مبنى السرايا

ﺍﻟﺴﺮﺍﻳﺎ – ﺩﺍﺭ ﺍﻟﺤﻜﻮﻣﺔ ﺍﻟﻌﺜﻤﺎﻧﻴﺔ ﺍﻟﻘﺪﻳﻤﺔ ﺑﻨﺎﻫﺎ ﻭﺍﻟﻲ ﻳﺎﻓﺎ ﺍﺑﻮ ﻧﺒﻮﺕ ﺳﻨﺔ 1810 ﻓﻲ ﻭﺳﻂ ﻣﺪﻳﻨﺔ ﻳﺎﻓﺎ
ﻭﻛﺎﻧﺖ ﺗﻄﻞ ﻋﻠﻰ ﻭﺍﺟﻬﺔ ﺳﺎﺣﺔ ﺍﻟﺸﻬﺪﺍﺀ ﺍﻟﺘﻲ ﺷﻬﺪﺕ ﺟﻤﻴﻊ
ﺍﻻﻧﺘﻔﺎﺿﺎﺕ ﻭﺍﻟﺜﻮﺭﺍﺕ ﺍﻟﺮﺋﻴﺴﻴﺔ ﻓﻲ ﻓﻠﺴﻄﻴﻦ ﻭﺳﻔﻜﺖ ﻓﻮﻕ
ﺍﺭﺿﻬﺎ ﺍﻟﺪﻣﺎﺀ ﺍﻟﻐﺎﻟﻴﺔ ﻭﺍﺭﺗﻘﺖ ﻣﻨﻪ ﺍﺭﻭﺍﺡ ﺍﻟﺸﻬﺪﺍﺀ ﻭﺍﻟﻠﻪ
ﺣﺴﻴﺒﻬﻢ ﻭﻫﻲ ﻧﻔﺲ ﺳﺎﺣﺔ ﻣﻴﺪﺍﻥ ﺍﻟﺴﺎﻋﺔ ﺍﻭ ﻣﻴﺪﺍﻥ ﺍﻟﺤﻨﺎﻃﻴﺮ
ﺍﻭ ﻣﺮﻛﺰ ﻣﺪﻳﻨﺔ ﻳﺎﻓﺎ
ﻭﺟﻤﻴﻊ ﺃﻋﻤﺪﺓ ﻣﺒﻨﻰ ﺍﻟﺴﺮﺍﻳﺎ ﺍﻟﺠﻤﻴﻠﺔ ﺍﺳﺘﻮﺭﺩﺕ ﻣﻦ ﺁﺛﺎﺭ ﻗﻠﻌﺔ
ﻗﻴﺴﺎﺭﻳﺔ ﺍﻟﺮﻭﻣﺎﻧﻴﺔ ﻭﻛﺎﻧﺖ ﺍﺛﻨﺎﺀ ﺍﻟﺤﻜﻢ ﺍﻟﻌﺜﻤﺎﻧﻲ ﻣﻘﺮﺍ ﻟﻠﻮﺍﻟﻲ
ﻭﺍﺳﺘﻤﺮ ﺍﻟﻤﻜﺎﻥ ﻣﻘﺮﺍ ﻟﻤﺤﺎﻛﻢ ﺳﻠﻄﺎﺕ ﺍﻻﺳﺘﻌﻤﺎﺭ ﺍﻟﺒﺮﻳﻄﺎﻧﻲ
ﻓﻲ ﺑﺪﺍﻳﺔ ﺍﻟﻐﺰﻭ ﺍﻟﺒﺮﻳﻄﺎﻧﻲ ﺍﻟﻰ ﺍﻥ ﺍﻧﺘﻘﻞ ﺍﻟﻰ ﻣﻘﺮ ﺁﺧﺮ
ﻭﺍﻫﻤﻠﺖ ﺍﻋﻤﺎﻝ ﺻﻴﺎﻧﺔ ﺍﻟﻤﺒﻨﻰ ﻋﻦ ﻗﺼﺪ ﻭﺍﺧﺬ ﺣﺎﻝ ﺍﻟﻤﺒﻨﻰ
ﻓﻲ ﺍﻟﺘﺪﻫﻮﺭ ﻭﺧﺼﻮﺻﺎ ﺍﻟﻤﺮﺍﻓﻖ ﻭﺍﻟﻐﺮﻑ ﺍﻟﺪﺍﺧﻠﻴﺔ ﻭ ﺗﺤﻮﻝ
ﺍﻟﻤﺒﻨﻰ ﺑﻌﺪ ﺍﻟﺤﺮﺏ ﺍﻟﻌﺎﻟﻤﻴﺔ ﺍﻟﺜﺎﻧﻴﺔ ﺍﻟﻰ ﻣﻘﺮ ﻹﺩﺍﺭﺓ ﺍﻟﺨﺪﻣﺎﺕ
ﺍﻻﺟﺘﻤﺎﻋﻴﺔ ﻓﻲ ﻣﺪﻳﻨﺔ ﻳﺎﻓﺎ ﻭﻛﺎﻥ ﻣﻦ ﻧﺸﺎﻃﺎﺗﻪ ﺭﻋﺎﻳﺔ ﺍﻷﺣﺪﺍﺙ
ﻭﺩﺍﺭ ﺍﻷﻳﺘﺎﻡ ﻓﻲ ﻳﺎﻓﺎ ﻭﻣﻦ ﻣﺸﺎﺭﻳﻌﻪ ﻣﺸﺮﻭﻉ ﺗﻐﺬﻳﺔ ﺍﻛﺜﺮ ﻣﻦ
200 ﻃﻔﻠﺔ ﻭﻃﻔﻞ ﻓﻲ ﻣﺪﻳﻨﺔ ﻳﺎﻓﺎ ﻭﺍﺳﺘﻤﺮ ﻋﻠﻰ ﺫﻟﻚ ﺣﺘﻰ

