חינוך גופני= פעילות חינוך שמטרתה עידוד הפעילות הגופנית.

במסגרת מערכת החינוך נעשית פעילות של חינוך גופני מגן הילדים ועד לאוניברסיטה.

במסגרתה עוסקים התלמידים בספורט ובהתעלמות ונבחנת יכולתם בתחומים אלה.

בשיעור חינוך גופני ניתן ללמוד ולהתאמן במספר תחומי ספורט שונים, החל ממשחקי כדור ועד התעמלות אירובית, קפיצה לרוחק וספרינטים בריצה.

נציין את הרב יהודה לייב גרויברט (1862-1937 רב בפולין וברוסיה, בעל שו״ת ׳חבלים בנעימים׳, ממנהיגי תנועת ׳המזרחי׳).

 בשנת 1919 הרצה הרב גרויברט בוועידה הארצית השנייה של ׳המזרחי׳ על בעיות החינוך, והציע תוכנית לימודים המשלבת תורה עם לימודים כלליים.

בדבריו הקדיש מקום גם לתרבות הגוף,וכה אמר:”עלינו לגדל דור חזק בעל שרירים מוצקים ולנקוט כלל זה בידינו: ׳נשמה בריאה בגוף בריא׳.” הנה דבקה בהמון איזה דעה טיפשית, כי כבוד הוא להיות איש חלש, כשל ברך, והוא שם נרדף וכוונה אחת עם שם התואר ׳צדיק וקדוש׳. עלינו למחות נגד שיטה של התואר ׳צדיק וקדוש׳. עלינו למחות נגד שיטה של שטות זו, ולפרסם כי יתהלל הגיבור בגבורתו ולא החלש בחולשתו….

 מי שגופו חלש, הוא מתרפה גם ברוחו, רוב התאוות השפלות מקורן ברפיון הגוף. על הנערים להיות ככל האפשר באוויר צח לשוח בשדה, לעשות חילוץ עצמות, היינו גוי איתן– וכן עלינו להיות. חזק ונתחזק!

עם הכיבוש הנאצי נאסרה פעילותם של רוב בתי הספר היהודיים.

נוכח המצב, הוקמו ביוזמה יהודית מסגרות חינוך חלופיות, רבות מהן מחתרתיות.

החינוך הבלתי-פורמאלי בא למלא את החלל החסר בחייהם של הילדים והנוער ולהשיב, ולוּ במעט, את שגרת החיים.

מורים ומחנכים שאיבדו את פרנסתם השתלבו במערכת החינוך המאולתרת הזו. הם הפעילו את התלמידים בדרכים מגוונות כמו חוגים ללימוד ספרות, היסטוריה, אמנות; הם הקימו מקהלות, העלו הצגות, ארגנו משחקי ספורט, הציגו תערוכות ועוד;

מעטים המחקרים שחקרו את תופעת החינוך הגופני היהודי בתקופת השואה.

בזמן הבא נדבר מעט על גופים ואישים שהיו שותפים לחינוך הגופני ולספורט בתקופת השואה, בגטאות, במחנות הריכוז ובמחנות העקורים לאחר המלחמה.

וננסה להבין מדוע יש לשמר ערכים של חינוך גופני כשקיומו של הגוף עצמו מאוים?

אחד המורים/מחנכים שנדבר עליהם הוא פרדי הירש-

הירש יליד אאכן, גרמניה, 1916. בהיותו בן 20 הגיע לפראג, השתלב בתנועת “מכבי הצעיר”, עסק בחינוך גופני והקים מרכז ספורט לנוער היהודי. בראשית 1942 גורש לגטו טרזיינשטאט והופקד על פעילויות הספורט.

מגרש משחקים הוקם בגטו על-ידי הילדים, ביוזמתו ובהנהגתו.

בספטמבר‎ 1943 גורש פרדי עם 5,000 מיהודי גטו טרזיינשטאט למחנה אושוויץ-בירקנאו.

גם שם ניהל פעילות חינוכית ענפה בקרב מאות הילדים ב”מחנה המשפחות”, שהקימו הנאצים, כתרגיל הטעיה. ‎

בראשית מרס 1944, משהבין את הכוונה לשלח את כולם לתאי הגזים, ונוכח כי אין תוחלת לרעיון ההתקוממות, נפרד הירש מחניכיו ושם קץ לחייו.

אני מאמין חינוכי: כבר לפני המלחמה ראה הירש בפעילות ספורטיבית אמצעי חינוכי לחיזוק ערכים של זהות לאומית ומחויבות הדדית בין הפרט לכלל. לאור זאת פעל בקרב הנוער היהודי בפראג, ומאוחר יותר בגטו טרזיינשטאט ובמחנה אושוויץ-בירקנאו.  הוא האמין כי ערכי תרבות הגוף – הקפדה על היגיינה, כושר גופני ומשמעת עצמית – הם הכרחיים לשמירה על צלם אנוש, ולכן הטיף לקיימם גם בתנאים הקשים ביותר.

