המסע שלי להודו

11/9/16

הודו קוראית לי!

בתור מורה ליוגה, המשיכה להודו ממש מובנת, כמעט “בילט-אין” במקצוע.  הרצון שלי לבקר במקום שהוא המקור של היוגה הלכה והתגברה עם השנים, ואם זאת, היו חששות, התלבטויות והרגשה שזה לא הזמן הנכון. האמת, אף פעם אין “זמן נכון” להתנתק לחודש מהמשפחה ומהעבודה. תמיד יש סיבות כאלה ואחרות לדחות את המסע.  ובכל זאת, החלטתי שעכשיו, במהלך שנת ה-60 שלי, זה הזמן!

המסע להודו הוא מסע פנימי וחיצוני. המסע הפנימי התחיל מהרגע שהרעיון עלה וקיבל במה במחשבותיי, אבל כדי שהוא יתממש גם בעולם החומר, צריך לעשות מעשים. אז האזרתי אומץ, קניתי כרטיס טיסה, תכננתי מסלול (אחרי התייעצות אם חברות שכבר עשו את זה), והנה זה קורה! בחול המועד סוכות (באמצע אוקטובר) אני טסה להודו בפעם הראשונה בחיי, לארבע שבועות, ל ב ד !!!

אני רוצה לחזור להיות תלמידה, להשתתף בשיעורי יוגה ומדיטציה, ובעיקר להנות מזמן פנוי לעצמי. בלי יותר מדי עשיה. יש לי רצון וציפיה להתחבר לשקט הפנימי וליצירתיות שלי שלעיתים הולכים לאיבוד בתוך המולת החיים. לוקחת איתי מזרון יוגה לתרגול ומחברת לרשום חוויות, רעיונות, הארות וציורים.

18/10/16

אני סופסוף בשדה התעופה, בדרך להגשים את החלום ההודי שלי, ואני כבר בערך 5 שעות לא נושמת מרוב התרגשות ולחץ של הרגע האחרון. מחכה כבר לעלות על המטוס ולנשום ולהרגע.

אמריצר

20/10/16

בוקר ראשון בהודו, יוצאת לעיר העתיקה בכלי רכב הודי טיפוסי , ריקשה אופניים.

יש הגיון בשגעון של התנועה ואני מגיעה בשלום למחוז חפצי, מקדש הזהב.

20/10/16

אחרי הביקור במקדש הזהב, שופינג וארוחת צהריים אני נוסעת בריקשה בחזרה לחדר.

באמצע הדרך הנהג אומר שמקדש האמא זה כאן קרוב, רוצה? בלי לחשוב אמרתי כן ואז התחלתי לחשוב שאולי הוא עובד עלי- אבל אחרי כמה דקות הגענו למקדש אמא הודו. זה הדיסני וורלד של המקדשים. יש בו פסלים של כל האלים האפשריים כולל בודהה, שיהיה. הולכים במסלול שכולל זחילה מתוך כאילו מערה. פתאום הגעתי לקבוצת בנות צעירות שאימצו אותי, הצטלמו איתי והסבירו לי קצת על האלים. חמודות!

20/10/16

עוד מאמריצר -ביקור במקדש של האלה דורגה.

דורגה היא האם הגדולה, הבלתי מנוצחת. זו שמגינה על ילדיה בחירוף נפש, ואני מתחברת מאוד לאנרגיה הזו של עוצמה נשית. הרגשתי מאוד בבית שם במקדש הקטן, בעזרת הנשים, עם המוסיקה והצ’נטינג, חוץ מזה שעוצמת ההגברה היתה מטורפת. אולי זה בכוונה כי באמת אי אפשר לחשוב על שום דבר אחר כשיש מוסיקה כזו חזקה.

איך שהוא במקדש הזהב הסמוך הרגשתי פחות את תחושת הבית, למרות שהמקדש מהמם ומרשים. שם הרגשתי יותר תיירת שבאה לראות הצגה.

מה שבטוח, הכל חוויות.

