יומני היקר
אני,אדמס ג’ייקוב ה-3,אספר לך על התלאות והאירועים שהתרחשו במהלך המסעות הקשים הללו – מסעות הצלב- שעברתי עם אבירים,אדונים וחסרי הרכוש,העבדים ונוצרים רבים עם אמונה להגיע לירושליים בארץ ישראל ולגאול אותה מידיהם של המוסלמים,לאחר שנענו לקריאת האפיפיור.
אני עדיין זוכר את רחש ההמונים כששמענו,אני ומשפחתי,על קריאתו של האפיפיור לצאת אל ירושליים,ולשחררה מידי המוסלמים. הוא הוסיף לספר על הפרסים שיזכו אלו אשר יצאו למסע,אדמות וכסף ששידלו איכרים וחסרי רכוש להצטרף למסע ולהשתחרר משעבודם לאדונם.זאת ועוד,הוא סיפר על כל הנוצרים השוכנים מזרחה,אך בליבי אני מאמין שאחת מן הסיבות העיקריות הייתה לשחרר את קברו של ישו,קבר המשיח,מידי המוסלמים הכופרים.
כאביר ובעל אדמות,בחרתי להצטרף לצלבנים מסיבה אחת פשוטה: לשחרר את קברו הקדוש של ישו.
יצאנו בשלהי המאה ה-11,בשנת 1907. היינו המוני אבירים,איכרים,עבדים ואדונים.
לא חשבתי על כך הרבה.כנוצרי הדוק,מחובתי לנסות לשחרר את ירושליים,ארץ הקודש בו קבור האדם הקדוש,מידי האויב.לאחר זמן קצר נפרדתי מאישתי ומילדיי,בנחמה יחידה שאם אמות במסע,לפחות אזכה לגאולה ולכפרה על חטאיי.במהלך מסע התלאות הזה,לא עבר יום שלא חשבתי עליהם.
יומן יקר,
המסע החל,אך היו לנו קשיים רבים מאוד בדרכנו.
אנו,הצלבנים, היינו זקוקים לכסף רב כדי למַמֵן את הוצאות הדרך, והאבירים שבינינו,כמו חברי מעמדי, היו צריכים לממן גם את הסוס וכלי נשק,ובל נשכח את הקסדה, החרבות והמָגִנים.
חסרי הרכוש עבדו וחסכו כסף כדי להשתתף במסע
היו שודדי דרכים אשר גנבו,הרסו ואף שרפו את חפצינו בחיפוש אחרי הדברים שחפצו בהם.
פעמים רבות הלכנו לאיבוד ואף נאלצנו לשוב על עקבותנו מפני שלא החזקנו במפות היסמנו את דרכנו,או באנשים מקומיים אשר יעזרו לנו בדרכנו הארוכה.
,בנוסף,הרבה סוסים מתו מם הרעב ששרר או מקשיי המסע בדרכים משובשות
רבים מהצלבנים שלא היו רגילים לטלטולי המסע בים חלו ומתו לאחר כמה ימים.כמו חברי הטוב מלקולם,ידיד ותיק של משפחתי,והוגה דעות מפורסם. האבדות הרבות העיבו על כל הנותרים,אך כולנו המשכנו בדרכנו לעבר ירושליים,באמונה שלמה שהגאולה תגיע,ושכולנו נזכה לפגוש בשנית במשפחותינו השוכנות רחוק.
יומני הטוב,
היום התחולל אסון עצום בקרבנו. שודדי דרכים,מצויידים ברובים וסכינים חדות כתער, גנבו לנו את שיריונות רבים שנועדו להגן נגד האויב וליהיות מוגנים ולקחו לנו חלק מהסוסים שנועדו להראות חוזקה אומץ ולסמן שהם חזקים,ולקחו ושברו לנו גם את הדגלים המסמנים את האמונה והאחידות וגם לקחו את המגנים ולפחות הם השאירו לנו את חרבנו שהוא נותן לנו את האפשרות ליפגוע באויב ואפילו להרוג
וגם כיום,זמן רב מאז,איני מבין מדוע הם השאירו את החרבות וכלי המלחמה,אך יתכן שהם פספסו אותם,מפאת והיו מוגנים היטב והוסתרו בלב המון הצלבנים, ולכך שישו הגדול היה איתנו במקרה זה,אהיה אסיר תודה לעד.
זמן קצר לאחר מכן,הצלחנו לתפוס את קבוצת הגנבים הארורה,כופרים מוסלמים.המלחנו להחזיר חלק נכבד מן הציוד שלנו,אך חלק מן הגנבים הצליחו לברוח עם חלק מהציוד.
קשה לי לספור כמה התקלויות כאלו קרו לנו במהלך המסע.אף על פי זאת,אני זוכר שהה מחסור כבד בנשק,ומיתות רבות נגרמו מכיוון שלא הייתה לאנשים חסרי מגן ושריון הגנה.אם אגיד את האמת,זו הפעם הראשונה מאז צאת המסע שבא אני שמח שאני מחזיק את חרב הברזל הכבדה לצידי
רוב שעות היום.
לפחות אני יודע שישו עדיין עוקב אחרי ומלווה אותי בדרכי אל ירושליים.
להתראות בקרוב,
אדמס גייקוב.
יומן יקר
היום הוא היום ה-1078
הגענו לארץ ישראל נילחמנו בכול הערים חוץ מחיפה שהמוסלמים ברחו
חבל שזה לא קרה בשאר המקומות אבל לפחות זה, נכון?
ולאחר כמה שעות הגענו לירושלים ונילחמנו וניסינו לפרוץ את החומות בשלושה דרכים:
הניסיון הראשון: ניסינו ליפרוץ את החומות כמו יהושע בן נון
(והשיטה הזו היא להתפל ולהקיף את החומות 7 פעמים,תקעו בחצוצרות ושמו עפר על הראש (הניסיון לא הצליח
בניסיוננו השני,טיפסנו על החומה.בשיטה זו לוקחים סולמות בפניה הצפון מערבית של החומה באזור הנקרא כיום,בתקופתכם,”מגדל טנקרד”. (הניסיון לא צלח(
בניסיוננו השלישי החלטנו לבנות מכונות מצור (זו היא בליסטרה שמעיפה אבנים)אך לא היו עצים אז פירקנו את את הספינות והשתמשו בחומרי הגלם שלהם, ובנינו את מכונת מצור (ניסיון זה צלח)
יומני היקר
היום הוא היום ה-1080.
היום,אחרי זמן רב וקשיים קשים מנשוא,הצלחנו להגיע אל עיר הקודש.
הצלחנו להגיע אל ירושלים.
וניצחנו אותם אבל בסוף היינו צריכים לסגת בגלל שתקפו אותנו ולא הצלחנו לנצח אותם ונאלצנו לסגת מין המקום וכאשר הגנו הביתה לא היה ברור לי עם הצלחנו לקחת את קבר ישו כי לא ראיתי אותו בזמן שברחנו מן הערץ
אז בסופו של דבר אני יודע שכל הדברים הרעים שהיו לי נמחקו ואני חוזר הביתה נקי
Published: Mar 4, 2017
Latest Revision: Mar 6, 2017
Ourboox Unique Identifier: OB-261667
Copyright © 2017