תוכן עיניינים:

הקדמה……………………………………..עמ’ 2

מבוא ………………………………………..עמ’ 3

פרק א’ – אני ……………………………..עמ’ 4-8

פרק ב’ – משפחתי המצומצמת……..…עמ’ 9-16

פרק ג’ – משפחתי המורחבת………….עמ’ 17-22

פרק ד’ – ממשפחה למדינה…………….עמ’ 23

פרק ה’ – אילן יוחסין…………………….עמ’ 24-26

פרק ו’ – חלק מתוקשב…………………עמ’ 27-28

סיכום/מסקנות………………………….…עמ’ 29

ביבליוגרפיה……………………….עמ’ 30

מבוא

מטרת העבודה היא הכרת המשפחה המצומצמת והמורחבת לעומק.

כמו כן בעבודה אבדוק כיצד הספורט השפיע על משפחתי במשך הדורות?

משפחה בשבילי היא בית. אלו הם אנשים שאני הכי מרגיש בנוח איתם, יודע שעליהם אני הכי יכול לסמוך ואוהב אותם מאוד.

בעבודה זו אציג בפניכם את עצמי, אחר כך אספר על משפחתי המצומצמת,  משפחתי המורחבת, סיפורו של סבא איציק שהשתתף במלחמת יום הכיפורים ולבסוף את אילן היוחסין של משפחת רדר.

בעבודה זו ראיינתי את כל בני המשפחה שלי, סרקתי תמונות ונעזרתי באתרים שונים כמו Heritage.

פרק ב’ – “משפחתי המצומצמת”

אבא שלי – גיא

מקור שם המשפחה הוא בעיירה לו’ג שבפולין, זה שם המשפחה המקורי. שם משפחה של אמו של אבי היה הוניגספלד, לסבי מצד אבי היו שני אחים שנהרגו בשואה, סבי ניצול שואה והוא ברח מצעדות המוות עם 4 חברים, הם גנבו סירה ושטו ללא אוכל ומים 10 ימים עד שספינה בלגית הצילה אותו, סבי היה הניצול היחידי מהסירה, הוא עלה לארץ בשנת 1948 והתגייס לצה”ל, לסבתי אח ואחות, סבי נולד בלוג’ שבפולין, סבתי נולדה בארץ וגדלה בעפולה שפת הדיבור בביתו של אבי  הייתה עברית, סבי דיבר גם פולנית, יידיש ואנגלית. סבתי הייתה מורה למוזיקה והיא לימדה אקרדיאון, פסנתר, ואורגן, סבי היה מהנדס מכונות בתדיראן וסוכן ביטוח. סבתי למדה מוזיקה והיא בוגרת הקונסבטוריון בתל אביב. סבי עסק בספורט, רכב על אופנועים ואהב מכוניות, סבתי אהבה מוזיקה. סבי נפטר בשנת 1996 ולא זכיתי להכיר אותו. אבי נולד בשנת 1971 והוא בן יחיד, אבי גדל בראשון לציון קרוב ליקב של כרמל מזרחי, מסביב לבית היו פרדסים ואבי העביר את  את רוב הזמן בפרדסים ובמשחקי רחוב עם חברים. בכיתה א’ למד אבי בבית הספר חביב הוא בית הספר העברי הראשון, מכיתה ב’ למד בבית ספר חדש שהוקם שמו הדרים. אבי היה בתנועת הנוער הצופים והשומר הצעיר.  מגיל 16 ועד היום אבי רוכב על אופנועים ומטפל בהם. בצבא אבי היה חייל קרבי ולקראת סוף שרותו ניהל מערכות מחשבים במרכז ציוד. אבי השתחרר בדרגת סמל ראשון. לאחר הצבא אבי למד במכללת תל חי שבצפון והיה מכונאי אופנועים, בשנת 1993 ביקש סבי מאבי שיבוא לעבוד איתו בסוכנות הביטוח ומאז אבי סוכן ביטוח ומנהל את המשרד. אבי חובב שטח והוא רוכב על אופנים, אופנועים וג’יפים והוא לוקח אותנו לטיולים הכוללים לינה באוהל שעל גג הגי’פ. אבי גם מדריך טיולים ורכיבת אופנועים ואופנים.

שאני נולדתי אבי ואימי גר בתל אביב ושלושה שבועות אחרי הולדתי הם עברו לשוהם.

