יומני הפיצקול

יומן הבוקר של אריאל:

קמתי לי בכיף בשבע אחרי שהערתי את אמא ואבא גם ברבע לאחת וגם בשלוש בבוקר כי רציתי לשחק. אבא עשה טעות ונתן לי לאכול בלילה ואז עשה טעות נוספת כשלא החליף לי חיתול. אמא הייתה צריכה להחליף לי את הבגדים ואת המצעים (שוב). את הזמן שהיה לי (כשאמא החליפה מצעים וסידרה) החלטתי לנצל למשימה נועזת- טעימה מעוגיות הלחמי (עם השקדים) שאמא ואבא השאירו על השולחן אתמול בערב. עד שהצלחתי לפתוח את הקופסא (ולהפיל את כל העוגיות והשקדים על השטיח והרצפה) ובחרתי לי עוגיה לטעום אמא תפסה אותי ונורא כעסה. מסתבר ששקדים זה לא בשבילי. אמא לקחה לי את העוגיה וניסתה לפצות אותי עם פתי בר. מה אני פראיירית?? מיד בישלתי לה חבילה מסריחה בחיתול (שזה הרגע החליפה לי). שבת בבוקר יום יפה.

ועכשיו נצטרף לשיר המעודכן (אותו לחן של שבת בבוקר): שבת בבוקר (היה) יום יפה, אמא (פעם יכלה) לשתות קפה, אבא (יכל) להמשיך לישון, לפני שעליתי לשלטון!

יומני הפיצקול: יומני היקר שלום, לאחרונה הגעתי למסקנה שלא באמת צריך לאכול את האוכל שמכינים לי אלא מספיק לטעום אותו. ככה אני גם נהנת ממנו וגם שומרת על הגזרה, והחלק הכי כיף זה שאמא ואבא מתעצבנים מזה וצריכים להרים הכל מהרצפה. מגיע להם. השניים האלה, צריך לחנך אותם. פעם הם היו ערים איתי כל הלילה, מחזיקים אותי על הידיים שעות… עכשיו הם מתחילים לזרוק. היום החלטתי להתחיל לטפל בנושא, קמתי בחמש וחצי בבוקר, שיחקתי איתם ורק אחרי שוודאתי שהם ערים לגמרי החלטתי לחזור לישון. יאללה ביי, חייבת לזוז.

יומני הפיצקול: יומני היקר, השבוע שאלתי את עצמי שאלה חשובה – למה בעצם לישון? אני חושבת שזו קונספירציה של ההורים כל העניין הזה בגלל שהם חלשים באופי. אבל אל דאגה – עם קצת אימונים הם יתגברו על הצורך לישון. מתחילים מיד, קודם כל אני אשלול מהם את שנת הצהריים בסופ״ש אחר כך נעבור ללילות. כבר הכנתי להם תוכנית גמילה מלאה. אני אעדכן בדבר ההתקדמות שלהם. יש עוד נושא שמטריד אותי בימים אלו – הילדים (המנוזלים) שאיתי בגן מתחילים ללכת. הם לא מבינים שברגע שרואים אותם הולכים כבר לא יקחו אותם על הידיים. פראיירים. לי יש שני סבלים במשרה מלאה. אני רק אומרת אפ! וכבר מרימים אותי. אתה צריך לראות איך ההורים שלהם שמחים והם מתלהבים, לא מבינים שבעצם שמחים שכבר לא ירימו אותם יותר. מגוחך.

יומני הפיצקול: יומני היקר, אני מאד מתרגשת. כבר שבועיים שאני מתכוננת לשנה החדשה והולכת לישון בתשע בערב. אני מקווה שהיום אחזיק מעמד ואבא אמא ואני נעשה מסיבה. הם בטח לא ירצו וינסו להחזיר אותי לישון אבל אני לא אוותר להם. מה יש, שיהיו צעירים קצת. לכבוד המסיבה קישטתי את הבית, בכל מקום פיזרתי קוביות ואפילו החבאתי כיבוד מתחת לספה. אני הולכת לנוח קצת שיהיה לי כח… בנתיים – שנה אזרחית טובה!

יומני הפיצקול: אין כמו תותים. תאמין לי האריה הזה מהספר לא מבין כלום מהחיים שלו. פויה הוא אומר לי. היום אצל סבתא וסבא הייתה קערה מלאה בתותים אבל אני לא רציתי סתם תות, רציתי את התות הכי טעים. אז טעמתי כל תות ותות עד שמצאתי אותו