דהרמסאלה

21/10/16

הגעתי למקלוד ג’אנג ליד דהרמסלה. הזמנתי מראש רק שני לילות מתוך 10 ימים שאהיה באיזור במלון כי לא ידעתי למה לצפות ורציתי שתהיה לי אופציה ללכת למקום אחר. אבל איך שנכנסתי לחדר וראיתי את הנוף מהחלון, כולל מרפסת- ידעתי שאני לא צריכה לחפש שום דבר אחר. אה, ויש במלון שיעורי יוגה בבוקר ובערב. מושלם!

בהודו יש הנחה מיוחד לנשים באוטובוס. המחיר אחרי הנחה 104 רופי- 6 ש”ח עבור נסיעה של 3.5 שעות. ברכבת קיבלתי הנחת גיל שלישי ושילמתי 25 רופי במקום 50. נסיעה של 2.5 שעות עלתה לי 1.50 שח. כמעט כמו בארץ, נכון? הרכבת היתה סטייל שנות ה70 אבל נקי ולא עמוס. ישבתי ליד זוג הודיים צעירים נחמדים ופטפטנו בכיף. האוטובוס היה מייגע עם מליון תחנות אבל לא נורא. העיקר שהגעתי למחוז חפצי בשלום.

22/10/16

מה הקשר בין תמונת האוטובוס לבין המכבש?

אני באוטובוס כדי לנסוע לעיירה דהרמסלה, אבל האוטובוס עומד כי מחדשים את הכביש. אחרי 10 דקות ששום דבר לא זז ירדתי והלכתי 2 קמ ברגל עד שהגיע אוטובוס מכיוון אחר. בחזרה גם האוטובוס עצר ואמרו- מכאן הולכים ברגל. מזל שבחור צעיר נחמד גם הלך איתי ☺. חוץ מזה מזג האויר מושלם להליכה.

23/10/16

משתלבת בנוף. משוגעת על בגדים הודיים☺

23/10/16

 זה הסטודיו המקסים של הגסט האוס שאני מתאכסנת בו במקלוד גאנז,Ram Yoga House.

מקום נעים ואינטימי, אוכל טוב, שיעורי יוגה, אורחים נחמדים ונוף מהמם מהחדר (וגם מהסטודיו). כל מה שביקשתי לעצמי. מומלץ!

וסיום נהדר ליום כיף – מדורה על גג הגסט האוס (קר בלילה!), כוס יין ושיחה עם אנשים ממקומות שונים בעולם.

24/10/16

היום הדמעות קרובות לפני השטח. לא מעצב. או אולי שילוב של התרגשות, הודיה וגם קצת מלנכוליה. ממה? מראה הנוף הנהדר בדרך ממקלוד לדרמקוט. הנוף של עמק יפה שנשקף החלון המסעדה הקטנה. ספר שישבתי לקרוא בספריה של מרכז מדיטציה.

מנסה לא להפריע להן לזלוג, לא לחשוב או לנתח יותר מדי. פשוט להיות.

25/10/16

ביום הראשון שלי פה, אחרי שחזרתי מהביקור בדהרמסאלה, נכנסתי למסעדת Nick’s במקלוד גאנז’ לאכול ארוחת צהריים. בעודי יושבת על המרפסת, צופה בנוף הנהדר, נכנסה מישהי ושאלה באנגלית אמריקאית עם יש כסא פנוי שפונה לנוף. הזמנתי אותה לשבת לידי, והתחלנו לדבר.

Arlene מגיעה כל שנה להודו מזה כמה שנים וחיה בעיירה קטנה בדרך בין מקלוד גאנז’ לדהרמסאלה.
קבענו לטייל ביחד היום. הלכנו ברגל דרך העיירה שלה לדהרמסאלה, ביקרנו בשוק, אכלנו במסעדה הודית אמיתית (שהיא מכירה ויודעת שהיא בטוחה גם עבור מערביים), וקנינו בגדים. יום מקסים!

25/10/16

עכשיו יש לי גם משקפיים הודיות, מה שלא ממש היה בתכנון. שברתי את המסגרת של המשקפיים ביום השני לטיול (למזלי העדשות לא נשברו), והזמנתי משקפיים חדשות בלי לראות בכלל את המסגרת כי צריך להזמין אותה מדלהי. קיבלתי אותן היום, אחרי 5 ימים נטולי משקפיים. בסהכ זה בכלל לא היה נורא, כי השימוש הכי חשוב שלהם היא לנהיגה, אבל בהחלט היה מוזר. מה שכן, כדאי לקנות פה מסגרות, היא עלתה 40 שח.