ﻳﻮﻡ ﺍﻟﻤﺠﺰﺭﺓ ﺍﻷﺣﺪ ﺍﻟﻤﻮﺍﻓﻖ 4 ﻳﻨﺎﻳﺮ 1948
ﺣﻴﻨﻤﺎ ﺍﻫﺘﺰﺕ ﻳﺎﻓﺎ ﻣﻦ ﺩﻭﻱ ﺍﻧﻔﺠﺎﺭﻳﻦ ﺇﺭﻫﺎﺑﻴﻴﻦ ﺍﺳﺘﻬﺪﻑ
ﺍﻷﻭﻝ ﻣﺒﻨﻲ ﺍﻟﺴﺮﺍﻳﺎ ﻭﺍﻟﺜﺎﻧﻲ ﻣﺒﻨﻲ ﺑﻨﻚ ﺑﺎﺭﻛﻠﻴﺰ ﺍﻟﺒﺮﻳﻄﺎﻧﻲ
ﻣﻤﺎ ﺍﺩﻯ ﺍﻟﻲ ﺻﺪﻣﺔ ﻋﻨﻴﻔﺔ ﻟﺪﻯ ﺳﻜﺎﻥ ﻣﺪﻳﻨﺔ ﻳﺎﻓﺎ ﻭﻧﺸﺮ
ﺍﻟﺮﻋﺐ ﻭﺍﻟﺬﻋﺮ ﺑﻴﻦ ﺍﻵﻣﻨﻴﻦ ﻣﻦ ﺍﻫﻠﻬﺎ
ﻗﺎﻡ ﺑﺘﻨﻔﻴﺬ ﻫﺬﻳﻦ ﺍﻟﺘﻔﺠﺮﻳﻦ ﺑﻮﺍﺳﻄﺔ ﺳﻴﺎﺭﺍﺕ ﻣﻔﺨﺨﺔ ﺍﻳﺎﺩﻱ
ﺍﻟﻌﺼﺎﺑﺎﺕ ﺍﻟﻴﻬﻮﺩﻳﺔ ﺍﻟﺼﻬﻴﻮﻧﻴﺔ ﺍﻻﺳﺘﻴﻄﺎﻧﻴﺔ ﺑﺨﺒﺮﺍﺗﻬﻢ ﻓﻲ
ﺍﻟﻘﺘﻞ ﻭﺍﻟﺘﺪﻣﻴﺮ ﺍﻟﺘﻲ ﺟﺎﺀﻭﺍ ﺑﻬﺎ ﻣﻌﻬﻢ ﻣﻦ ﺍﻭﺭﻭﺑﺎ ﻭﺑﺪﻋﻢ
ﻭﺗﻤﻬﻴﺪ ﺣﻠﻔﺎﺅﻫﻢ ﻓﻲ ﺳﻠﻄﺎﺕ ﺍﻻﺳﺘﻌﻤﺎﺭ ﺍﻟﺒﺮﻳﻄﺎﻧﻲ
ﻭﻛﺎﻥ ﻳﺠﺎﻭﺭﻩ ﻣﺒﻨﻰ ﺍﻟﺴﺮﺍﻳﺎ ﻣﺒﻨﻰ ﺑﻨﻚ ﺑﺎﺭﻛﻠﻴﺰ ﺍﻟﺒﺮﻳﻄﺎﻧﻲ
ﻭﻣﺒﻨﻰ ﺑﻠﺪﻳﺔ ﻳﺎﻓﺎ ﺍﻟﻘﺪﻳﻢ ﻭﻳﻮﺍﺟﻬﻪ ﻣﺒﻨﻰ ﺟﺎﻣﻊ ﻳﺎﻓﺎ ﺍﻟﻜﺒﻴﺮ
ﻭﻣﺮﺍﻓﻖ ﺍﺧﺮﻯ ﻋﺪﻳﺪﺓ ﻓﻲ ﻭﺳﻂ ﻣﺪﻳﻨﺔ ﻳﺎﻓﺎ
ﻭﺷﺎﺀﺕ ﻣﺸﻴﺌﺔ ﺍﻟﻠﻪ ﺍﻥ ﺗﻜﻮﻥ ﻫﺬﻩ ﺍﻟﻌﻤﻠﻴﺔ ﺍﻹﺭﻫﺎﺑﻴﺔ
ﻭﺍﻟﻤﺠﺰﺭﺓ ﺍﻟﺸﻨﻴﻌﺔ ﻓﻲ ﻳﻮﻡ ﺍﻷﺣﺪ ﻣﻤﺎ ﺍﺩﻯ ﺍﻟﻰ ﺳﻘﻮﻁ ﻋﺪﺩ
ﺍﻗﻞ ﺑﻜﺜﻴﺮ ﻣﻤﺎ ﻛﺎﻥ ﻳﻬﺪﻑ ﺍﻟﻴﻪ ﺍﻟﻌﺪﻭ ﻭﻟﻘﺪ ﺳﻘﻂ ﻋﺸﺮﺍﺕ
ﺍﻟﺸﻬﺪﺍﺀ ﻭﺍﻟﻠﻪ ﺣﺴﻴﺒﻬﻢ ﻭﻋﺸﺮﺍﺕ ﺍﻟﺠﺮﺣﻰ ﻣﻤﻦ ﻛﺎﻧﻮﺍ
ﻳﺘﻮﺍﺟﺪﻭﻥ ﻓﻲ ﺍﻟﻤﺒﺎﻧﻲ ﻭﺍﻟﻤﻨﻄﻘﺔ ﺍﻟﻤﺤﻴﻄﺔ ﺑﻪ
ﻳﺠﺐ ﺍﻻﻧﺘﺒﺎﻩ ﺍﻟﻰ ﻛﺬﺏ ﺍﻟﻜﺜﻴﺮ ﻣﻤﻦ ﻳﺮﻭﺝ ﺑﺄﻥ ﻣﻦ ﻗﺎﻡ ﺑﻔﻌﻞ
ﻫﺬﺍ ﺍﻟﻌﻤﻞ ﺍﻹﺭﻫﺎﺑﻲ ﻫﻢ ﻣﻦ ﺍﻟﻌﺮﺏ .. ﻭﻧﺘﻔﺎﺟﺄ ﻛﻢ ﺷﻮﻫﺖ
ﺳﻠﻄﺎﺕ ﺍﻻﺣﺘﻼﻝ ﺗﺎﺭﻳﺦ ﻳﺎﻓﺎ ﻛﺬﺑﺎ ﻭﺟﻮﺭﺍ ﻭﻃﺒﻞ ﻟﻬﻢ ﻛﺜﻴﺮ ﻣﻦ
ﺍﻟﻤﻨﺎﻓﻘﻴﻦ ﻭﺍﻻﻧﻬﺰﺍﻣﻴﻴﻦ ﻭﺍﻟﻤﺄﺟﻮﺭﻳﻦ ﻭﺍﻷﺳﺮﻯ ﻣﻦ ﺳﻜﺎﻥ
1948 ..

