זכויות האדם

זכויות האדם מוגדרות בתור:

“זכויות האדם הבסיסיות שלהן כל אדם זכאי. הן כוללות לעיתים קרובות את הזכות לחיים וחופש, חופש המחשבה והביטוי ושיוון בפני החוק.”

זכויות אדם מבוססות על העיקרון של כבוד לאדם. ההנחה הבסיסית שלהן היא שכל אדם הוא ישות מוסרית והגיונית בעלת זכות להתייחסות בכבוד, הן נקראות זכויות אדם בגלל שהן אוניברסאליות. היות שארצות או קבוצות מסוימות נהנות מזכויות מיוחדות שמוענקות רק להן, זכויות אדם הן לכולם.

הזכות הראשונה היא “הזכות לכבוד”.

הזכות לכבוד –  כבוד האדם הוא הבסיס והמקור לכל זכויות האדם. זכותו של כל אדם שלא תפגע תחושת הכבוד העצמי שלו (מאחר שכל אדם מגדיר בעצמו מה נחשב בעיניו כבוד עצמי, קשה לפעמים למדוד את הפגיעה בזכות זו). הזכות לכבוד כוללת בתוכה זכויות כגון:

הזכות לפרטיות: זכותו של כל אדם לחיות את חייו ללא חשיפה, התערבות וחדירה לחייו. ישנם תחומים בחיי אדם שלא צריכים להיות נחלת הכלל בלא הסכמה מפורשת של האדם הנוגע בדבר (ולכן אסור לחדור לביתו או למשרדו של אדם ללא ידיעתו והסכמתו, אסור לבצע בדיקות בגופו של אדם ללא הסכמתו, אסור לפרסם מידע על חייו הפרטיים של האדם ללא רשותו – גם אם זה מידע אמין, אסור לפרסם את שמו/תמונתו של אדם בניגוד לרצונו, אסור לאסוף מידע על האדם ע”י האזנות סתר, צילומים או להשיג מידע מתוך מאגרי מידע). 

הזכות הראשונה היא “הזכות לחיים ובטחון”.

הזכות השלישית היא “הזכות לחרות”.

הזכות לחירות – הדמוקרטיה מניחה שבני האדם הם יצורים בעלי תבונה המנהלים את חייהם בהגיון ומסוגלים לשאת בתוצאות מעשיהם. הדמוקרטיה מקפידה על החירות של האדם לשלוט בחייו ולפעול כרצונו (כמובן שחירות אין פירושה הפקרות, וכאשר מאפשרים לאדם חירות הוא צריך לממשה, מבלי שתהיה פגיעה בבני אדם אחרים ו/או בחוק).