בכל יום נהיה קצת יותר קר בלילה ומוקדם בבוקר, ועדיין די חם ביום. הפרשי הטמפרטורה גרמו לי להצטננות אז הייתי ממש מוכרחה לקנות שאל צמר טיבטי☺

26/10/16

היום הייתי בטיול למקום מהמם בהרים, Bir. נסעתי עם חברים מהגסט האוס , Ram Yoga House כולל רם, בעל המקום ו- Ravi המורה ליוגה המקסים.

בביר יש מושבה של טיבטים והרבה מנזרים ומקדשים יפהפיים. הטיול היה שילוב של נוף מקסים, אתרים יפים ומעניינים, חברה טובה, מוסיקה מגוונת ששמענו בדרך, צחוקים ומדיטציה. עוד יום מושלם.

*התמונות בדף הראשון  – מהדרך לBir

תמונות מהמתחם של המנזר והמקדש של Bir

27/10/16

היום הלכתי למפלים של בגסו. הלכתי לאיטי, נהנית ממזג האויר היפה, מהדוכנים בעיירה ומהטבע היפה שמתגלה אחרי שיוצאים מהעיירה ומתחילים לטפס. צ’אי בקפה שיווה היפה לפני שפניתי חזרה, בזמן לשיעור יוגה של אחה”צ.

יש תמונה שלי עם בחורים צעירים- ביקשו לעשות איתי סלפי אז כמובן ביקשתי שנצטלם גם עם הטלפון שלי. מצחיקים!.

27/10/16

כמובן שבעידן שלנו, אי אפשר בלי טלפון נייד ובטח אעלה רשמים ותמונות לפייסבוק ולוואטס-אפ, אך ממש חשוב לי להתנתק מהמסכים כמה שיותר. להעיז להיות “לא זמינה כרגע”. מעניין אם אצליח…

למסע החיצוני יש תאריך התחלה ותאריך סיום . לעומתו למסע הפנימי אין זמן קצוב, הוא ממשיך, ואני איתו, מקלפת קליפות שמכסות על המהות, חושפת את הייעוד ואת הלב.

28/10/16

מקבץ תמונות מהיום. נסעתי עם חברתי החדשה Arlene  ל Norblingka, מתחם של אמנות ואומנות טיבטית, מקדש ו…בית קפה. אכלנו פיצה מעולה ושתיתי קפוצ’ינו לא רע, משהו שלא ציפיתי בכלל למצוא פה. נסענו לשם ובחזרה (כמה קילומטרים מדהרמסלה) באוטובוס הודי מקושט, עם מוסיקה הודית בקולי קולות. לא פלא שכולם שמחים פה. אה, ובחזרה למקלוד נסעתי בג’יפ שזה הגרסה ההודית של מיניבוס, בכל אופן פה ההרים. כמות האנשים שנדחסים לא תאמן. עצמות הירכיים שלי פגשו את עצמות הירכיים של מי שישבו לצידי…הכל ברוח טובה.

29/10/16

נפרדת ממקלוד גאנז’ ומהגסט האוז שהיה ממש בית עבורי בעשרת הימים האחרונים. מתכוננת לטוס מחר לרישיקש.

מקווה שהכל יעבור בשלום.

רישיקש

1/11/16

יום ראשון ברישיקש, parmath niketan ashram. איך נגיד? בהחלט חוויה. מקום יפה, על גדת הגנגס. המון אורחים הודיים, משפחות. ציפיתי לשקט – אבל משפחות הודיות ושקט לא הולכים ביחד. לזה תוסיפו פיצוצים אינסופיים של זיקוקים לכבוד diwali – חג האורות.

בבוקר ירדתי ל ghat – מדרגות שיורדות לנהר. נסיתי לשבת למדיטציה אבל היה מדי מעניין☺. משפחות שלמות יורדות למים לטבול במים של הנהר הקדוש. הגברים נכנסים עם תחתון והנשים – עם כל הבגדים. המים קרים מאד, ובחוץ בבוקר רוח קרה מאוד. הגברים יוצאים ומתלבשים בבגדים יבשים. הנשים נשארות עם הבגדים הרטובים כי אי אפשר להחליף בגדים בפומבי ורועדות מקור. מה לא עושים כדי להיטהר!