אבי מאחk לי לשנת המצווה הגשמה עצמית ושאני אצליח בכל מה שאבחר לעשות.

אמא שלי – לימור

אמא נולדה כבת השלישית למשפחת שמאי. הוריה של אימי עלו ארצה מעיראק והכירו בישראל.

שם הנעורים של אמי היה שמאי וזאת מכיוון שלמשפחתו של אבא שלה היה בעיראק בית חרושת לייצור נרות ונרות בעיראקית אומרים “שמיע”. כשסבא שלי עלה ארצה, המנהלת של ביה”ס היסודי שלו התקשתה להגות את המילה “שמיע” ופשוט החליטה לקרוא לסבי בשם המשפחה “שמאי” ומאז זה היה שם משפחתם.

אמא שלי נולדה בראשון ולאחר כמה שנים עברה עם משפחתה להתגורר ברמת גן. אמא סיימה 12 שנות לימוד בתיכון בליך, שירתה בצבא כפקחית טיסה בחיל האוויר, למדה לימודי תואר ראשון במכללת סמינר הקיבוצים, החלה לעבוד כמורה ברמת גן, אח”כ בתא ושוב יצאה ללמוד תואר שני במכללת סמינר הקיבוצים.

לאמא יש עוד 3 אחים: אח בכור, שאול. אחות גדולה, שירלי ואחות קטנה, דנה.

שאול נולד בראשון וכיום גם מתגורר בראשון. שירלי נולדה בראשון וכיום מתגוררת ברמת גן ודנה נולדה ברמת גן וגם מתגוררת שם כיום.

חוויה שזכורה מאוד לאימי מילדותה היא ערב יום שישי, כל המשפחה יושבת סביב השולחן בסלון וצופה בסרט ערבית. אבא שלה מכין לכל אחד ארוחה מיוחדת במינה מלאת “הפתעות” ולא מגלה מה יש בארוחה, אלא רק לאחר שסיימו אותה כי הוא תמיד שם בארוחה (בדר”כ בפיתה) משהו שאותו האחד לא אוהב, ורק לאחר שהארוחה הסתיימה הוא סיפר מה היה בה וכולן היו צוחקים.

בזמן ארוחת ההפתעות, אמא שעוד היתה קטנה ולא ידעה עדיין לקרוא, היתה יושבת ליד אמא שלה וכל הזמן שואלת אותה “נו, מה הם אמרו, נו.. מה הם אמרו?”

אמא זוכרת זאת כחוויה מאוד נעימה, משפחתית ומלכדת.

בתקופתה של אמא לא היה לה מחשב ובוודאי שלא טלפון סלולרי. הילדים בתקופתה היו נפגשים כל אחה”צ בגינה השכונתית ומשחקים במשחקים כמו: תיפסוני, דגלים, סכין באדמה, תופסת, מחבואים, קפיצה בחבל, קפיצה בגומי ועוד…

אמא אומרת שזו היתה תקופה מאושרת ובהשוואה לכיום היא חושבת שילדותה היתה חברותית יותר מאשר היום.

לאמא שלי יש משפחה מאוד גדולה מצד אמא שלה (8 דודים ומלא בני דודים)ובכל שבת, כשהיא היתה קטנה,  הם היו נפגשים אצל סבא וסבתא שלה. אוכלים, משחקים ונהנים. הבית של סבא וסבתא שלה היה מקום מלכד ומגבש ומאז שהם נפטרו, למשפחה אין מקום מפגש קבוע ולכן הם פחות נפגשים.

אמא היתה בצופים כמה שנים ואח”כ היתה מדריכה כשהיתה בנוער העובד והלומד.

בצבא אמא שלי עשתה קורס פקחי טיסה, הוצבה בבסיס חצור במשך שנתיים ושירתה במגדל פיקוח. אמא זוכרת זאת כחוויה יוצאת מן הכלל, לא שיגרתית, מרתקת, מאתגרת ומעצימה.

אחרי הצבא אמא התחילה בלימודי תעודת הוראה במכללת סמינר הקיבוצים. בזמן הלימודים היא עבדה בימי שישי כפקידת קבלה בחדר כושר ושם הכירה בחור עימו יצאה תקופה קצרה. במסגרת עבודתה בחדר הכושר היא הכירה הרבה אנשים וגם חבר’ה שהציעו לה לנסוע לסיני לצלילות. אמא הביאה איתה את החבר שלה והוא ביקש להביא איתו את החבר שלו. אמא והחבר של החבר שלה הכירו האחד את השני, הבינו שיש להם תחביבים משותפים ולימים אף נישאו, זהו גיא אבא שלי.

