סיפורה של מאיה

שלום לכם

קוראים לי מאיה

באתי מארה”ב – פלורידה

נולדתי במיאמי

ההורים שלי נולדו בנגב בדימונה

יש לי שני אחים קטנים (שבע ושלוש וחצי), גם הם נולדו בארה”ב בפלורידה. אני היחידה מהם שיודעת לדבר עברית

אימא ואבא מדברים ביניהם עברית וגם איתי הם מדברים עברית

הגעתי בקיץ בסוף יולי 2012 לארץ

כשהלכתי לבית ספר שלי בפלורידה, היו לי המון חברות ואז ביום האחרון של בית ספר, כשאמרתי שאני עוזבת לישראל

כולם היו עצובים

החברה הכי טובה שלי אמרה לי שגם היא רוצה לבוא לישראל

בבית הספר שלי לימדו אותנו עברית, שעה אחת בשיעור תורה ושעה נוספת בשיעור שפה

אימא שלי אמרה לי שיהיה לי קצת קשה בשנה הראשונה

באמריקה לא לימדו אותנו מילים גדולות, כמו שמדברים בבית-ספר, לימדו אותנו מילים שמדברים בבית

למשל, לא הבנתי מה זה “סיפור עממי”, היו מספרים את זה, אבל לא אומרים את המילה

היו שתי כיתות בעברית: כיתה טובה (ברמה גבוהה) ופחות טובה. אני הייתי בכיתה הטובה

 כי למדתי לדבר מאימא ואבא שלי

שדיברו ביניהם עברית

בכל יום שישי היו מביאים לחם ולפעמים המורה הייתה מביאה ממרח שוקולד

בכיתת התורה נתנו לנו טופי ובסוף היום נתנו גלידה

באמריקה הימים בבית-הספר היו ארוכים יותר. היינו מסיימים ב-15:15 כל יום

פה מסיימים ב-14:45 כשיש לנו אולפן

אבל למדו פחות ימים, לא למדו ביום ראשון

אחרי בית ספר היה לי חוג קארטה וחוג גיטרה ולפני שהלכתי לחוגים שלי עשיתי שיעורים וראיתי טלוויזיה

בגלל ששמרנו שבת, לא יצאנו לטייל בשבת וביום ראשון עשינו כייף משפחתי

   Boomers למשל, היה מקום שקראו לו

שהיו שם מתקנים, משחקים, וגם משחקי וידאו. אני ואח שלי בקשנו להגיע לשם בכל יום ראשון

אני מתגעגעת בעיקר לחברות שלי

אימא שלי הבטיחה שניסע בקיץ ואז אבקר אותן

מבחינת הלימודים אני בסדר, קצת קשה לי שפה ולשון

קודם אני צריכה לקרוא בראש בשקט ורק אחר-כך בקול רם. ואז חושבים לפעמים שאני לא באמת קוראת

המחנכת שלי, אורנה, כשאני לא מבינה אני ניגשת אליה והיא עוזרת לי

אני חושבת שהדבר הכי משמח שהיה לי כשקיבלתי 100 במבחן במתמטיקה

והכי חשוב שהגעתי לישראל, כי כל המשפחה שלי (כמעט) פה

ביום הראשון שלי בבית הספר בארץ, הייתי מאוד לחוצה

מה אם לא יאהבו אותי? אם יקראו לי בשמות? ואני ביישנית, אני לא מדברת עם ילדים כשאני חדשה

המורה ביקשה שאציג את עצמי מול הכיתה. באתי, כי אני לא רוצה להתחצף

אז אמרתי את השם שלי, אבל אף אחד לא שמע אותי כי הקול שלי היה חלש

המורה שאלה: מאיפה באת? את מדברת עברית? סיפרתי מאיפה אני יודעת עברית

אז הציגו את שאר התלמידים החדשים שהיו בכיתה

ביום השני עדיין הייתי ביישנית ולא דיברתי, ביום השלישי התחלתי להגיד שלום

זה השתפר מיום ליום, אחר-כך כשעבר חודש, העבירו אותי מקום לשבת ליד ילדה אחרת שדיברה איתי קצת

ואז יעל שאלה אם אני רוצה להיות חברה שלה ואז אמרתי כן, בטח שכן, כי אני ביישנית

עכשיו יש לי חברות. ויש לי גם חברות מכיתה ד’, כי אנחנו יחד בקבוצה של העולים

ובכיתת דוברי אנגלית הכי קל לי כי זו השפה שאני מדברת כבר 10 שנים

ביום ההולדת הראשון שלי בישראל הייתה דילמה

כי הזמנתי את הבנות שאני מכירה יותר ואת האחרים לא. לא ידעתי שזה אסור

ואז אחת הבנות כעסה ואמרה שאסור להזמין חלק מהבנות ושזה לא יפה

אבל הקטע הזה עבר. אמרתי סליחה ושאני לא רוצה לריב והיא סלחה לי ועכשיו אנחנו חברות טובות