מסעות הצלב

 יום ראשון -16/05/1095

יומני היקר, 

שמי ניקולאס אני בן 20 מכפר קטן ליד פאריז , צרפת.

הבוקר יצאתי לכיכר הכפר ושמעתי את הכומר אומר כי האפיפיור קורא לכל המאמינים הנוצרים לצאת למסע מזרחה ולעלות לירושלים בכדי להציל את ירושלים ואת קבר ישו מידי המוסלמים.

הוא הוסיף ותיאר את סבל הנוצרים בירושלים, שכבר נמצאים תחת שלטון המוסלמים.

האפיפיור קרא לאבירים לשחרר מידי המוסלמים את הקבר הקדוש, קבר ישו בירושלים ולשחרר את הנוצרים.

האפיפיור הבטיח לכל מי שיוצא למסע יקבל אדמות וכסף, מי שימות חלילה יקבל מלכות בשמים.

חזרתי בהתלהבות הביתה וסיפרתי להורי ולאחיי על נאום הכומר, הודעתי למשפחתי שהחלטתי להיענות לקריאה ולהצטרף למסע.

כמוני נענו המונים לקריאת האפיפיור.

היוצאים למסע תפרו צלבנים על בגדיהם כדי לציין שהם נלחמים למען ישו והנצרות- לכן הם נקראים צלבנים, ומסעותיהם נקראים מסעות הצלב.

במסעות הצלב השתתפו מלכים, נסיכים ואבירים מנוסים במלחמות ומצוידים בנשק, ולצדם כמרים, נזירים והמוני עם: איכרים ואפילו נשים וילדים.

יום 30 – 16/06/1095

יומני היקר,

ביחס שלנו ליהודים,אנחנו פעלנו על-פי הנחייתו של אוגוסטינוס, לפיה יש להשאיר יהודים, כי הם היו מוכרחים את אמיתות כתבי הקודש הנוצרים.

אך במצב מושפל, מוכיחה את מאיסת האל בהם.

אמונה שלנו הייתה שבאחרית הימים כל היהודים יתנצרו.

למרות כל זאת, היהודים ראו את עצמם שייכים למרקם החברתי באירופה: שבחיי היום יום הם הסתגלו לתרבות ולתנאיה.

בעזרת מאמצנו הם ביחס לעולם הנוצרי והם ביחס לתפיסות שראו את הגלות כארעית.

ולפי מה שאני זוכר אם לא היו מסכים להתנצר אז היו הורגים אותם.

היהודים חשבו שהנוצרים רוצים להרוג מתוך נקמה על זה שהם רצחו את ישו.

תגובות היהודים היו חלק למות עם קידוש השם.

והיו כאלה שהעדיפו לחיות ולהתנצר.

יום 686 – יומני היקר 

לי ולחברי היו המון קשיים בדרך והיום אני יספר על זה

לא היו לנו מפות שיסעו לנו למצוא את דרכנו ולעתים נאלצנו לשלם למורה דרך מקומי כדי שיוביל אותנו.

פעם אחר פעם תקפו אותנו שודדים, ובכדי להתגונן מפניהם נאספנו בחבורות ולעתים החבורות סייעו זו לזו.

היו כאלה שהצטרפו לאבירים חזקים, וכך זכו לביטחון במסעם בדרכים.

לא רק פעם אחת מתו לנו הסוסים מרעב או מקושי בדרכים משובשות והאבירים המשכו ברגל.

המסע לירושלים ארך זמן רב.

ככל שהתרחקנו מבתינו, הכביד אלינו המחסור במזון: היה קשה לנו להשיג אוכל ומים נקיים לשתייה, ואכלנו בעיקר לחם יבש ובשר ממולח.

אלו שהיו עניים נאלצו לגנוב ולאיים על תושבי האזור שבו היו נמצאים בשביל לשרוד.

יום 856

צאלח א הדין

.צאלח א דין הוא לוחם אגדי שנלחם בנו בצלבנים מלחמות קשות כדי לכבוש מדינות וערים בישראל ובמיוחד את ירושלים

שאיפות ההתפשטות ובניית אימפריה חדשה במזה”ת לא תמו עם אחיזתו של צלאח א-דין במצרים.

תוך כדי הרחבת גבולות המרחב שבשליטתו, תפס צלאח א-דין את המרחב בעבר-הירדן ובחלקים של חצי-האי ערב.

במקביל, פעלו כוחותיו מצפון-עיראק ועד צפון-אפריקה.

בין השנים 1183-1185 הצליח צלאח א-דין להשתלט על רוב שטחי עיראק, כולל אזור מוצול, ששימש כגשר יבשתי אל חלב שבצפון-סוריה.

מכאן קצרה הדרך עד לעימות ישיר ומכריע איתנו הצלבנים בארץ-ישראל.

ביולי 1187 נחל צלאח א-דין את ניצחוןבחיטין, מערבית לטבריה, ותוך כיבושי ערים ומבצרים צלבנים אחרים התקדמו כוחותיו של המצביא המוסלמי עד לשערי ירושלים.

באוקטובר אותה שנה לצערי נפלה בירת ממלכת הצלבנים הלטינית לידי צלאח א-דין כפרי בשל וכפרס יקר, לאחר עמל רב במשך שנות לחימה רבות מאוד.

יומני היקר,

בארץ ישראל התחיל שילטון הממלכה הצלבנית והפכו את ירושלים לבירתה.

הממלכה התקיימה כתשעים שנה, בשנים 1187-1099.

באופן אישי אני כנראה אחזור לכפר שלי ולמשפחתי האהובה שמחכה לי והמשיך את חיי בידיעה שהייתי חלק מהצלת ירושלים והנצרות מהמוסלמים!

 קצת על לבוש הצלבנים:

 סוס- בשביל סימון חוזק ועוצמה, להראות שהם לא חלשים.

דגל- בשביל לסמל איחוד ואמונה.

שריון- בשביל הגנה נגד האויב ובשביל להיות מוגנים.

חרב- בשביל לפגוע באויב ולהיות אלה שמנצחים.

מגן- בשביל הגנה מפני האויב.

 ניקולאס.