ההורים שלי התחתנו ב 5/10/2000 בגן האומנים שליד מחלף מסובים. היתה חתונה שמחה מאוד.

אמא מאוד אוהבת לעסוק בהוראה ובספורט. בזמנה הפנוי היא מרבה לרוץ, לשחות, להיות בחדר כושר, לטייל וגם לעשות דברים כייפים עם הילדים שלה.

לאמא יש כמה חברות טובות ואחת מהן היא איריס שאותה אמא הכירה בתיכון ומאז ועד היום הן חברות מאוד טובות. את שאר חברותיה הכירה במהלך חייה המשותפים עם אבא שלי, בטיולי ג’יפים, מהגן ומביה”ס של אחיותיי.

לסיכום, אמא מאחלת לי לשנת הבר מצווה שאהיה מאושר, שאדע להבחין תמיד בין הטוב והרע, שאעשה מה שטוב לי, שתמיד אזכור שהיא ואבא שלי וכל המשפחה נמצאים תמיד לצידי ותמיד יהיו שם בשבילי.

אחותי יובל

לאחותי קוראים יובל וקראו לה כך משום ששמה מתחרז עם שמי ושמותינו קשורים למים. אחותי נולדה בבית החולים תל השומר שגרנו בשוהם בתאריך 23.10.2005. אחותי לומדת בבית הספר ניצנים בכיתה ו’2. תחביביה הם: ריקוד, שירה, ספורט,לשמוע מוזיקה,להיפגש עם חברות, להיות עם המשפחה וללכת לצופים. המשותף לי ולאחותי זה שאנחנו מאוד אוהבים ספורט ועושים ביחד. אחותי רואה אותי כילד טוב, מבולגן, קצת מרחף, חברותי אבל בסך הכל ילד שאוהב לעזור לאחרים. אחותי מאחלת לי לשנת המצווה אושר, עושר, כושר, יושר בריאות לעד, שאני ישאר כמו שאני ילד טוב, חברותי ושמח.

בתמונה רואים את אחותי יובל כשהיינו בתאילנד יולי 2016

אחותי בר זיו

לאחותי קוראים בר זיו. היא נולדה בתאריך 9/11/09 והוריי רצו לקרוא לה זיו. כשאמא שלי היתה בהריון איתה, אני הצעתי לקרוא לתינוקת בר כי מאוד אהבתי את השם הזה. אמא שלי קיבלה את ההצעה כי השם בר גם מצא חן בעייניה ולכן כשהיא נולדה קראו לה בר. מכיוון שאמא שלי ידעה שהיא לא תלד יותר והיא עדיין מאוד רצתה את השם זיו, היא נסעה למשרד הפנים והוסיפה לאחותי בר גם את השם זיו ולכן שמה הוא בר זיו ואנחנו לרוב קוראים לה רק בר.

אחותי בר בת 7 וחצי והיא בכיתה ב’ בבית הספר ניצנים. בר היא תלמידה טובה ומצטיינת בלימודים.

בר אוהבת לרקוד עם אחותי הגדולה ולהמציא איתה הופעות וריקודים. היא אוהבת להזמין אליה חברים ולקפוץ ביחד בטרמפולינה. היא מאוד אוהבת לרכב על אופניים עם אבא שלי בשטח והכי היא אוהבת לשיר ולשמוע שירים.

בר מאחלת לי לשנת המצווה שאהיה תמיד בריא, ארגיש טוב, שיהיו לי הרבה חברים וקל בביה”ס.

בתמונה רואים את אחותי בר זיו בתמונה מתאילנד. יולי 2016

פרק ג’ – “משפחתי המורחבת”

סבא איציק שמאי

נולד בעיראק בשנת 1943 בתאריך 7/12/43.

סבא נולד בעיר בגדאד וגר בשכונה שקראו לה גרדניה בבית של 3 קומות המשקיף על נהר הפרת.

לאמא של סבא קראו סלימה והיא היתה מורה לעברית, צרפתית ואנגלית. היא לימדה באליאנס (בית ספר נוצרי). אבא של סבא קראו לו שאול והוא היה סוחר של יבוא וייצוא מזון בין אנגליה לבגדאד.

