מסעות הצלב – יומן מסע

יום ראשון

יומני היקר , היום ביקרתי בכנסייה. אחרי התפילה סיפרו לנו שהאפיפיור קורא לכול הנוצרים לצאת למלחמה במזרח כדי שנשחרר את ירושלים מידי המוסלמים ואז נוכל לבקר בקבר ישו. הכנסייה מנסה לשכנע אותנו לצאת למסע הצלב ע”י הבטחת כפרה על חטאינו. כמובן שהם אמרו שנגאול את קבר ישו הקדוש . בנוסף , הכנסייה הבטיחה להקפיא את החובות עד שהלוחמים ישובו מהמסע,ואני עוד חייב המון כסף לכנסייה כך שהחובות והריבית הוקפאו עד שאני אחזור מהמסע… אלכסנדר חברי הטוב שהוא איכר אמר שהוא מקווה להשתחרר משעבוד לאדון.

יום שני

הבוקר התחיל בכך שהשתכנעתי לצאת למסע ויצאנו למסע מצוידים עם שריונות  חרבות וסוסים. היה לי מאוד קשה לעזוב את משפחתי וגם לכול חבריי היה קשה לעזוב את משפחותיהם .  היה לנו חוסר ידיעה והתמצאות במסלול של המסע אך ידענו את כיוון ירושלים.  יצאנו מהעיר בריז’ ומשם רכבנו על הסוסים עם השריונים והבגדים שלנו. לאחר מספר שעות היה לנו מחסור במזון , וגם השבילים היו משובשים אך למזלנו היינו קרובים לעצירה שלנו בעיר וזלה. כשהגענו לעצירה השגנו שם מזון ושתייה. וישנו שם ובכך נגמר היום הראשון של המסע.

יום שלישי

קמנו בבוקר בתחנת עצירה בעיר וזלה , ולצערי שודדים בזזו את המזון והשתייה שלקחנו למסע. למזלנו נישאר לנו חלק מהמזון מכיוון שחבר שלי אלכסנדר אמר שהוא התעורר בלילה וראה את השודדים ונלחם איתם ואחרי הקרב הוא הצליח להחזיר חלק מהמזון. אנחנו המשכנו במסע ויצאנו מהעיר לכיוון דרום. במהלך המסע אלכסנדר חלה במחלה מאוד קשה אז עצרנו להתפלל למען בריאותו. המשכנו במסע, ולאחר זמן רב הגענו לתחנת העצירה שלנו בעיר ליון.

יום רביעי

היום קמתי בהרגשה ממש טובה אז החלטתי לכתוב מכתב למשפחתי היקרה מבריז’ הנה אני אצטט לך את מה שכתבתי:

“שלום משפחתי,  אני רוצה לספר לכם שכרגע אנחנו נמצאים זמן קצר לפני עזיבת תחנת העצירה בעיר ליון בכול מקרה , אני רוצה שתדעו שאני וחבריי למסע נשחרר את ירושלים ובקרוב אני ואתם נלך לבקר בקבר ישו הקודש וירושלים תהיה שייכת לנצרות! ואפילו נוכל לגור שם. אני אפגוש אותכם בקרוב. אוהב מאוד לואיס”

שלחתי את המכתב למשפחתי ואני מאוד מחכה שהם ישיבו למכתב שלי. עזבנו את התחנה והמשכנו במסע. לאחר זמן רב , הרבה חברים שלי בהמשך המסע חלו , והתפללנו עבורם.

הגענו לתחנת עצירה בעיר בארי , וכרגע אנחנו הולכים לישון.

יום חמישי

לאחר זמן רב של מסע אנו הגענו לעיר ירושלים , נכנסנו בשערי העיר. המוסלמים ראו אותנו והתחילו לתקוף. אנחנו התקפנו אותם בחזרה , הרבה מחבריי נפגעו ומתו במלחמה. המשכנו ,בעקשנות להילחם. למוסלמים הייתה טקטיקה שונה, הם החלו לפגוע בסוסנו ורק אז בנו , כי כך הם יוכלו לנצח בקלות יותר , גם נלחמנו בצלאח א דין מנהיג המוסלמים שהיה מאוד קשה לנצח אותו. למרות כול זאת אנו כבשנו את ירושלים וכעת ירושלים שייכת לנוצרים! כולנו שמחנו מאוד והתפללנו בקבר ישו. לאחר התפילה קיבלתי מכתב ממשפחתי , אצטט לך את המכתב:

“שלום לואיס , אנחנו שמחים לשמוע שאתה ממשיך בדרך לירושלים , ובקרוב מאוד כולנו נוכל לבקר בקבר ישו. אנחנו רוצים לספר לך שהבן שלך מיג’ר קיבל תואר של “אביר” לאחר לימוד רב. אנחנו מקווים שכשאתה קורא את זה אתם כבר בירושלים הנוצרית. אוהבים מאוד , משפחת אדמונד”

שמחתי מאוד לראות שמשפחתי קיבלה את המכתב , אני מאוד שמח שכבשנו למרות כול הקשיים את ירושלים מידי המוסלמים. להתראות יומן יקר ממני לואס.