חג החנוכה

השמות השונים של חג החנוכה – מקורות ופרשנויות

• חג החנוכה – מקור השם חנוכה – מחנוכת המזבח. הסבר נוסף מדבר על ‘חנו כ”ה’, כלומר בכ”ה בכסלו חנו ישראל מאויביהם.

• חג האורים – כך מכנה את חג החנוכה ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (פלוויוס) בספר ‘קדמוניות היהודים’. שם זה מבטא גם את מצוות הדלקת נרות חנוכה. לחנוכה כחג האורים נקשרו סמלים רבים וכשאנו חוגגים את החג כיום אנו מרבים להשתמש בנרות, בלפידים, לשיר שירים על אור ועל חושך.

מנהגי חג החנוכה

 הדלקת נרות חנוכה

המנהג שהכי מאפיין את חג חנוכה הוא הדלקת נרות. הרוב נוהגים להדליק נר אחד ביום הראשון ושמונה ביום האחרון אך יש הנוהגים להתחיל עם חנוכייה מלאה ולהפחית בכל יום נר אחד. הדלקת הנרות מלווה בברכות ובדרך כלל גם בשירי חנוכה. חנוכה הוא החג שיש לו את הכמות הגדולה ביותר של שירים. הוא מתחרה רק בפורים.

משחק בסביבונים

הסביבון הוא משחק ילדים. בישראל כתובות על הסביבון ארבע אותיות נ ג ה ו-פ, המציינות את המילים “נס גדול היה פה”. מחוץ לישראל כתובות על הסביבון האותיות נ ג ה ו-ש, המציינות את המילים “נס גדול היה שם”.

אכילת לביבות וסופגניות

כדי להעלות על נס את נס פח השמן אנחנו אוכלים בחנוכה שני מאכלים לפחות שאוהבים הרבה שמן. סופגניות ולביבות. בישראל אפשר למצוא סופגניות מיוחדות עם ציפויים ומילויים – אבל רובנו פשוט אוהבים סופגנייה עם ריבת תות חמה בפנים. זהירות על הלשון!

מתן דמי חנוכה לילדים וילדות

מנהג דמי החנוכה היה במקור מנהג חינוכי שמטרתו לחנך את הילדים לתת מעשר מהכסף שלהם לצדקה. יש שאומרים שהמנהג התפתח גם בגלל הקרבה של חנוכה לחג המולד והרצון בגולה לתת לילדים היהודים מתנות כמו שקיבלו הילדים הנוצרים.

תפילות

בכל אחד מימי החנוכה קוראים בבית הכנסת “הלל”, כמו בראש חודש ובשלושת הרגלים. בנוסף, בכל אחת מתפילות העמידה ובכל עת שאומרים את ברכת המזון מוסיפים את תפילת “על הניסים”.

פעם, מזמן, בתוך חומות ירושלים, עמד בית המקדש, והכהנים הדליקו בו את מנורת הזהב. היוונים, ששלטו באותה התקופה באיזור, הגיעו וכבשו גם את ארץ ישראל. הם התקדמו בתוך שטחה והגיעו עד לירושלים. היוונים האמינו באלילים והתפללו לפסלים עשויי אבן, והיו מעוניינים שכולם יאמינו, בדיוק כמותם, באלילים היווניים שלהם. למלך היוונים, קראו אנטיוכוס, ואנטיוכוס לא היה סבלני כלפי היהודים. הוא שלח את חייליו לכבוש את ירושלים כשהם עטויים שיריון וקסדת ברזל, בידיהם חרבות ומגינים, והם רכובים על פילי מלחמה עצומים.

הפילים הללו רמסו כל דבר שנקרה בדרכם, והגיעו עד לבית המקדש שעל הר הבית. הם רמסו את חצר בית המקדש, והלוחמים היוונים הוציאו מבית המקדש את מנורת הזהב. היוונים הוציאו מבית המקדש את כל הכלים הקדושים והיקרים, הורידו את הפרוכת, ואת כדי החרס המלאים שמן זית זך, עבור המנורה שהם ניפצו. במרכז בית המקדש העמידו היוונים פסל של אל, ואנטיוכוס הרשע הכריז שמעתה יהיו היהודים יוונים. הוא אסר עליהם לעשות ברית מילה, ללמוד תורה, לשמור שבת ולהתפלל לאל שלהם. מעתה, הכריז אנטיוכוס, כל מי שלא יתפלל לפסל היווני, יומת.