وكانت مقراً للجيش العثماني الثامن خلال الحرب العالمية الأولى، حيث عظم شأن المدينة، واتخذت المدينة كعاصمة للقضاء والقرى المحيطة؛ فكانت المدينة مركزًا للدوائر الحكومية والجيش والشرطة، ولتخليص المعاملات الرسمية، ومركزًا للأمن والقضاء في المنطقة، وسوقاً تجارياً رئيسياً، وفيه محطة قطار تنقل المسافرين لمناطق مختلفة من العالم، وهي سكة حديد الحجاز. ولا زالت المدينة تحتفظ بالكثير من البنايات الأثرية التي تعود لهذه الفترة، ومنها سوق المدينة القديم ـ والمعروف بسوق الذهب ـ الذي يتميز بمبانيه الأثرية العثمانية، وكذلك مبنى السرايا (دار الحكومة)، ومبنى القائم مقام والذي شغل في آخر أيام الدولة العثمانية مقراً للبرق والبريد

מטה הלח”י החליט לפוצץ את בניין הסראייה. קדמה לפעולה מלאכת איסוף מידע על ידי אנשי המודיעין של לח”י. חבר לח”י רחמים חכמוב (בכינויו המחתרתי “ריגולטו”) ששלט בערבית והכיר את מנהגי הערבים, חדר ליפו. הוא הציע להחדיר משאית עם חומר נפץ המוסווית כמשאית פרי הדר, בסמטה בין הסראייה לבנק ברקליס ולהחנות אותה בנסיעה לאחור כך שצידה השמאלי, בו היה חומר הנפץ, יפנה לכיוון הסראייה.