בערב שוב ירדתי ל ghat – המדרגות שיורדות לנהר, ע”מ להשתתף בטקס ה aarti- טקס האור, טקס יפה עם המון אנשים. הטקס מזכיר לי את תקופת קורס המורים ליוגה, שעשיתי באשרם של Sivananda בקנדה לפני 19 שנה, אבל איכשהו תחושת החיבור וההתרגשות שאני מחפשת חומקת ממני ואני מרגישה כמו תיירת, צופה. נהנית כמובן. בסוף אישה הודית מורחת לי אפר על המצח. כן, מתרגשת מהמחווה האנושית הזו של רצון לשתף אותי החוויה.

2/11/16

הדברים שלא אומרים לך כשאת שוכרת חדר בגסט האוס בהודו: שנייר טוילט לא כלול במחיר.

הבוקר עברתי מהאשרם אל גסט האוז באיזור המכונה “High Bank” או “Swiss Cottage”, מחוץ לטירוף של האיזור המרכזי.

ארוחת בוקר במסעדה פסטוראלית מתחת לעצים.

שיפור בתנאים במחיר יותר נמוך (אפילו שהייתי צריכה לקנות נייר טוילט)

3/11/16

רישיקש. מקדשים, נהר, חנויות צבעוניות.

עוד תמונות מרישיקש

החידון היומי: כמה הודים יכולים לעלות על ספינה אחת לא גדולה?

תובנה ותהיה:

*פתאום קלטתי למה אני מרגישה פה בבית: כי רוב הנשים וחלק גדול מהגברים הם בגובה שלי ( 1.50  מ’)

* יש שלטי פרסומת לפעילויות אקסטרים כמו רפטיננג ובונג’י, ובצפון גם מצנחי רחיפה

ואני תוהה: עצם השהיה בהודו זה לא פעילות אקסטרים?

להזהר לא להדרס ע”י טוסטוס, טוקטוק, משאית, פר או סתם המון אנשים

לא לדרוך ב”מוקשים” ריחניים

להמנע עד כמה שאפשר מרמאים חייכנים וחביבים

לאכול אוכל הודי

להתאפק כל היום כי אין מצב שאת נכנסת לשירותים ציבוריים (מה שכן, תרגול מצוין לשלפוחית☺)

שכחתי משהו?

אה, וסלט הפירות היה מעולה! (תודה לאיתנה על ההמלצה על The Office)

4/11/16

הפרה היומית. היא נכנסה לביסטרו לאכול.

יוגה ומדיטציה anybody?

ואני חשבתי שבנס ציונה יש הרבה מורים ליוגה.

בתמונה – קצת מהמודעות של אשרמים ומרכזי יוגה מפוזרים בעיר.

5/11/16

הצגה הכי טובה בעיר- על מדרגות הגנגס. נשים באות ויוצרות צורות של סמלים דתיים מאורז. אח” כ באה פרה ואוכלת את האורז.

6/11/16

יום טיול מקדש Shiva בהרים מעל רישיקש

Neelkanth Mahdev temple

זכיתי להכיר בחורה הודית מקסימה, Diljit, שמלמדת יוגה בגסט האוס של מאמא ברשיקש

*בתמונה למעלה: משמאל – Diljit, באמצע “מאמא”, מימינה ומשמאלה 2 בחורות אנגליות

יצאתי לטיול עם Diljit ושתי הבנות האנגליות.

כשמטיילים לבד נפתחות הזדמנויות להכיר אנשים ולייצור חברויות חדשות.

*מפגשים שפותחים את הלב*

מצאנו את המנוחה והנחלה על גדות הגנגס, מחוץ לעיר הרועשת.

*תופסות שלווה על הגנגס

8/11/17

שוב בשדה התעופה בדרך מרישיקש לוראנסי, עם connection דרך שדה התעופה הבינלאומי היפה של דלהי.

