היה היה פעם בית ביער. ובבית דברים רגילים ובעיקר המון אוכל.
לא רחוק משם היה קן נמלים גדול.
יום אחד נמלה קטנה הגיעה לבית שביער, ונכנסה לבית ופתאום ראתה את חלומה- מגדל של אוכל לפניה. היא רצה אל המגדל ולקחה משם הרבה אוכל.
תוך כמה דקות חזרה הנמלה לקן עם הרבה אוכל בזרועותיה.
הנמלים התלהבו מכמות האוכל ושאלו את הנמלה מאיפה היא הביאה את כל האוכל?
הנמלה הראתה להם את הדרך למגדל האוכל.
כעבור יום חזרו הנמלים ולקחו את שאריות האוכל מהמגדל.
עברו כמה שעות ומי שגר בבית תהה איפה האוכל?
בעלי הבית ששמם אנה ואודי שמרו את מה שנשאר בארונות של המטבח,
כדי שלא יגנבו להם את האוכל.
כעבור יום הנמלים באו לחפש עוד אוכל ולא מצאו.
אך הנמלים לא ויתרו חיפשו וחיפשו עד שהריחו ניחוח מתוק של אוכל:
שוקולד, צ’יפס, ספגטי, המבורגר, שניצל, פיצה ועוד…
אנה ואודי חזרו מבית הספר, וגילו שכל האוכל נעלם מהארונות.
“איך זה קרה?” אמרה אנה בצעקה!!!
אודי ענה “אני גם לא יודע!!! למה את צועקת דווקא עליי?!!”
הנמלים היו שמחות ומאושרות מהאוכל.
אנה ואודי יצאו ליער לחפש אוכל ובדרך ראו תותי שדה וקטפו אותם.
בדרך חזרה ראו קן נמלים עצום עצום ליד הבית שלהם.
אנה אמרה “איך לא ראינו את הקן הזה קודם?!, אודי, אתה ראית אותו מתישהו?”
“לא!!!. את ראית אותו קודם?” “לא” ענתה אנה.
בלילה הנמלים חזרו, אבל באו רק חלקם משבט הנמלים. הנמלים באו לקחת את האוכל אך לא היה כבר בשום מקום בבית אך כמובן לא ותרו. אותה נמלה שמצאה את הר האוכל מצאה בין הספות קצת פירורי לחם ולקחה לקן.
אנה ואודי עדיין מחפשים ומוצאים מקורות אוכל ומים, כשחזרו ביתה עשו טעות והשאירו את כל האוכל על השולחן והלכו לישון. למחרת בבוקר אנה קראה לאודי “אתה מוכן ללכת לבית הספר?” “לא, אני במטבח מתמודד פה עם מליון נמלים!!!!!” “נו באמת אודי, לא כבר עבר 1 באפריל?” “עבר, עבר אבל ברצינות, אני מותקף כאן!!! אנה!!!!” “אודי, אני באה!!!” ענתה בבהלה. הנמלים לא ותרו על האוכל והמשיכו לתקוף.
הנמלים חשבו שהן מנצחות אך אנה באה עם סכינים ודפקה בהם בחוזקה על הנמלים. רק קצת מהנמלים נשארו אך בסוף של ” המלחמה” גם הם נהרגו. בסוף אנה ואודי קראו לזה “תקיפת הנמלים”.
ומאז ועד היום הם חיו האושר ועושר עד עצם היום הזה.
– הסוף –
Published: Dec 24, 2014
Latest Revision: Dec 24, 2014
Ourboox Unique Identifier: OB-23248
Copyright © 2014