מסע הצלב הראשון

,יומני היקר

.קוראים לי אלברט ואני בן 32 ,נשוי לאליזבט ויש לי 2 ילדים ,סטפאן בן 4 ורבקה בת 6

ביום שני בשעות הבוקר המוקדמות האפיפיור אורבן השני קרא לכל גברי העיר וקרא לכל הגברים בעיר לצאת למסע הצלב לעיר הקודש ולכבוש אותה

.ומטרת המסע יהיה שיחרור קבר ירושלים מידי המוסלמים

אני התחלתי לדאוג לזה שאני יעזוב את משפחתי בעוד זמן קצר לתקופה ארוכה וממושכת,אך איני יכול להתנגד לבקשת האפיפיור ולכן הצטרך להסכים

.עם דבריו ולצאת למסע

,יומני היקר

עבר שבוע מאותו יום ואנחנו כבר מוכנים ,השיריונים והקסדות על גופנו,הסוסים מוכנים למסע הארוך,כלי הנשק נמצאים בכמות גדולה,הספינות מוכנות

.וגם הצלבנים

אני לא יכולתי להפתר ממשפחתי,אישתי הייתה מאוד עצובה מהמצב אך היא הסכימה ומאחלת לי הצלחה בדרך,סטאפן ורבקה לא הבינו מה קורה ושהם לא יראו אותי תקופה ארוכה אך אני מאוד ידגעגע עליהם,ולאחר הפרידות אם אישתי והילדים והרבה כאב בלב יצאנו למסע הארוך

,יומני היקר

והנה אנחנו הולכים לכיוון צרפת,בעמק הריין,דרך הערים שקהילות אשכנז שוכנים בהן,פרענו ביהודים שהיו באותן הקהילות,בעיני היהודים הם כמו המוסלמים גם הם כופרים ולכן שרפנו את בתי הכנסת שלהם,קרענו את ספרי התורה וגם כפרנו עליהן לקבל את הנצרות,ולהתנצר,היו כאלה שהסכימו

והתנצרו אך היו אמונים שסירבו לבקשותינו ולא התנצרו ולכן העונש שהם קיבלו היה מוות

.ולאחר מכן אמשכנו בדרכנו לעבר עוד ערים נוספות,בחלק מהערים שעברנו בהם התושבים נתנו לנו מזון ומים

.המטרה הראשונה שהייתה לנו זה להגיע לקונטנטינופול ואחרי זה לירושלים

אנחנו עכשיו צועדים לעבר קונטנטחנופול והרבה אנשים לא מחזיקים מעמד ומתים בדרך מרעב או ממחלות אבל אני לא אמות היום,אני הגיע לירושלים ואז אחזור למשפחתי, לחברי למסע היה רעיון להגר מאירופה למקומות נוספים שכבשנו מידי שבטים שונים

…ככל שהתרחקנו יותר מביתינו כך הכביד עלינו הקשיים בחוסר מזון ,מים וכלי נשק וגם בנוסף הרבה אנשים לא שורדים

.אחרי זמן רב של הליכה הגענו לים ומשם לספינות ,הרבה מאוד צלבנים לא שרדו את מעבר הספינות ומתו בספינות מטלטולי המסע בים,חלו ומתו

לאחר 3 ימים על הספינות,נפגשנו עם סופה מפחידה וחזקה שהייתה לפנינו,הספינות התחלו להטלטל מצד לצד ולאחר מכן הם התחילו לטבוע,הרבה מאוד צלבנים מתו במי הים והרבה מחברי צפו ולא נתנו סימני חיים לצעקותי.חלקינו המעט שרד את האסון הזה ,והמשכנו בדרכינו לירושלים.עברנו מלחמות רבות עם המוסלמים הרבה מאוד צלבנים מתו בקרבות אך המשכנו בדרכינו והנה הגענו לירושלים,בהגיענו לירושלים ניסינו לפרוץ את חומות העיר ,מהמזק האוויר החם ששורר בירושלים הכביד עלינו ובנוסף היה לנו חוסר במים אך לאחר ניסיונות רבים לפירוץ החומה הצלחנו לפרוץ אותה.והנה אנחנו פה,לקח לנו זמן רב וכח רב כדי להכיע הנה אך הגענו ועכשיו אני יכול לכתוב למשפחתי היקרה מכתב,שכנראה דואגת לשלומי

,יומני היקר

והנה עבר חודש מהגיענו לירושליים,אנחנו נתקלנו ועדיין לצערנו נתקליםבבעיות עם המוסלמים שמנסים להחזיר לעצמם את ירושליים אך אנו לא יכולים

……..לעשות זאת ולאחזיר להם את ירושליים.אני מקווה שירושליים תשאר בידינו לאורך זמן ארוך וממושך