אורזת למקסיקו (כנראה סיטי…?)

ארד בת השתיים עשרה ארזה ארגז קרטון. היא עברה עם הוריה מירושלים למקסיקו. הוריה עדיין לא אמרו לה לאן בדיוק הם עוברים, אבל הם כן אמרו ש”זו תהיה הפתעת בת-מצווה מהנה בשבילך”.
בטח , חשבה ארד. “מהנה” כמו שאני קרפדה.

ארד המשיכה לארוז. היא ידעה שאמריקה הלטינית (החלקים שנכבשו על ידי ספרד) היא מקום מתוחכם מאוד. מאוד.

היא ארזה חבל טיפוס (סיבי , כפרי ופשוט), אבן (שהיא מצאה בגיל שלוש וחצי והתעקשה שזה מאובן של שן ממותה), ספר, חבל טיפוס נוסף (ומעוטר בנקודת ירוקות ובקצה- פסלון של עיט מוזהב, שהמקור שלו הוא כמו מין משהו שתופס את השקע במשטח שעליו אתה מטפס), ספר, כדורגל, מרווה מהגינה, רוזמרין מהגינה, דובדבנים מהגינה, צמחי בר ועשבים שוטים מהגינה, פרח לא מזוהה מהגליל, מלחייה עתיקה מימי התקופה השומרית בבבל (שבאופן מוזר הייתה מלאה מלח ים טרי וריחני), ספר, ספר, ספר, עוד 9,996 ספרים, 15 ספרי לימוד, עט עם דיו סתרים מגניב, כדורסל, ערכת יצירה להכנת בובות חרסינה של נערה סינית שמשחקת כדורסל, בובת פרווה קטנה בצורת פרת משה רבנו והיומן ה”מכושף” שלה.