רק בהודו: מיצג של הברכה לשמש ושל מודרות (mudra – תנועת ידיים) בשדה התעופה.

בתמונה הגדולה – חגיגות ה Diwali, חג האורות.

ורנאסי

9/11/16

ורנאסי. עיר מטורפת ומיוחדת. מראה חזיתות הבתים על גדות הנהר, כפי שזה נראה מהסירה בשעת בוקר מוקדמת ומעורפלת.

עוד פוסט של “רק בהודו”

היום בבוקר הודיעו במפתיע שאי אפשר להשתמש יותר בשטרות של 500 ו- 1000 רופי. הבנקים והכספומטים יהיו סגורים יומיים ואח”כ אפשר יהיה להחליף את השטרות הישנים.

הסיבה: נסיון להכריח אנשים להביא לבנק את הכסף השחור. בינתיים המסחר בשווקים נעצר לחלוטין כי פוחדים להשאר בלי כסף. בינתיים אף אחד לא מוכן לקבל שטרות של 500 ו- 1000.

נתקעתי עם ממש מעט כסף, 800 רופי כולל שטר של 500 שאי אפשר להשתמש בו. היום ומחר אוכל ארוחות רק במלון ולא אקנה כלום עד יעבור זעם.

מה שהכי יפה זה שכולם תומכים במהלך, לפחות כלפי הזרים למרות אי הנוחות. אומרים “צריך לשמוח שראש הממשלה עושה מעשים כדי לשפר את המצב במדינה”. אולי בינם לבין עצמם מקטרים, לא יודעת, אבל כלפי חוץ מלאי הבנה וסבלנות לאי הנוחות הזמנית.

אולי נלמד משהו מהם?

(תמונה מכתבה של הBBC מתאריך 9/11/17)

10/11/16

ורנאסי-עיר של טקסים על גדות הנהר, בוקר וערב. כמות האנשים שמגיעים אל גדות הגנגס בשעות בוקר מוקדמות מאוד ובערב אחרי השקיעה היא עצומה. המונים צופים בטקסים מסירות עמוסות בטירוף שעומדות קרוב לחוף, והמונים נוספים יושבים על המדרגות. עצם המסה של האנשים הופך את הטקס לעוצמתי ומרשים עוד יותר.

תמונות של וראנסי, במדרגות (ghat) על שפת הגנגס

כביסה נוסח הודו. מכבסים בנהר המזוהם ומניחים לייבוש על המדרכה.

זה אמיתי.

העז משקיפה…

11/11/16

אני והחברים המקסיקנים שלי ב Sarnath, קצת מחוץ לעיר ורנאסי. במקום הזה בודהה נתן את הדרשה הראשונה שלו אחרי שהגיע להארה, ומכאן צמחה הבודיהזם. היום המקום הוא אתר ארכיאולוגי, מתחם של מקדשים בודהיסטים, מוזיאון, פארק ועוד ויש נזירים ואנשים רגילים טיבטים שחיים באיזור. הניגוד בין התרבות ההינדית/הודית לבין התרבות הבודיהיסטית/טיבטית הוא עצום ומרתק. בוא נגיד רק שבסארנת שקט ושליו…מקום טוב לברוח אליו כשהרעש וההמולה של ורנאסי מציפים את החושים.

עוד מסארנת –

מקדש של הדת  ה –  Jain ומקדש בודהיסטי בן זמנינו

ורנאסי הסודית: דלת לא גדולה ולא במיוחד מרשימה, ברחוב צר, מסתירה מתחם ענק ובו מקדש של האלה קאלי. ברגע נשכחת המולת הרחוב ומשתרר שקט. הזוהמה נשארת בחוץ, בפנים נקי ויפה.

12/11/16

היום האחרון שלי בורנאסי.

כרגע אני בטיים אאוט מהבלאגן בפינת החמד הזו במלון שלי Ganpati guest house המקסים אחרי שיטוט ברחובות, ביקור נוסף במקדש Kali, קניית עוד חולצה (לא התאפקתי…) וקצת פטפוטים ונשנושים במאפיה הצרפתית החדשה והחביבה.

מצטערת לעזוב את ורנאסי ומבטיחה לחזור. מחר אני טסה לדלהי וביום שלישי חזרה הביתה.

