?לפני שאנו שואלים מה הן התפיסות הרבות לדמוקרטיה מהי דמוקרטיה בכלל

דמוקרטיה, היא השקפה המדגישה את ריבונותו של העם. הדמוקרטיה הליברלית מעמידה את האדם במרכז, כלומר מעמידה בראש מעייניה את הדאגה למימוש זכויותיו, בהקשר זה עולה השאלה מהי הדרך הראויה ביותר למימוש “טובתו” של האדם: כשהמדינה מתייחסת אליו רק כפרט; כאשר היא

.מתייחסת אליו גם כחלק מהקולקטיב הלאומי-תרבותי; כשהיא רואה אותו גם כחבר בקבוצה תרבותית ייחודית

אנו נכיר שלוש תפיסות של דמוקרטיה: התפיסה הליברלית-
האינדיבידואלית, התפיסה הליברלית-הרפובליקנית והתפיסה הליברלית הרב-תרבותית. כל אחת משלוש תפיסות אלה נותנת תשובה אחרת על השאלה .המרכזית

חירות היא הערך המרכזי של התפיסה הליברלית. חופש זה ממרות שרירותית כה נחוץ הוא לשמירת קיומו של אדם … שאין אדם יכול לוותר עליו אלא מתוך שאבדה לו זכותו לשמור על קיומו ואף לחיות

 התפיסה הליברלית-האינדיבידואלית א. כיצד האדם מממש באופן המיטבי את יכולותיו וזכויותיו, את חירויותיו וכישוריו? תפיסה זו מעמידה את מימוש זכויותיו של האדם בראש סולם העדיפויות. על פיה, מימוש מרבי של זכויותיו וחירויותיו של הפרט יהיה כאשר המדינה תתייחס אל האדם כאינדיבידואל. במילים אחרות – ה”טוב” עבור האדם הוא טוב אישי בלבד. המדינה נוסדה עבור האזרחים ותכליתה היא מימוש זכויותיהם.

ב. מהו יחסה של המדינה הליברלית – אינדיבידואלית לזהות האישית והקבוצתית של אזרחיה? המדינה אינה מתייחסת ל”צבעו” של האזרח: היא

ניטרלית ביחסה לזהויות האתניות, הלאומיות, התרבותיות והדתיות של אזרחיה. המדינה מתייחסת לאזרחיה רק כפרטים ואינה מתייחסת לשונות שנובעת מהשתייכותם לקהילות מובחנות זו מזו. למשל – לא יינתן פטור מחוק כללי למי שמשתייך לקהילה שחוק זה פוגע בה לדוגמה, כשחוק מדינה פוגע באמונה דתית של אדם המשתייך לקבוצה דתית. המדינה אינה מכירה בזכויות הקבוצה. חוקי המדינה אינה מזוהים עם מערכת ערכית או תרבותית מוגדרת. המדינה גם אינה מזוהה עם לאום מסוים. ואינה קובעת וכופה מערכת ערכים אחת על כולם

ג. מה יהיה אופיו של המרחב הציבורי במדינה הליברלית- האינדיבידואלית וכיצד ייקבע?כלומר איך ומה יתנהלו האזרחים.. החברה מורכבת מאזרחים המתארגנים בקבוצות לגיבוש האינטרסים שלהן ולמימושם. אין אצל כלל האזרחים אחידות רעיונית ותרבותית שהם מעוניינים לטפח ולקדם, אלא כל אדם מנסה לקדם את תפיסותיו, את האינטרסים והצרכים שלו, על ידי יצירת שותפויות בנושאים שונים. הקבוצות אינן קבועות, והן עשויות להשתנות. כדי להצליח במימוש האינטרסים שלהן, נאבקות הקבוצות השונות ביניהן על חלוקת המשאבים. את החקיקה במדינה, סמלי המדינה והמרחב הציבורי יקבעו האזרחים על ידי יצירת שותפויות שמתלכדות ומשפיעות על קבלת ההחלטות. כמובן, עשויות להתקיים במדינה קהילות/קבוצות מגובשות דתיות, אתניות ואחרות שכן מדובר במדינה דמוקרטית המאפשרת חופש התאגדות. אלא שהמדינה אינה מתייחסת לאינטרסים של הקבוצות הללו ואינה מקדמת אותם.

 למדינה אין מערכת ערכים שהיא מנסה לקדם, והיא גם אדישה כלומר ניטרלית לערכים של קבוצות המרכיבות את החברה

התפיסה הליברלית-הרפובליקנית א. כיצד האדם מממש באופן המיטבי את יכולותיו וזכויותיו, את חירויותיו וכישוריו? גם תפיסה זו, כמו הליברלית-אינדיבידואלית, מעמידה במרכז את זכויות האדם וחירויותיו. אלא שעל פי תפיסה זו, האדם הוא “תבנית נוף מולדתו”, והוא יוכל לממש את עצמו בדרך המיטבית רק במסגרת החברה, כלומר במסגרת הקולקטיב. עבור הפרט, החיים יהיו משמעותיים אם גם במישור הפרטי וגם במישור הקולקטיבי )במרחב הציבורי(, יינתן ביטוי לערכיו ולתרבותו. כיוון שמדובר בנקודת מוצא ליברלית, מודגשת מחויבותה של המדינה לטובתו של היחיד, אולם בצד זה התפיסה הליברלית- הרפובליקנית טוענת שהקולקטיב הוא צורך חיוני של הפרטים כדי לממש את הטוב שלהם. זאת, בניגוד לתפיסה הליברלית-האינדיבידואלית, המעמידה את הפרט במרכז. מדינה הפועלת לפי ערכי התפיסה הליברלית-הרפובליקנית תממש את טובתו של היחיד בכך שתקבע אופייה של המדינה על פי הערכים המשותפים לכלל; הטוב האישי של הפרט משתלב אפוא עם הטוב המשותף לכל חלקי המדינה.