הירש ארגן באושוויץ-בירקנאו פעילויות ספורט וכן הרצאות רב-תחומיות, שירה, ציור ועוד.

עדות:

חינוך גופני בגטו טרזיינשטאט

“אחרי זמן מה הגיע פרדי הירש לאושוויץ. הוא ניסה לרכז את הנוער בצריף אחד ויצר צריף נערים עד גיל 16, צריף מספר 31. הקבוצה שלי בבלוק מנתה בערך 40 נערים. כאן יכולנו להימצא במשך היום ובערב חזרנו כל אחד לצריפו. בתוך הבלוק חולקנו לקבוצות, לכל קבוצה היה מדריך. הוא סיפר לנו סיפורים, לימד אותנו שיר, לימד אותנו כמו בבית ספר. לפעמים הכנו הצגות שונות. בבוקר השכם הוציא אותנו פרדי אל השלג, התפשטנו חצי עירומים וכך התחשלנו”. מעדותו של יהודה בקון, יד ושם, 25/5/1961.

ביולי 1942 מנתה מחלקת הספורט בגטו וילנה 28 קבוצות בהתעלמות, אגרוף וענפי ספורט נוספים.

מס’ הספורטאים היה יותר מ-1000 איש (מתוך 20 אלף תושבי הגטו) ביניהם תלמידי בית הספר.

הספורטאים ארגנו תחרויות בכדור רגל, טניס, כדור סל, אגרוף, קפיצה לרוחק, תחרויות ריצה ועוד.

ביולי 1942 הוקם מגרש ספורט  שם התנוססה כתובת גדולה “בגוף בריא- נשמה בריאה”, “באותו מגרש ספורט היו אוספים הגרמנים את כל הזקנים להובלה למוות… פעם נערכה ‘אולימפיאדה’ בגטו עם מרוץ ברחובות.. הרצים התכבדו בפרסים. המדרכות היו מלאות יהודים שהתכנסו לראות היאך ‘הנוער רוצה לשכח את עצמו’. באוויר הייתה מרחפת חרב הגירושים למחנות הריכוז באסטוניה” (מרק דבורז’צקי 1951)

נושא אחר שנדבר עליו, הוא חשיבותה של סוגיית הפעילות הספורטיבית והחינוך הגופני במחנות העקורים ושארית הפליטה.

יעד המרכזי בכל הנושא הנ”ל הוא הכנתה הנפשי והפיזי של הקהילה היהודית לעלות לארץ ישראל.

כחלק מהחינוך הוקם במחנות הריכוז “המרכז לחינוך גופני” ולידו הוקם “חבר אגודת הספורט”

המרכז לחינוך גופני היה הסמכות העליונה בכל הקשור לחינוך גופני בבתי הספר במחנות העקורים.

חשוב לציין שהיו מעורבים בגופים האלה המון פוליטיקה שהגיע בעיקר מהישוב היהודי בא”י.

מטרת אותם גופים הייתה להכשיר את האנשים לעלות לארץ ולא רק בגלל דאגתם לאחיהם שבגולה,

אלא בעיקר בשביל לצרף לשורותיהם חברים.

ועל כן נשלחו שליחים מכל מיני אגודות ספורט ( בית”ר, הפועל, מכבי, “כוכב”, “גיבור” וכד’) בארץ למחנות העקורים בשביל לפתוח שם אגודות ספורט,

ובכך לגרום לצירופם הפוליטי עוד לפני שעלו ארצה.

אחת הסיבות הנוספות שבגללה נשלחו כל השליחים למחנות,

הייתה שהיה פולמוס גדול בין הקופות החולים השונות

מי יקלוט את העולים?,

קופות החולים ראו כבר את מאות אלפי העולים

שיגיעו בעליות הקרובות וידעו שלא יוכלו לקבל אותם,

כי כל המערכת הרפואית תיפול.

לכן שלחו לשם אחיות רופאים ואת אנשי הספורט,

במטרה לגרום להעלאת המצב הבריאותי של אותם יהודים במחנות

העקורים לפני העליה לארץ.

יעד נוסף שהיה לאותם גורמים פוליטיים הוא לגרום לשינוי הדימוי היהודי הישן שהיה קצת “נשי” וליצור דימוי חדש ליהודים.

לאור זאת החלו אימוני נשק (מלבד אימוני ספורט) באישור הגנרל האמריקאי ל.קליי בלחץ של ארגוני הספורט במטרה “להגן” על המחנות.

למרות שמטר העיקרית הייתה הכנת העולים לקראת העלייה לארץ והצטרפות להגנה וכוחות ההתנגדות נגד החמולות הערביות בארץ והפרעות שחוללו באותה תקופה.