וואו איזה מסע! אני כבר במצב רוח לסיכומים- אבל בפוסט אחר.

דלהי

15/11/16

בהתחשב בכך שממש לא היו לי ציפיות מדלהי, היה לי יום נהדר, ראיתי מקומות יפהפיים ואפילו לא היתה כמעט תנועה וזיהום האויר כנראה גם היה פחות חמור מהרגיל.

למה לא היתה תנועה? זוכרים את הפוסט שלי לגבי גזירת השטרות? אז עניין הכסף עדיין לא הסתדר, הבנרים סגורים היום ורוב העסקים גם. כולל בשווקים. אז התכנית שלי לעשות קניות קטנות של הרגע האחרון לא הצליחה- אחזור הביתה בלי זעפרן, צ’אי ומוצרים קוסמטיים. עוד סיבה לחזור שוב☺

החזרה הבית

16/11/16

אחרי טיול נהדר, בלי שום בעיות קיבה או אחרות- אתמול במהלך הטיסה התחלתי להרגיש לא טוב. חשבתי שפעת אבל חברה המליצה לי לגשת למיון- היא חטפה דנגיו (סוג של קדחת) בהודו ואושפזה לטיפול.

אז אני במיון בקפלן.

18/11/16

לכל החברים שדאגו לי – אני בבית ומרגישה הרבה יותר טוב. שבת ראשונה בבית מזה חודש. אז שבת שלום ותודה לדאגה ואיחולי ההחלמה.

23/11/16

עכשיו אני מבינה כמה לא מציאותית היתה הציפיה שלי שאבוא הביתה ופשוט אמשיך את חיי מאותה נקודה ממנה יצאתי ארבע שבועות לפני כן, החל מיום למחרת. את המסע להודו תיכננתי היטיב. הנחיתה שם היתה רכה, השהיה היתה מעולה, נהניתי מכל רגע. אבל את החזרה לא תיכננתי. שם, לקראת סוף הנסיעה, עלו בי הרהורים של “מה יהיה” כשאחזור, ומצאתי את עצמי לא מסוגלת בכלל לחשוב על “אחרי”. הרגע עצמו, כל רגע ורגע, היה כל כך חזק, שאי אפשר לעבור לפאזת תיכנון. אז וויתרתי, המשכתי להינות ולמצות כל רגע. כמובן הגעתי הביתה כמתוכנן, ביום שלישי שעבר. אבל לא כמתוכנן, הגעתי חולה, עם שפעת או משהו אחר (עדיין בבירור) שהתפתחה במהלך הטיסה. בנוסף, הודעה על מותה של חמותי קיבלה את פניי. שיעורי יוגה שתיכננתי להעביר כרגיל, בוטלו.

היום, שבוע אחרי, אני כבר כמה ימים טובים בלי חום אבל עדיין חלשה, עדיין רחוקה מלחזור לעצמי. ובכל זאת, אעביר שיעור בערב, בתקווה לחזור לשגרה לאט לאט. עדיין לא מסוגלת לתכנן מעבר ליום המחרת. המחשבות שלי עדיין “שם”. מהרהרת בפשטות. כמה קצת אנשים צריכים כדי להיות מאושרים ואיך, למרות שזה נראה בלתי אפשרי – אני לוקחת משהו מזה לתוך החיים שלי, פה.

מאחלת לעצמי סבלנות ואורח רוח להבריא, להפנים ולהמשיך.

6/12/16

חזרתי לארץ לפני 3 שבועות, אבל כמו שאומרים, גופי במערב וליבי במזרח, ברישיקש ליתר דיוק. מסתבר שהחזרה מהיקום המקביל שנקרא הודו ממש לא קלה. משהו מהקצב האחר של הודו נדבק אליי ומסרב להיעלם לתוך סיר הלחץ של החיים במדינת ישראל, ובינינו, אני ממש לא מעוניינת שהוא ייעלם. אני נמצאת במצב הנדיר ביותר, של להרגיש מסופקת. אין לי כרגע שום דרישות, רצונות או תוכניות לעתיד מעבר ל-להיות בריאה, ללמד יוגה ולחיות את החיים בשקט שלי.