הניסיון הראשון נכשל. חכמוב הצליח להחדיר את המכונית ליפו אבל גילה שהסימטה בין הסראייה ובנק ברקליס נחסמה. באין ברירה ניסיון פיצוץ שני של הסראייה. גשם ירד והרחובות היו ריקים. הם החנו את משאית התופתמול הסראייה. הם נתבקשו על ידי שומר הבניין לפנות את המקום והבהירו לו שהם ניגשים “רק לרגע” לבית קפה סמוך. לאחר מכן הם הפעילו את פתיל ההשהיה בן שמונים השניות והתרחקו מהמקום במהירות. כשהגיעו לשדרות המלך ג’ורג’ שמעו את הפיצוץ. דרך הסמטאות המזרחיות של יפו חזרו לתל אביב וכשהגיעו לעמדות “ההגנה” שעל גבול שתי הערים, הזדהו ועברו אותן בשלום.הוא הסתובב סביב כיכר השעון וחיפש מקום חנייה. הוא עורר חשד ונהגים ערביים החלו לרדוף אחרי מכוניתו. חכמוב הצליח להיחלץ מהמקום וברח לעבר שדרות המלך ג’ורג’ (כיום שדרות ירושלים). הזקיפים הערבים ששמרו על מבואות יפו חשבו את בעלי המכוניות הרודפות ליהודים הרודפים אחרי ערבי. הם עיכבו אותם וחכמוב הצליח לברוח לתל אביב.

מוסדות הממשל העירוניים והממשלה הטורקית ששלטה בארץ ישראל. הבניין הוקם בתרומות של עשירי העיר ונכבדיה, ונחנך בשנת 1897. הוא תוכנן ונבנה על ידי המהנדס היהודי ברוך פפירמייסטר, מאיכרי ראשון לציון וראש הוועד של המושבה במשך שנים רבות.

מבנה זה החליף את בית הסראייה הישן ששכן ביפו העתיקה. בימי המנדט המשיך הבניין לשמש כמרכז מנהלי, אך במקביל שימש גם כמטה פעילות של ערביי יפו. פעילות זו החלה כפעילות פוליטית, אך לקראת מלחמת העצמאות התמקמה בבניין הוועדה הלאומית אלישע איבזוב נתפס על ידי ערבים ב-7 במרץ 1948, בניסיון להכניס משאית תופת נוספת, במסווה של משאית תפוזים, לשכם והוצא להורג.^[3] אל המשאית הובאו שני חבלנים לשעבר מהצבא הבריטי, שזמן קצר קודם לכן היו חלק מהחוליה שביצעה את הפיגוע ברחוב בן יהודהבירושלים, וסביבם התאספו המוני סקרנים ערבים, אבל המטען התפוצץ, והרג אותם.הערבית של יפו ששימשה כמפקדת הכוחות הערבים בעיר, וממנה הוכוונו פעילויות הירי על תל אביב.^[1]

בבניין שכנה גם עיריית יפו לפני שעברה אל הבניין בשדרות ירושלים 45.

בית הסראייה הוא מבנה בכיכר השעון שביפו, אשר שימש בית השלטון הטורקי, והיה מושב מוסדות הממשל העירוניים והממשלה הטורקית ששלטה בארץ ישראל. הבניין הוקם בתרומות של עשירי העיר ונכבדיה, ונחנך בשנת 1897. הוא תוכנן ונבנה על ידי המהנדס היהודי ברוך פפירמייסטר, מאיכריראשון לציון וראש הוועד של המושבה במשך שנים רבות.

מבנה זה החליף את בית הסראייה הישן ששכן ביפו העתיקה. בימי המנדט המשיך הבניין לשמש כמרכז מנהלי, אך במקביל שימש גם כמטה פעילות של ערביי יפו. פעילות זו החלה כפעילות פוליטית, אך לקראת מלחמת העצמאות התמקמה בבניין הוועדה הלאומית הערבית של יפו ששימשה כמפקדת הכוחות הערבים בעיר, וממנה הוכוונו פעילויות הירי על תל אביב.^[1]