זכויות האישה:

זכויות האישה: מונח המתייחס לתביעה של נשים לזכויות אזרחיות וחירויות בסיסיות אשר נשללו מהן בעבר, או נשללות מהן בהווה, על ידי החברה הפטריארכלית במהותה.
הזכויות עליהן מדובר שונות מחברה לחברה ברחבי העולם, ותלויות בחוקים, במסורת במנהגים המקומיים, ובקודים התרבותיים של אותה חברה, או מדינה. לעתים מדובר באפליה מעוגנת בחוק ולעתים החוק הוא שוויוני אך החברה לא מיישמת אותו ובכך נגרמת אפליה.
זכויות נשים ונערות שונות מזכויות אדם אחרות משום ההטיה היסטורית והמסורתית בחברות רבות ברחבי העולם לטובת גברים ונערים.
המונח זכויות נשים מתייחס למעמדן בחברה וזכויותיהן של נערות ונשים בכל גיל.
הכוונה במונח היא לכלל הנשים ולא למעמדה של אישה בודדת.

זכויות האישה בישראל:

לפני קום המדינה:

עד העלייה הראשונה נשים בארץ ישראל לא זכו לזכויות רבות. נשים היו כפופות למג’לה-החוק העות’מאני שהכפיף אותן לחוקי העדות הדתיות השונות, שלא דגלו בזכויות לנשים. כתוצאה מכך נשים לא יכלו לבחור, היו מקופחות בדיני האישות והירושה.
בתקופת העלייה הראשונה, שרוב באיה היו מסורתיים, וחלקם דתיים, התייחסו לאפליית נשים כאל מצב נתון, וקיבלו את ההסדרים הקיימים.

חלק מעולי העלייה השנייה ואילך היו חדורים בהשקפת עולם סוציאליסטית שדגלה בשוויון זכויות. תמורה במעמד הנשים התחוללה בתקופת העלייה השנייה, כאשר הגיעו לארץ ישראל נשים צעירות ובקשו להיות חלוצות ולהשתתף בארגוני הפועלים כגון “הפועל הצעיר”, “פועלי ציון” וה”השומר” כחברות שוות. עם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל וראשית תקופת המנדט הבריטי החלה התארגנות של מוסדות היישוב העברי המייצגים, בהן ניתנה לנשים זכות שווה לבחור ולהיבחר.

בשנת 1948, בעת הקמת מדינת ישראל, הוענק לציבור הנשים בישראל שוויון זכויות מלא כאשר נכתב במפורש במגילת העצמאות כי “מדינת ישראל  תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע או מין”. כתוצאה מכך, מאז ועד היום אין כל מניעה חוקית לנשים בישראל מהשתתפות באופן פעיל בחיי הציבור הישראליים.

חקיקה במדינת ישראל:

ב-16 בנובמבר 1992 הוקמה בכנסת הוועדה לקידום מעמד האישה. תחום העיסוק העיקרי של הוועדה הוא קידום מעמד האישה בישראל לקראת שוויון בייצוג, בתחום החינוך ובמעמד האישי. כמו כן פועלת הוועדה למניעת אפליה בשל מין או נטייה מינית בכל התחומים וכן הקטנת פערים בכלכלה ובשוק העבודה ולמאבק באלימות כלפי נשים.

חוקים להבטחת שוויון זכויות:

• חוק שיווי זכויות האשה: התשי”א-1951 – קובע כי “דין אחד יהיה לאישה ולאיש לכל פעולה משפטית”, אך מתיר הבחנה המתחייבת מהשונות העניינית שביניהם, וכן העדפה מתקנת לתיקון הפליה קודמת או קיימת של נשים

• חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה: התשמ”ח-1988 – אוסר אפליה בעבודה משלל סיבות, ובהן הפליה לפי מין העובד

• חוק שכר שווה לעובדת ולעובד: התשנ”ו-1996 – קובע שוויון בשכר לעובד ולעובד הממלאים תפקידים שקולים.

• חוק למניעת הטרדה מינית: התשנ”ח-1998 – אוסר הטרדה מינית של גברים ושל נשים.