אנטיוכוס שלח שליחים כדי להפיץ את הבשורה ולוודא שהיא מתבצעת. אחד משליחיו הגיע למודיעין, שם התגוררה משפחת כוהנים שעבדו בבית המקדש. לאבי המשפחה, זקן חכם, קראו מתתיהו הכהן. המשפחה השתייכה לשושלת חשמונאים שהייתה משפחת המלוכה על העם היהודי. השליח היווני העמיד באמצע הכפר מודיעין פסל, וקרא לכל התושבים להתאסף, לשמוע את החוקים וההגבלים החדשים. רק מתתיהו הזקן התמרד. הוא קפץ, הרג את השליח, הפיל את הפסל וריסק אותו. מתתיהו הודיע לכל התושבים שלא ישמעו לקול המלך, ולא יהפכו למתייוונים. הוא הזמין אותם להסתתר במערות, שם ילמדו תורה בחשאי, וילמדו גם להילחם.

אנשי מודיעין שמעו בקול מתתיהו, עזבו הכל ויצאו להתחבא בהרים. הם גילפו להם חרבות עץ, למדו להילחם והמשיכו לקיים את מנהגיהם היהודיים. כשמתתיהו הרגיש שהוא עומד למות, הוא אסף את כולם והעביר את השרביט לבנו, יהודה המכבי (מכבי היה הכינוי של יהודה, כמו בוב הבנאי למשל), וביקש שכולם ישמעו בקולו, ושהוא ינהיג אותם במלחמה נגד היוונים.

חנוכה זה לא רק מתנות | צילום: אימג’בנק / Thinkstockבינתיים המלך אנטיוכוס, שכעס שחלק מהיהודים מסרבים להתייוון, שלח עוד ועוד לוחמים ופילים על מנת להכריח אותם. יהודה המכבי אסף את כולם והכריז שהגיעה העת למלחמה, ושהם יצליחו לגרש את היוונים מהארץ. היהודים במערה שנקראו מכבים כי היו לוחמיו של יהודה המכבי) התפללו יחד לעזרת האל, וביקשו להצליח על אף שהם מעטים וחסרי כלי נשק. כשהגיעו היוונים היהודים פרצו מהמערה בהפתעה, וניצחו את היוונים, ולבסוף גירשו אותם מהארץ.

כשסיימו, עלו היהודים המנצחים לירושלים, לבית המקדש, על מנת לנקות ולטהר אותו. הם גילו מקום הרוס ומחולל. ראשית הם ניפצו לרסיסים את הפסל, וניקו וחיטאו הכל, ואבזרו מחדש את בית המקדש. כאשר היה הכל מוכן הזמין יהודה המכבי את כל היהודים לחנוך את בית המקדש. כל היהודים לבשו בגדי חג והגיעו לחגוג. יהודה המכבי התכונן להדליק את המנורה, אך הוא לא מצא כד שמן זית מהסוג שרק אותו מותר לצקת למנורה.

כולם חיפשו וחיפשו עד שמצא אחד מאחיו כלי קטן. היה בו מספיק שמן רק להדלקה של יום אחד. כולם שמחו, הדליקו נרות, חגגו והתפזרו לבתיהם. בבוקר חזר יהודה המכבי לבית המקדש וגילה שהשמן ממשיך לבעור, כמו באורח נס. במשך שמונה ימים שלמים בערו הפתיליות במנורה, וזה היה אורך החגיגה של חנוכת בית המקדש, מה שהותיר די זמן עבור הכהנים לכתוש ולהכין שמן חדש ומתאים. עד היום אנו חוגגים את החג לאורך שמונת הימים שהחזיק מעמד כד השמן הקטן בבית המקדש.