מהצד של סבא של סבא כולם היו מורים ןלכן המשפחה שלהם היתה משפחת מועלם. במהלך השנים סבא רבה החליט לפתוח מפעל לנרות ולכן שם המשפחה שלהם שונה לפי המקצוע ולכן שם המשפחה שלהם הוחלף ל”שמיע”.

כשסבא היה בן 9 אבא שלו נפטר וכעבור פחות משנה הוא עלה עם אמא שלו ואחיו (אברהם) לישראל.

סבא עלה לארץ ביוני 1953 והשתכן בתל אביב ברחוב ארלוזורוב יחד עם אמא שלו ואחיו.

אמא שלו עבדה בחברת “המשקם” ועבדה באריגה (היום זו חברת ויצו).

שנה אחרי שהוא עלה לארץ הוא עבר לירושליים לחצי שנה ואח”כ גר בנהריה ואח”כ עבר למעברה בכפר ענה (מול מזבלת חירייה). במעברה הוא גר שנה ואמא שלו ויתרה על הזכות לקבלת שיכון, מכרה את כל הזהב שלה והדודים בארץ גם עזרו וכך היא קנתה דירת חדר ברמת גן ברחוב אמנון ותמר במחיר 6000 לירות.

סבא למד בבית ספר גורדון בתל אביב בכיתה א ואח”כ בכיתה ב הוא למד בירושליים ובנהריה.

במעברה הוא לא למד וכשעבר לרמת גן הוא התחיל בבית ספר מורדי הגטאות בכיתה ד.

סבא למד עד כיתה ח ולמד לימודי ערב בתיכון דביר ברמת גן עד כיתה יא. בסוף כיתה יא הוא התגייס לצבא.

מכיוון שסבא למד לימודי ערב, הוא עבד ביום בחברת “מקורות” במשך 16 שנים ושם הוא הכיר את סבתא רותי.

בצבא סבא היה חיל בחיל רגליים, עבר אח”כ לשיריון והגיע לדרגת רסר בכיר. היה מפקד מחנה של חטיבה 204.

אחרי הצבא סבא המשיך לעבוד במקורות, שם הכיר את סבתא רותי והם נישאו בשנת 1966. הם שכרו בית ברמת גן ברחוב הגת 24.

כעבור שנתיים וחצי נולד להם הבן הבכור ששמו שאול (7/11/68) על שם אבא של סבא שנפטר.

באותה התקופה סבא עבד אצל דוד שלו בחברה שמכרה תשתיות לבניין. הוא עבד שם במשך 9 שנים כסוכן מכירות.

בשנת 1972 הם עברו לראשון ושם נולדה שירלי.

בשת 1973 גייסו את סבא כי  פרצה מלחמת יום כיפור ובאותו הזמן כבר היתה להם בת נוספת (שירלי) בת 6 חודשים. כשסבא חזר מהצבא כעבור 7 חודשים, שירלי כבר היתה בת שנה והוא לא ראה אותה במשך כל התקופה הזאת.

בשנת 1975 נולדה לסבא וסבתא אמא שלי, לימור והם גרו עדיין בראשון.

כשאמא שלי היתה בת 4, הם חזרו לרמת גן.

בשנת 1982 סבא שלי פתח עסק משלו ששמו “צנ-בר” וזה קיצור של “צינורות-ברזים” כי הוא מכר מוצרי אינסטלציה ובניין. באותה שנה באוקטובר נולדה בתם הקטנה, דנה.

מאז סבא וסבתא גרים ברמת גן. כיום שניהם פנסיונרים וסבא מתנדב כבר במשך 4 שנים בכל יום רביעי בבית השאנטי. הוא מבשל שם ארוחת צהריים לכ-60 ילדים חסרי בית.

בכל יום שני סבא בא אלינו הביתה ומבשל לנו ושומר עלינו עד שאמא חוזרת מהעבודה. זה הזמן שלנו ביחד ואנחנו מאוד נהנים מזה.

סבא אוהב לבלות, לטייל, לשתות בירה ולהנות מהחיים.

סבתא רותי שמאי

סבתא נולדה ב 1/5/1946 בעיר כרכוכ שבעיראק.

סבתא נולדה למשפחת כהן והיא הילדה ה-7 מתוך 8 ילדים. לאבא שלה קראו צדוק והיו לו סניפים של תחנות דלק. לאמא שלה קראו שרה והיא היתה עקרת בית שגידלה את כל הילדים.