חוקים המעניקים זכויות נוספות לנשים:

• חוק עבודת נשים: התשי”ד-1954 – עוסק בזכויות של נשים עובדות, כגון הזכות לחופשת לידה ולהיעדרויות נוספות הקשורות בהריון ולידה. חלק מהזכויות רשאית האישה להעביר לבן זוגה.

• חוק גיל פרישה: התשס”ד-2004, מעניק לאישה את הזכות לפרוש בכל גיל שבין גיל הפרישה לנשים (כיום 62 שנים) לגיל הפרישה לגברים (67 שנים). בהתאם לכך, זכויות שניתנו בחוקים אחדים למי שהגיע לגיל פרישה (אזרח ותיק), נשים זכאיות לקבלן מוקדם מאשר גברים.

• פקודת מס הכנסה: מעניקה חצי נקודת זיכוי נוספת לאישה.

• חוק הביטוח הלאומי: התשי”ד-1954 – פוטר עקרת בית (אישה נשואה העובדת רק במשק ביתה) מדמי ביטוח לאומי.

שירות נשים בצה”ל:

נשים מהוות חלק משמעותי מכוח-האדם של צה”ל מיום הקמתו. ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שבהן מונהג גיוס חובה לנשים המוסדר בחוק, אם כי אורך השירות בו מחויבות נשים קצר מזה של גברים. לאורך תולדות המדינה נשים נטלו חלק בצבא בישראל לפני ומאז קום המדינה בשנת 1948, כאשר הנשים כיום מהוות 33% מכלל חיילי צה”ל ו-36% בדרגות הקצונה הנמוכות. לעומת זאת, ככל שעולים בסולם הדרגות כך מתמעט מספרן של הנשים.

מעמד הנשים בצבא, התפקידים הפתוחים בפניהן ואפשרויות הקידום שלהן עברו שינויים רבים במהלך השנים. ב-8 בנובמבר 1995 עתרה מהנדסת האווירונאוטיקה הישראלית אליס מילר לבג”ץ נגד משרד הביטחון וצה”ל עקב סירובם לקבלה למיונים לקורס טיס. בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ושוביניסטי אפילו מנשיא המדינה, עזר ויצמן, שאמר לה: “תשמעי מיידלע , את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב”. בג”ץ קיבל את העתירה והורה לצה”ל להשוות את זכויותיהן של נשים לאלו של גברים. על אף שמילר לא עברה את הקורס הטיס, פסק דין תקדימי זה פתח את הדלתות בפני הנשים בישראל לתפקידים שמעולם לא יכלו לגשת אליהם בצה”ל לפני כן.

במהלך שנת 2000 נכנס לתוקף תיקון לחוק שירות ביטחון שקובע את העיקרון לפיו לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד. בעקבות כך, נכון להיום, 88%% מכלל התפקידים בצה”ל מקבלים לשורותיהם נשים, בעוד שבפועל נשים מאיישות 69% מכל אותם התפקידים.

טייסת הקרב הישראלית הראשונה רוני צוקרמן קיבלה את כנפי הטיס שלה בשנת 2001.

ב-23 ביוני 2011, התמנתה אורנה ברביבאי לקצינה הראשונה בתולדות צה”ל הנושאת דרגת אלוף כאשר מונתה לראש אגף כוח האדם.

נשים ראשונות בתפקידים ציבוריים בישראל:

ישראל היא אחת המדינות הראשונות שבהן אישה נבחרה לכהן כראש ממשלה, וקיים ייצוג נשים בבית המחוקקים, הכנסת והן בממשלה. מספר הנשים בתפקידים אלו גדל לאורך השנים. בעוד שמרבית הפוליטיקאיות בישראל מכהנות במפלגות חילוניות, מעטים המקרים שבהם נשים כיהנו בתפקידים בכירים במפלגות הדתיות או הערביות בישראל. המפלגות חרדיות בישראל אף נמנעות במוצהר משיבוץ נשים ברשימותיהן לכנסת ולרשויות מקומיות.

