים טובים יותר.

עם מי עלית : עליתי עם הוריי ואחותי הבכורה סבתא.

מסלול העליה : עלינו לטיסה להונגריה ומשם המשכנו לישראל. כשהגענו לישראל היו לנו חברים שהשכירו לנו דירה בחיפה . אני זוכרת איך טילנו כל ערב . ואחרת כך עברנו לכרמיאל.

מה השארתי מאחורה : השארתי את כל זיכרונות הילדות שלי ואת חבריי הקרובים.

הצפיות שלי : היה להשיג חיים טובים ושלבים להשיג השכלה גבוהה. להקים משפחה משל עצמי . לקנות בית ולהתפתח בישראל.

קשיים : קשיים כלכלים חוסר שליטה בשפה עברית . בהתחלה היה לנו קשה להביע את הרצונות שלנו אבל עם הזמן נכנסנו לשגרה.

הצלחות : ישר עם הגעה לארץ התחלתי ללמוד תואר בחינוך.

רגשות שמחה /רוגע –  שסוף כל סוף נמצאים במקום שבו אנחנו צריכים להיות וטוב ליהודים.

פחד-לצעד השמחה היה די מפחיד לבוא לארץ  חדשה בלי ידע קודם

חלומות : החלום המרכזי בחיי הוא להקים משפחה משל עצמי לרכוש בית וכמובן להתפתח בקרירה .

אני ממש מקווה שלילדיו תהיה ילדות טובה כמו שהייתה לי בחול . שהיו גאים שהם יהודים ולא תהיה עבורם כקללה..

סיפור העלייה שלי

עידן

שם העולה: סבא צביקה זילבר, אבא של אבא שלי, שי זילבר.

עליתי מ: פולין ,עיר קראקוב

השנה:15.5.1950

הסיבות לעלייה:

1. ציונות-הרצון ליישב את ארץ ישראל

2.בעקבות מלחמת העולם השניה,היחס ליהודים השתנה ולכן החליטה המשפחה לעזוב ולעלות לארץ ישראל

עם מי עליתי: אבא שלו-יצחק, אמא שלו-טובה ואח שלו-אביגדור שהיה בן 5 חודשים

מסלול העלייה: יצאו מקראקוב לוורשה אליה נסעו ברכבת. משם המשיכו לצ’כיה ואחכ לאוסטריה. ומשם לוונציה באיטליה, ממנה שטו באוניה “גלילה” לארץ ישראל. משך המסע היה כשבועיים, עד שהגיעו לנמל חיפה

מה השארתי מאחור: חלק מהמשפחה נשאר בפולין- סבא , סבתא ודודים. לא היה להם בית ורכוש מאחר והכל נלקח כשפרצה המלחמה עי הנאצים.

הציפיות שלי: סבא היה בן12 כשעזב את פולין ולכן קיווה למצוא חברים חדשים, מקום מגורים יפה, שהמשפחה תמצא עבודה ופרנסה .שיוכל ללמוד בבית הספר.

קשיים: חששו מהשפה החדשה , השפה העברית, היתה תקופת הצנע בארץ, לא היתה עבודה , לא ידעו מה צופה להם העתיד.

הצלחות: השתלב בבית הספר והיה תלמיד מצטיין. הכיר את סבתא חנה והקים איתה משפחה למופת עם שלושה ילדים . שירת בצבא בחיל השריון ונלחם במלחמות ישראל. השתלב במשרד האוצר, מחלקת המכס שם עבד שנים רבות עד לפרישתו.

רגשות: פחד מעורב בתקווה והתרגשות.

חלומות: להשתלב בחברה, להיות מאושר עם משפחתו ועם חבריו.

סיפור העלייה שלי

ענת

שמי : ענת

עליתי מ :  אוקראינה

השנה  :  1999

סיבות  העלייה :   כל המשפחה של אמא שלי עלו לארץ ישראל .

עם  מי עליתי : אמא, אבא, אחות ואח.

מסלול העלייה :רכבת ואחר כך בספינה לנמל חיפה.

הציפיות שלי : הרבה מים

קשיים : היה קשה להביו את השפה העיברית.

הצלחות  : הצלחנו לדבר בעיברית  ובמקום עבודה.

רגשות:   חיים יותר טובים

סיפור העלייה שלי

קארין

שם העולה: סבטלנה סיון קפליושניק ברש.

עליתי: אוקראינה.

השנה: בשנת 1990, הייתי בת 11.

הסיבות לעלייה: ציונית , הרצון להיות עם העם שלי.

עם מי עליתי: אימא אבא ואח הקטן, דודה עם הבת וסבתא מצד האימה.

מסלול העלייה: נסענו באוטובוס לקייב בירת אוקראינה, משם עלינו על המטוס לבודפשט ונגריה, משם החלפנו כבר מטוס לישראל.

מה השארתי מאחור: את החברים שלי, בית שמאוד אהבתי עם גינה מאגדות, נהר מעבר לכביש לבית שלנו. מורה להיסטוריה שמאוד אהבתי.

קשיים: לא ידעתי את השפה, היה לי מאוד קשה להתחבר עם הישראלים צברים. למדתי רק אנגלית ומתמטיקה. ההורים שלי היו מאוד מתוסכלים, כי בגלל שלא דיברו שפת עברית, לא יכלו לעבוד במקצוע, נאלצו לעבוד בעבודות מזדמנות, כדי שנוכל להתקיים.

הציפיות שלי: הייתי ילדה בת 11. קיוויתי מאוד למצוא חברים חדשים, שהחברים מאוקראינה לא ישכחו אותי, ושהמשפחה תהיה תמיד מלוכדת.

הצלחות: מצאתי חברים חדשים, למדתי שפה, גיליתי ארץ מאוד יפה ומיוחדת, גיליתי יהדות מחדש, עד כמה היא עשירה ברב תרבויות מכל העולם. למדתי הומור ישראלי.

רגשות: הגעתי ילדה קטנה יחסית, ועד גיל מסוים הייתי מאוד מבולבל, האם אני רוסיה או ישראלית. ואז קרה דבר מעניין… ב 2006, כבר הייתי בת 27 אימא לאדריאן, וקארין הייתה אצלי בבטן חודש 6 להריון. טסתי לצ’כיה לבקר משפחה, הייתי שם עשרה ימים, ואז הבנתי כמה אני מתגעגעת לבית שלי, לישראל. האנשים מרגשים אותי בפתיחות שלהם, בדאגה ואכפתיות לזולת. למרות המצב הפוליטי המתוח, החיים כאן כיפים, מרתקים, ומכל הערים שביקרתי בהם, כרמיאל העיר הכי יפה.

חלומות: החלום הכי גדול שלי, זה להיות מודל לילדים שלי, לתת השראה לאנשים: להראות להם כמה החיים יפים, כי נועדנו רק לאושר. וכן חלומות, אם יש לכם חלומות, תאמינו בהם ותגשימו אותם, כמו שאני עושה את זה בכל יום מחדש.