בשנת 1951 סבתא בגיל 5 עלתה עם כל משפחתה לארץ ישראל והם השתכנו במעברת נחלת יהודה בראשון לציון למשך 10 שנים. הם גרו בתחילה באוהל  (9 נפשות) ובחורף האוהל עף להם, וכעבור שנתיים עברו שדרוג לצריף מפחון. השירותים היו “בול פגיעה” והם היו משותפים לכל השכונה.

אבא שלה עבד בבניין, היה יוצא ביום א וחוזר ביום ה לסופ”ש.

כשסבתא חיתה במעברה, היא הלכה לבית ספר חילוני במעברה. היא היתה בו עד כיתה ו.

אח”כ כל משפחתה עברה לבני ברק לדירת 2 חדרים ושם היא הלכה לבית ספר חילוני “רמז” בבני ברק כיתות ז-ח.

אחרי כיתה ח, סבתא יצאה לעבוד בבית חרושת לחוטים כדי לעזור בפרנסת הבית. היא הלכה לקורס מחשבים בחברת IBM והתחילה לעבוד במשרד למחשבים בגיל 17.

בחברה זו היא עבדה 4 שנים ואח”כ עברה לחברת “מקורות” ושם הכירה את סבא שלי.

הם התחתנו בשנת 1967 באולמי “מקסים” בתל אביב.

חודש לפני החתונה שלהם, סבא וסבתא חצו את הכביש במעבר חצייה. פתאום הגיח רכב צבאי, סבתא קלטה זאת ומשכה את סבא כדי שלא ייפצע, והיא עצמה נפגעה קשה מאוד. היא היתה 3 ימים ללא הכרה ושכבה בבית חולים כשבוע.

החתונה בסוף התקיימה כמתוכנן עם הרבה אנשים והשמחה היתה גדולה.

בשנת 1968 נולד להם בנם הבכור, שאול.

בשנת 1973 נולדה ביתם שירלי.

בשנת 1975 נולדה להם אמא שלי, לימור

ובשנת 1982 נולדה ביתם הקטנה, דנה.

סבתא עבדה עם סבא ביחד בעסק שהוא הקים בשנת 1982 במשך 22 שנים.

כיום סבתא בפנסייה. מבלה בקאנטרי, בחו”ל, עם חברות והמשפחה. גרה ברמת גן.

סבתא רות רדר

שמי רותי ואני נולדתי בארץ ישראל בשנת 1937 בעפולה שזו הייתה בירת העמק.   להורים שלי היה בית פרטי והיה לי עוד אח ואחות ודיברנו כולנו בשפה העברית.

סבא שלי גר איתנו כל השנים והוא החליט שאם אנחנו בארץ ישראל הם ידברו רק ורק עברית עם הילדים והנכדים בעברית כדי שנדע טוב עברית למרות ששפת האם של העם שממנו הם הגיעו היתה רוסית הוא אידיש כי ההורים הסבא והסבתא שלי נולדו בליטא שהיא פעם הייתה שייכת לרוסיה אבל היום היא כבר ארץ עצמאית.  מנהגים מיוחדים לא היו,  לנו מאכלים היו לנו מאכלים שהיו בפולניה זה היה אטריות שאמא שלי הייתה עושה לבד כי לו היה אז ליקנות איטריויות היא היתה עושע בבצק ועז חותכת את הבצק לאיטריות ושמעה סדין ומייבשת את האיטריות על הספה וכך היו לנו אטריות והיינו אוכלים איטריויות.  היו מעט מאוד חנויות איפה שגרנו בעפולה כי עפולה היתה ממש ממש קטנה ובסך הכול היו לנו חיים מאוד מעניינים ושקטים.   

פרק ד – “ממשפחה למדינה”

אני בחרתי לספר על סבא שלי איציק שהשתתף במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973.

סבא שלי היה נשוי לסבתא שלי והיו להם שני ילדים כאשר פרצה המלחמה. הבן הבכור שלהם היה בן 5 והבת הקטנה היתה בת חצי שנה.

כשפרצה המלחמה סבא שלי בדיוק חזר מבית הכנסת ועבר כרוז ברחוב ואמר את שמות היחידות שצריכות להתגייס וסבא התארגן, עלה על אוטובוס והסיעו אותו למחסני החירום של צהלים.הם הגיעו לקראת לילה.