מהו יחס המדינה הליברלית – הרפובליקנית לזהות האישית והקבוצתית של אזרחיה? נקודת המוצא של התפיסה הליברלית – הרפובליקנית היא שלמדינה יש זהות תרבותית-ערכית משותפת שהיא מקדמת ומטפחת. התפיסה הליברלית-הרפובליקנית אינה חד משמעית יש לה מובנים שונים. להלן שני מובנים רווחים לתפיסה: מובן אחד של התפיסה מנסה ליצור זהות משותפת לכלל האזרחים והשני מתייחס בעיקר לקבוצת הרוב הדומיננטי

בדומה לתפיסה הליברלית-האינדיבידואלית שהיא ניטרלית ואינה מתייחסת לזהות הייחודית התרבותית של אזרחיה, התפיסה הליברלית הרב-תרבותית ניטרלית גם היא בכך שאינה מעדיפה תרבות של קבוצה אחת על פני תרבות אחרת. אולם בשונה מהתפיסה הליברלית אינדיבידואלית התפיסה הרב תרבותית מתייחסת לזהות הייחודית התרבותית של אזרחיה. במילים אחרות, המדינה מודעת להבדלים בין הקבוצות התרבותיות שאזרחיה משתייכים אליהן ומכירה במימוש זכותן לתרבות משלהן. על פי התפיסה הרב-תרבותית, המדינה אינה מייצרת זהות קולקטיבית אחת, אלא דואגת לשמירת זכויותיהן של הקהילות השונות. התפיסה הרב-תרבותית מעניקה לגיטימציה לריבוי ולסובלנות, ולהמשך קיומן הקבוצות חייבות להתייחס בסובלנות זו לייחודיות של זו.

מהן נקודות הדמיון בין התפיסות? המשותף לתפיסות הדמוקרטיות הוא היותן ליברליות, כלומר מציבות במרכז את האדם את ההכרה בהיותו בעל יכולת לקבל החלטות תבוניות

מהן נקודות השוני בין התפיסות ? להלן מספר אמות מידה לבחינת נקודות השוני בין שלוש התפיסות

 כיצד האדם מממש באופן המיטבי את יכולותיו וזכויותיו, את חירויותיו וכישוריו.  מה יחסה של המדינה לזהות האישית והקבוצתית של אזרחיה (אתנית, לאומית, תרבותית ודתית)מה יהיה אופיו של המרחב הציבורי במדינה וכיצד ייקבע

סיכום

בפרק הוצגו שלוש תפיסות דמוקרטיות-ליברליות תיאורטיות. בספר ענינו על השאלות: כיצד ימומשו זכויותיהם של האזרחים בדרך הראויה ביותר ומה יהיה יחסה של המדינה לזהות אזרחיה, עונים תומכי התפיסה הליברלית-האינדיבידואלית שמדינה שתתייחס באופן פרטני לכל אזרח, תממש את טובתו בצורה המיטבית. המצדדים בתפיסה הליברלית- הרפובליקנית מבקרים את הגישה הליברלית אינדיבידואלית וטוענים שטובת היחיד תלויה בטובת הציבור כולו או בטובתו של הרוב. לעומתם תומכי התפיסה הליברלית הרב-תרבותית סבורים שרק במדינה המעניקה זכות לקיום תרבותי נפרד, המטפחת והמממנת את הייחודיות התרבותית, המתייחסת לכל קבוצה בהתאם לצרכיה והמאפשרת להם להשפיע על המרחב הציבורי – רק בה יתממשו זכויותיו של האדם בדרך המיטבית. לכל אחת מהגישות יתרונות וחסרונות. כל מדינה מחליטה על התפיסה הדמוקרטית ליברלית המתאימה ביותר לערכיה, לאופייה, להרכב הדמוגרפי שלה ולתרבותה הפוליטית. ברוב מדינות הלאום האתניות- התרבותיות והמדינתיות מתקיים שילוב של חלק מהתפיסות הדמוקרטיות הליברליות השונות תוך שימת דגש על אחת מהן. בסוגיות שהציבור נחלק בהן ניתן לשמוע טענות ונימוקים המתבססים על התפיסות הדמוקרטיות ליברליות שנלמדו בפרק

סרטון המסכם את החומר הנלמד

https://youtu.be/NLoF3D932sM

ביבליוגרפיה

1. ויקיפדיה

2. טקסטלוגיה

3. יוטיוב