תחרות מרוץ הצבי

 גמילות החסדים של הרב גורן/ליאן לקאו

בליל שבת לאחר סעודת השבת נכנס הרב גורן  לחדרו ללמוד תורה.  בעוד הוא שקוע בלימוד נשמעה  נקישה על הדלת .

“מי זה?”  אמר הרב גורן ופתח את הדלת  וכשפתח ראה את בת השכנים ,ילדה קטנה ודמעות בעיניה.

 “מה שמך? מדוע את בוכה , במה  אוכל לעזור לך? “

הילדה מיררה בבכי  :”אתה יכול  לעזור לי ,אימא שלי במיטה, יש לה חום גבוה והיא לא קמה,  אני ניסיתי כול כך הרבה דברים כדי להעיר אותה וכלום לא הצליח.  אבא שלי ואחי בצבא, אני ואימי נשארנו לבד. בביתנו , אינני יכולה  להתקשר להזמין עזרה כי היום יום שבת. ידעתי שרק הרב שקוע בלימוד תורה בשעות מאוחרות אלו ולכן באתי לבקש את עזרתך.”

הרב גורן הרגיע אותה ושאל: ” איך קוראים לך?”  הילדה ענתה: ” קוראים לי שלומית כהן אתה חייב לעזור לי,  רק אתה לא ישן בסביבה. כולם ישנים…”  אמרה שלומית.

 הרב גורן  קרא לרבנית ושניהם הלכו לבית הילדה. הרבנית הכינה משקה חם לאם, בדקה את חומם והגישה לה תרופה. והרב לקח את שלומית ואמר לה : “בואי נתפלל ביחד לרפואת אמך:”

” אבל אינני יודעת איך מתפללים? אני לא בבית ספר דתי.”  אמרה שלומית.

“בואי ואראה לך את ספר התהילים, הנה, אמרי כמה מזמורי תהילים, ואני אתפלל ובעז”ה  ה’ ישמע תפילתינו וישלח רפואה שלימה לאמך.”

הרב גורן נתן לשלומית סידור וספר תהילים . הוא אמר לה: “התפללי מכל הלב.”

הרב גורן ושלומית התפללו מכל הלב, בבכי ובדמעות . התפללו זמן רב.

שלומית פנתה לאימה וניסתה להעיר אותה, האם התעוררה אט אט, היא פקחה את עיניה,

שלומית שמחה מאד, “אמא, איך את מרגישה?”

קצת יותר טוב אמרה האם. הרבנית נשארה עד שראתה שהאם מתאוששת ואז חזרה לביתה.

שלומית סיפרה לאמה שהכל בזכות הרב גורן, הן הודו לו מאד.

במוצאי שבת חזרו האב והבן מהצבא ושמעו  את מה שקרה. הם נסעו לביתו של הרב גורן והודו לו.

הרב גורן, שהיה ענו מאד אמר: לא לי עליכם לומר תודה, תודו לה’.

שלומית למדה מהרב ומהרבנית גורן על ביטחון בה’  גמילות חסדים ועזרה לזולת והבטיחה שגם היא תשתדל לנהוג כמוהם.

מי יתן וירבו כמותו בעם ישראל.

בדרך לעיר העתיקה/ אוראל זרובבל

שמי אוראל, לפני 50 שנה שירתי בצה”ל בחיל הצנחנים.הייתי בין הצנחנים בג’יפ עם הרב גורן. נסענו לכבוש את העיר העתיקה מידי הירדנים. הערבים

ירו עלינו מכל עבר. אך  אנו המשכנו לנסוע לכיוון הכותל המערבי, לאורך כל הדרך היו צלפים ירדנים שניסו לפגוע בנו ללא הפסקה.הרב גורן עודד אותנו: “אל תפחדו אנחנו נצליח לעשות זאת, נגיע לכותל ונשחרר את העיר העתיקה”

“נצליח להיכנס לכותל ולהתפלל שם, תראו ודאי שנצליח”.

התקדמנו לעבר הר הבית כשדגל ישראל מונף בידינו. הירדנים ראו אותנו מתקרבים, הם פחדו מאד והניפו דגלים לבנים, זה אומר שהם נכנעו . אנו המשכנו לנסוע בג’יפ לעבר הכותל, שמחנו מאד והתרגשנו כל כך לראות את הכותל .

חדרנו פנימה וצעקנו:” הכותל בידינו, הכותל בידינו!!”

הרב גורן תקע בשופר וכלם רקדו והרימו אותו על הכתפיים.

הייתה שמחה גדולה, התרגשות עצומה, כולם הודו לה’ על הנס הגדול.

אני מיד לקחתי פתק וכתבתי משאלה, את הפתק הכנסתי בין האבנים שבכותל, נשקתי את האבנים הקדושות והתפללתי, דמעות זלגו מעיני.

כל כך שמחתי שהצטרפתי לגי’פ עם הרב גורן, למדתי ממנו הרבה דברים:

נחישות- כשעודד אותנו ואמר תמשיכו לכיוון הכותל

אהבת הארץ והמקדש, מסירות, גבורה, ענווה, אהבת ה’.