היה שם בלגן גדול, המפקדים לא היו. נתנו פקודה ללכת למחסנים ולצייד את הטנקים והנגמשים בנשקים, מקלעים וכלי עבודה.

סבא היה הרב סמל של היחידה והוא אסף ציוד למטבח, לאוכל, וכלים להקמת מטבח שדה.

ההתארגנות ערכה בערך יום וחצי. לא כל הציוד היה מתאים, חלק מהציוד היה לא תקין.

למחרת בשעה 15:00 הם נסעו לכיוון תעלת סואץ על שרשראות ושליש מהכלים נתקעו בדרך.

כשהם הגיעו לאזור נגמר להם הדלק, המח”ט קרא לסבא ואמר לו ללכת ולחפש דלק ביחידת ניתוב ציוד. המפקד נתן לו 3 חיילים וקצין וסבא היה האחראי להם.

באמצע הדרך הם קיבלו הודעה בקשר שהקומנדו המצרי נחת בהליקופטרים ליד המת”ק (יחידה לניתוב ציוד) והם אוזהרו לא ליצור עימם מגע ושעדיין חייבים להביא דלק.

הם השיגו מיכלית דלק, שמו על הנ”נ 4 חביות דלק בנזין וחזרו בחזרה. הם הגיעו לקראת בוקר. המח”ט של סבא אמר לו שהוא הציל את היחידה.

הם נלחמו במשך 3 ימים בגבעת חמוטל. יצאו עם 33 טנקים וחזרו עם 9 טנקים אחרי הקרב.

אח”כ סבא שמר על התעלה בגדה הירוקה, אח”כ עזר בהצבת הדוברות כדי שלטנקים יהיה איך לעבור את התעלה. אח”כ הוא כיתר את הארמיה ה-3 של המצרים ולבסוף הגיע הפקודה לכבוש את תעלת סואץ.

סבא יחד עם אריק שרון ז”ל ועוד מפקד ופלוגות חצו את התעלה. היו בעיר סואץ עד שהגיע הפסקת האש. נשארו שם עוד 3 חודשים לאחר הפסקת האש ולבסוף חזרו הביתה.

סבא חזר הביתה לאחר חצי שנה בלבד. בכל התקופה הזאת לא היו שחרורים וסבא לא ראה את משפחתו במשך חצי שנה.

פרק ו – חלק מתוקשב

מצורף ברקוד ובו קישור לאתר המשפחתי שבניתי כולל אילן יוחסין ומפה דינאמית של ארצות המוצא של משפחתי

סיכום ומסקנות –

בעבודה זו הכרתי יותר את משפחתי המצומצמת והמורחבת. למדתי כי הספורט הוא ערך שמאוד חשוב במשפחתי. סבי שלחם במלחמה היה לוחם מצטיין גם בזכות הכושר הגופני שלו, ואכן עד היום בגיל 73 הוא צועד כל יום כ-7 ק”מ והוא בן אדם מאוד פעיל. אבי, אימי, אני ואחיותיי משתדלים לעשות כמה שיותר ספורט בין אם בחוגים או באופו עצמאי.

בעבודה זו סיפרתי על עצמי, על הוריי, אחיותיי, סבא וסבותיי. בנוסף, סיפרתי את סיפור המלחמה של סבא איציק.

אני רוצה להמליץ לכל ילד בגיל בר מצווה לעשות עבודת שורשים כי זו דרך מצוינת להכיר את המשפחה לעומק, להכיר סיפורים שבדרך כלל לא מסופרים ולגלות דברים מפתיעים מאוד.

נהניתי מאוד להכין את האתר המשפחתי במסגרת שיעורי מחשבים, נהניתי לראיין את סבא שלי וסבותיי.

בכל יום ראשון סבתא שלי מגיעה אלינו הביתה ובכל יום שני סבא שלי מגיע אלינו וזה מאוד הקל עליי בקיום הראיונות. היה לי יותר קשה לראיין את סבתא מצד אמא אבל קבענו ובסוף זה הסתדר.

בתחילת כתיבת העבודה לא היה לי מושג איך הוא תוגש בסוף ואחרי שורד המחנכת שלי אמרה שיש אפשרות להגיש בדרך דיגיטאלית הייתי מאוד רגוע ומרוצה.

עבודת שורשים זו מסכמת את שנת בר המצווה שלי שהחלה שנה שעברה ומסתיימת בשנה זו.