העוֹלִים, שהִגִיעוּ לישראל לפני שקָמָה המדינה, בָּנוּ ויָצְרוּ בה דברים רבים: הם בָּנוּ יישובים, סָלְלוּ כְּבִישִׁים, הֵקִימוּ בתי-ספר ותְנוּעוֹת נוֹעַר, יִיסְדוּ תֵיאַטְרוֹן ועוד…

המעשים האלה היו הבָּסִיס לַמדינה שקָמָה בִּשְׁנַת 1948.

עֲלִייָה לאֶרֶץ-ישראל היא מְשִׂימָה קָשָׁה אפילו היום: עוזבים בַּיִת, ולפעמים עוזבים חלק מהמשפחה, נפרדים מחֲבֵרִים, מעֲבוֹדָה, ממְקוֹמוֹת ומחֲפָצִים מוּכָּרִים, ועוברים למקום חדש. כשמַגִיעִים לארץ-ישראל, צריכים ללמוד לְדַבֵּר עברית, למצוא מקום לגור בו, למצוא עבודה וחברים חדשים.

העֲלִייָה לארץ-ישראל לפני שקָמָה המדינה, הייתה קשה הרבה יותר: באותו הזמן שָׁלְטוּ בארץ-ישראל הבְּרִיטִים, והיו תקופות שבהן לא נתנו ליהודים

אִישׁוּרֵי כְּנִיסָה לָאָרֶץ. עם זאת, היהודים הִמְשִׁיכוּ לנסות לעלות לָאָרֶץ גם בניגוד להוראות של הבְּרִיטִים. העֲלִייָה הבִּלְתִי-חוּקִית לארץ-ישראל נקראה “הַעְפָּלָה”, ולעוֹלִים קראו “מַעְפִּילִים”. “הַעְפָּלָה“ פירושה: טִיפּוּס על הר גבוה ותָלוּל. כמו שקָשֶׁה לְטַפֵּס על הר, כך היה קָשֶׁה לעלות לָאָרֶץ בניגוד לַחוֹק.

קושי נוסף, שאִפְיֵין את התְקוּפָה שלפני קום המדינה, היה התְנָאִים הקשים ששָׂרְרוּ בָּאָרֶץ: היו בה בִּיצוֹת ויַתוּשִׁים, שגָרְמוּ למַחֲלוֹת קשות, ולפעמים גָרְמוּ למָוֶות. בנוסף, לא היו שֵׁירוּתֵי בְּרִיאוּת. כמעט לא היו כבישים, והיה קָשֶׁה להגיע ממָקוֹם למָקוֹם. גם מֶזֶג הָאֲוִויר החַם של הָאָרֶץ היה קָשֶׁה לעוֹלִים, שהִגִיעוּ מאֲרָצוֹת קָרוֹת. לְבַסוֹף, לחֵלֶק מן העולים שפָּנוּ לעבודה חַקְלָאִית, לא היו יֶדַע ונִיסָיוֹן בעבודה כזאת.

לַמְרוֹת הקשיים, יהודים רבים בָּחֲרוּ לעלות לארץ-ישראל ולבנות את הָאָרֶץ.

ייבוש אגם החולה לפני הקמת המדינה

אגם החולה כיום