השיר והניגון הוא חלק בלתי נפרד מהמסורת החסידית. הניגון – כך מכנים את השיר בעגה החסידית – מרומם ומעורר את האדם. רבי הלל מפריץ’, אחד מגדולי חסידיו של רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד תנועת חב”ד התבטא פעם ואמר: “מי שיש לו חוש בנגינה – יש לו חוש טוב יותר בחסידות.”

בשירה החסידית שתי קטגוריות כלליות: ישנם ניגונים שחוברו על-ידי האדמורי”ם עצמם, וניגונים אחרים חוברו על-ידי החסידים.

במשך כמה שנים, מדי שמחת תורה, היה נכנס רבי מנחם מענדל שניאורסאהן, הרבי מליובאוויטש זצ”ל, אל בית הכנסת לפנות בוקר. הוא היה נעמד על ספסל ופוצח בניגון – שיר חסידי לא מוכר מדורות עברו. הרבי היה שר את הניגון מספר פעמים עד שהחסידים ידעו אותו על בוריו. בנוסף, הרבי לימד שלושה ניגונים בהזדמנויות נוספות.

ניגונים אלו (שלושה-עשר במספר) חביבים מאוד על חסידי חב”ד שהעניקו להם את השם “ניגוני הרבי.”

במאמר שלפניכם תוכלו לקרוא על ניגונים אלו וכן להאזין להם, כפי שהם מבוצעים על ידי מקהלת ניח”ח (ראשי התיבות של ניגוני חסידי חב”ד).