בעתירות שהובאו לדיון בבית המשפט לאורך השנים (כגון בג”ץ שקדיאל ובג”ץ אליס מילר) הועלו הסוגיות של כהונת נשים בתפקידים ציבוריים וצבאיים. כיום ישנן נשים רבות בישראל המחזיקות בתפקידים בכירים בחברה הישראלית כגון ראשי עיריות, חברות מועצות מקומיות וציבוריות, שופטות בבית המשפט העליון, בבתי המשפט המחוזיים או בפרקליטות מדינה, חברות כנסת ושרות בממשלה.

נשים בממשלות ישראל:

שיעור הנשים בכנסת נמוך משמעותית משיעורן באוכלוסייה. מהכנסת הראשונה ועד הכנסת ה-14 נע מספר חברות הכנסת בין 7–12, כלומר לא עלה על 10% מסך חברי הכנסת. החל מהכנסת ה-15 עלה שיעור הנשים בכנסת והגיע בכנסת ה-18 ל-21, שהם כ-17.5% מחברי הכנסת, לאור פעילות המפלגות הגדולות לשריין מקומות לנשים. בכנסת התשע עשרה הגיע מספר חברות הכנסת לשיא של 277, שהם 22.5%%. זאת, בהשוואה ל-18.5% באסיה, 23.6% באירופה ו-23.8% באמריקה. עם זאת, המפלגות החרדיות נמנעות באופן מוצהר משילוב נשים ברשימותיהן לכנסת.

מלבד גולדה מאיר עמדו נשים נוספות בישראל בראש מפלגות גדולות והיו מועמדות לתפקיד ראש הממשלה, ציפי לבני ושלי יחימוביץ). שיעור השרות בממשלות ישראל, אשר היה בעבר כ-6% עד 10%, גדל באופן משמעותי לאורך השנים. עם זאת, מקום המדינה ועד 2013 כיהנו בסך הכל 14 נשים שונות בתפקיד שרה, מתוך מעל ל-200 שרים שכיהנו בישראל. בממשלת ישראל השלושים ושלוש מכהנות 4 שרות, שהן 19%%. גם במדינות צפון אמריקה ובמדינות מערב אירופה אחוז הנשים בממשלה הוא כ-20%%%. בעוד שמרבית הפוליטיקאיות בישראל מכהנות במפלגות חילוניות, מעטים המקרים בהם נשים מכהנות או כיהנו בתפקידים בכירים במפלגות הדתיות או במפלגות הערביות בישראל.

נשים במערכת המשפט:

בבית המשפט העליון לא כיהנה שום אישה בתפקיד שיפוטי עד שנת 1976, אז החלה לכהן כשופטת מרים בן פורת, שהייתה גם הראשונה לכהן בתפקיד מבקר המדינה. מאז הונהג בבית המשפט העליון שריון לאשה ונשים נוספות כיהנו כשופטות. השופטת דורית ביניש הייתה הראשונה שכיהנה

בתפקיד נשיא בית המשפט העליון, ועשתה זאת משנת 2006 ועד 2012. השופטת מרים נאור מכהנת כיום כנשיאת בית המשפט העליון.

דורית ביניש

נשים בישראל בכוח העבודה ובמדע:

החוק הישראלי אוסר על אפליה על בסיס מגדרי בתעסוקה ובשכר. בישראל קיימים פערי שכר משמעותיים בין גברים לנשים ויש הטוענים כי על אף החוק, חלקם נובע מאפליה.

לאורך השנים הממשלה חוקקה מספר חוקים שנועדו לשפר את מעמד האישה במקום העבודה ובחברה הישראלית. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה מעניקה מלגות להשכלה גבוהה עבור לסטודנטיות דרוזיות, בדואיות, וצ’רקסיות בצפון הארץ. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה מקיימת גם קורסי הכשרה מקצועית לנשים ביישובים הערבים, הדרוזים והצ’רקסים בישראל.

מאה שנים של יחס לנשים בישראל

http://www.mako.co.il/women-magazine/Article-7bc808afd065351006.htm