אשכול 6
Copyright © 2017
הקרטוניה המארחת
קבוצה 1: מבתי ספר הדרים, נחשונים, אלחנאן ואון
אביה, מיה, נטלי, אורין, נועה, אדם, מחמוד
______________________________
ביום רביעי בשעות הערב באחד מימי הקיץ החמים. הקרטוניה שבקצה הרחוב היתה מלאה בקרטונים והיה מאד חם וצפוף.
פתאום הגיעו מספריים ענקיים לתוך הקרטוניה ותפסו 3 קרטונים וגזרו אותם ויצרו מהם רובוט מפלצת.
כל הקרטונים בקרטוניה נבהלו. גם הקרטונים הבוגרים וגם הקרטונים התינוקות. כולם החליטו שעושים אסיפת דיירים בקרטוניה.
הם החליטו לגרש את המפלצת בעזרת קילשונים.
לאחר שגירשו את המפלצת, כולם החליטו להתאסף שוב ולהחליט מה עושים, יחד החיים לא כל כך קלים.
צפוף מאוד, שטח קטן מאוד ולכן החליטו לאחר האסיפה שכל משפחה תגור בבית אחר.
כולם מצאו בית משלהם ולכל משפחה היה בית שונה, כל בית היה מקושט בצורה אחרת.
וכך האיחוד נתן להם כוח יותר מהמפלצת והפכו לחיות בשלווה ושמחה ושקט.
פעם הייתי בקבוק קולה
קבוצה 2: מבתי ספר הדרים, נחשונים, אלחנאן ואון
קרן, פריאות, אלינור, איילת, ליזה, סברין
______________________________
לילה אחד הלך בקבוק קולה ברחוב. פתאום הוא שמע קולות מוזרים ואז הוא הסתובב אחורה ולא ראה כלום.
הוא המשיך ללכת ושוב שמע קולות. הוא שוב הסתובב ומצא גור קטן של פחית קולה! ואז…
הוא חשב לעצמו: ”אולי אני אאמץ אותו הוא כזה חמוד ואני בטוח
שהוא לא יחסר לאף אחד כי הוא היה בזבל”.
אני בטוח שגם אם אני הייתי קטן כזה, אז גם אותי היו מאמצים.
חיבקתי אותו חזק ולקחתי אותו לביתי. אחר כך פרסתי לו על הרצפה שמיכה קטנה וחמה ליד האח שיתחמם ואז…
הוא גדל ונהפך למשהו יותר גדול, יותר מעניין וחזק. נראה כמו בקבוק קולה גדול ויש לו משמעות ומבוקש בכל מקום.
פגישה בתוך שקית של זבל
קבוצה 3: מבתי ספר הדרים, נחשונים, אלחנאן ואון
יהונתן, בשאר, יובל, אלינור, זוהר, נועה, מחמד
______________________________
ביום בהיר אחד יצאתי לזרוק זבל מתחת לבית שלי. בדרך לחדר הזבל פגשתי בשקית צבעונית שהייתה מונחת בצד של חדר הזבל.
כנראה ששכחו להכניס אותה לתוך פח הזבל הגדול.
התעניינתי לראות מה יש בתוך השקית, פתחתי אותה וראיתי מעטפה לבנה בתוך השקית.
פתחתי את המעטפה והופתעתי לראות הזמנה לפגישה סודית!
ביום ראשון! מחר!
תכננתי ללכת לפגישה עם תחפושת… וכך לא יגלו אותי….
ביום ראשון התחפשתי לשוטר וריגלתי אחרי מי שניכנס לפגישה.
גיליתי שזו הייתה המורה שלי להיסטוריה.
נכנסתי לחדר מהחלון ושאלתי את המורה שלי מה היא עושה שם?
המורה אמרה לי ששלחו לה מכתב אבל היא חשבה שזה סתם שטויות, אז היא שמה אותו בשקית זבל הצבעונית שלה.
ושמה אותה בחדר הזבל אז הבנתי שזו הייתה היא ששמה בשקית את המעטפה.
אבל עדיין נשארה שאלה אחת בלבד במוחי:” איך השקית הגיעה לשם?” אם מורתי לא גרה בבניין שלי, מה היא עושה שם?
ביום למחרת כשהלכתי לבית הספר, שאלתי את המורה שלי:” איך השקית שלה הגיעה לשם?”
והיא ענתה לי :”לא שמעת, עברתי דירה”.
כששמעתי את זה פרצתי בצחוק! (ואז הבנתי הכל).
המסע אל הר הזבל
קבוצה 4: מבתי ספר הדרים, נחשונים, אלחנאן ואון
נועם, אילאי, אנאבל, תמר, אבישג, אסראא, שירה
______________________________
הילד “און” שתה חלב ב-6 בבוקר ואת הקרטון זרק לפח הירוק, והאנשים של הזבל זרקו אותו לאוטו הירוק.
הקרטון אמר: “אוי איזה ריח, מה זה פה אני רוצה לחברים שלי הקרטונים”. פתאום הוא הרגיש שהוא עף באוויר, כי יונה לקחה אותו. הוא ראה את כל העיר, בתים ועצים ומגרש כדורגל ואת מגדל אייפל. מתברר שהיונה לקחה אותו לצרפת. נהיה קר ליונה ולקרטון והם חזרו לישראל והיונה שמה אותו בקן שלה.
