שיר מזמור לכינים, או: איך אירע שביום נחמד חלפה לה הכינמת כאחד

בבית ספר אחד

בין הרים וגבעות

התכנסו ביום אחד

כינים וכינות

בכיתה דלת אחת, נכנסו הם בדלת

התיישבו להם בין ספר קריאה לבין פסוקי קהלת.

הכינוס נפתח, יושב הראש מרעים:

“מוצצי דם יקרים!” (האין זה מתאים?)

“הן זהו טבענו” מתפרץ לו צעיר

אך שתי כינות מבוגרות משתיקות אותו במבט מהיר…

“התכנסנו כאן, להזהיר ולספר,

כי יש מבצע…” נואם היו”ר מהר.

“מבצע? איזה מבצע?” מתפלאים שני כינים

“משהו חדש בסופר? האם יש קונים?”

“מבצע חפיף!” צועק הזקן בבהלה

“כזה שנערך רק פעם בשנה!”

צווחות נשמעות מכיוון היציע

זוג כינים התעלף במפתיע

הן בנם הפצפון רק כעת הוא נגמל

הילדון מוצץ דם רק מתמול שלשום, ובכלל…

 מתווכחים הכינים והכינות,

מדברים ומקבלים החלטות:

נעבור לכיתה אחרת, נוחה

שם נוכל להתחבא בין ספסל למנורה

בוודאי יהיו שם ילדים תמימים

עם ראשים נקיים, נעימים

שיוכלו אותנו לארח

מבלי להתווכח!

וכך, בבית ספר אחד

בין הרים וגבעות

עוברת בלילה שיירה של כינות.

הם הולכים קדימה בלי להתגעגע

אל כיתה חדשה, בה יוכלו להשתעשע.