לאחר כמה ימים שהקרטון חלב שכן בקן, בקעו גוזלים. הגוזלים העיפו את הקרטון חלב למקום שלא הכיר ולא ראה אף פעם, המקום הזה היה גדול והוא הבין שזה המקום שחבריו תמיד שולחים לו ממנו גלויות עם יונה. המקום הזה הוא “הר הזבל”.
כעבור כמה ימים …
הכיר את כל החברים שהיו שולחים לו גלויות עם היונה, ושמח להכיר אותם וחבקו אותו וחיו בהר הזבל כמו משפחה גדולה.
סיפורו של מקל קרטיב
קבוצה 5: מבתי ספר הדרים, נחשונים ואלחנאן
יהלי, טליה, ניקול, אחמד, שני
______________________________
פעם היה צמוד אלי מקל קרטיב בטעם אננס, היינו חברים מאוד טובים, לכל מקום הלכנו ביחד במיוחד אהבנו ללכת לים.
בנוסף, היה לי חבר שהקרטיב שלו היה בטעם לימון ושמו לימונן. לימונן אהב מאוד את הקרטיב שלו ולא רצה להיפרד ממנו לעולם!
אבל לצערי הרב קרה לו הדבר הגרוע מכל! בקיץ שעבר אכלו לו את הקרטיב והם לא התראו יותר לעולם! אני לא רוצה שזה יקרה לי!
כמו כן, הייתה לי עוד חברה אבל הקרטיב שלה היה בטעם דובדבן ושמה דובדבנית.
דובדבנית אהבה מאוד את עצמה ולא רצתה שיקנו אותה.
היא אהבה לחיות במקרר ולדבר עם חבריה ומשפחתה אבל יום אחד קנו אותה ואז…
היא הייתה בודדה מאוד והיה לה משעמם.
כי לא חיה עם משפחתה וחבריה ובסוף אכלו אותה ורק המקל נשאר…
נפגשנו שלושתנו בבית הספר וניקו אותנו ולקחו אותנו לפעילויות ל-ט”ו בשבט בבית הספר, ושמחנו להיות ביחד יפים ומעוצבים ונקיים.
הסוללה שהלכה לטייל
קבוצה 6: מבתי ספר הדרים, נחשונים ואלחנאן
גיא, חן, כפיר, ליאל, רקיע, שני
______________________________
היו הייתה סוללה שחיה בארץ הסוללות ויום אחד היא הלכה לטייל. היא טיילה לה בפארק של ארץ הסוללות ונהנתה לה,
עד שלפתע פתאום היא הלכה לאיבוד ולא הבינה איפה היא נמצאת.
התחילה הסוללה לבכות ואז פתאום הגיעה סוללה אחרת ששאלה :”למה את בוכה?”, והסוללה ענתה :”אני לא מוצאת את הדרך חזרה לביתי”. הסוללה השנייה הבינה ועזרה לסוללה הבוכייה לחזור לביתה.
הסוללה הודתה מאוד לחברתה החדשה וכאות תודה הזמינה את הסוללה לארוחה בביתה הקט. מאז אותו היום הסוללות הפכו לחברות טובות ונשארו תמיד ביחד אחת למען השנייה.
סיפורה של פחית
קבוצה 7: מבתי ספר הדרים, נחשונים ואלחנאן
מנור, ערן, אביעד, אוראל, שריה, גנה
קבוצה 8: מבתי ספר הדרים, נחשונים ואלחנאן
עדי, שירה, אליהו, יהונתן, סגוד
______________________________
בעיר קטנה ושמה ”קיטור” היה מפעל למחזור פחיות מסוגים שונים.
במפעל המחזור היו אוספים את כל הפחיות הריקות ומועכים אותן לקוביות של פח ואחר כך מתיכים אותן ומיצרים מהן מוצרי פח חדשים.
יום אחד הגיעו למפעל קבוצת פחיות שבעברן היה בהן משקה מוגז. ראו הפחיות מה קורה לחברותיהן ומאוד נבהלו.
פחית אחת קטנה לא ויתרה וברחה מהקבוצה שלה. יצאה הפחית משערי המפעל והלכה לטייל.
לאחר שצעדה כ-8 קילומטרים הגיעה לשדה תעופה ונכנסה לדיילת לכיס. הדיילת עלתה למטוס, ולאחר כמה זמן ביקשה לשתות משקה מוגז.
באותו הרגע קפצה עליה פחית קטנה מתוך הכיס. שתיהן נבהלו מאד והתחילו לצעוק.
לאחר כמה דקות סיפרה הפחית את סיפורה הקשה לדיילת והדיילת לקחה את הפחית תחת חסותה.
לאחר שהמטוס נחת בשדה תעופה, הם חזרו הביתה והדיילת לקחה את הפחית לביתה והפכה אותה לקישוט יפה.
והן חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
Published: Feb 19, 2017
Latest Revision: Feb 23, 2017
Ourboox Unique Identifier: OB-250457
Copyright © 2017
Skip to content