עקרונות הדמוקרטיה

דמוקרטיה היא מושג עם מטען חיובי ביותר- כמעט כל המדינות קוראות לעצמן דמוקרטיות. יש שימוש יתר במושג דמוקרטיה. אחת האשמות היא בויכוח פוליטי:”אתה לא דמוקרטי!”. הדמוקרטיה היא קלף חזק ואין ספק שיש ויכוח על המוסד הזה.
קיים ויכוח על הפרשנות.
שינוי במהלך הזמן במשמעות- לפני 100 שנה מדינה יכלה לקורא לעצמה דמוקרטיה גם אם לא היתה זכות בחירה לנשים ואילו היום לא היה ניתן לקרוא במצב כזה למדינה דמוקרטית.
לקראת סוף המאה העשרים הפכה הדמוקרטיה לחלופה הכמעט יחידה- אין כמעט מדינות בעולם שניתן לומר שהן מציגות איזשהו מודל כאידיאל. הדמוקרטיה היא מעין ברירת מחדל. הקומוניזם לא נתפס כחלופה לגיטימית יותר.
בדמוקרטיה יש לחץ שיהיה זכות הצבעה לכולם לא כמו פעם.

אצל וובר סמכות לגלית רציונלית מייצגת את הדמוקרטיה. למרות שהדמוקרטיה היא חלופה שניצחה, ניתן לראות שהרבה מדינות שטוענות שהן דמוקרטיות, יש חשיבות גדולה לכריזמה- הכריזמה השתנתה היום היא יותר תקשורתית. הדמוקרטיה אינה מובטחת לעד ויש יכולת לערער עליה.

דמוס – עם
קרטיה -שלטון
דמוקרטיה ישירה:

– שלטון העם שבו יש השתתפות ישירה של כל האזרחים בהחלטות המחייבות את כולם.

– שלטון עצמי ובו כל האזרחים הבוגרים משתתפים באופן שווה בדיון פתוח שבו מתקבלות החלטות משותפות.

– מודל בעייתי מבחינה טכנית בעולם המודרני, מדובר בשלטון הרוב ללא מעצורים.

– ניסיונות נוכחיים להשיב משהו מן הדמוקרטיה הישירה.

בצורה האידיאלית שלטון העם צריך להיעשות גם ע”י העם. ביוון העתיקה בפוליס היתה דמוקרטיה ישירה (הדמוקרטיה האתונאית). שם היו רק גברים בעלי רכוש, לא כלל נשים ולא כלל עבדים. הבחירות היו שם הכי עממיות- הגרלה. זה כלל קבוצה מאד קטנה, ואפשר לממש את האידיאל כי האנשים מסביב דאגו ליומיום וכך אפשרו לאנשים לעסוק בניהול חייהם. גם בקרב האזרחים רק מיעוט קטן נכח באסיפות. אפילו שלמו כסף למי שבא כדי לעודד השתתפות באסיפות. אנשים לא הגיעו בגדול. מבחינה תיאורטית לכולם יש זכות לקחת חלק אך מעשית יש מעמד פוליטי של רוב שעסוק בעניינים יומיומיים. לעומת זאת בעולם המודרני לא ניתן לכנס את כל האזרחים באסיפה אך ניתן לעשות ע”י טכנולוגיה, אך הבעיה בשיטה כזו היא בעיה של עריצות הרוב, כאשר נקבל החלטות ישירות שאף אחד לא יוכל לעצור ולרסן תהיה סכנה של עריצות הרוב. אין ספק שדמוקרטיה היא שלטון העם, אך זה הולך ומתחזק בהיבט הליברלי. העניין המרכזי הוא שדמוקרטיה ליברלית מודרנית היא איזון בין זכויות הפרט מצד אחד לעומת שלטון העם מצד שני.

בימינו יש רעיונות שממשים בכל מיני מדינות, איך להחזיר במידה מסוימת דמוקרטיה ישירה. שיטת המושבעים בארה”ב- נבחרים 12 איש- סוג של עקרונות דמוק’ בתוך מע’ המשפט. יש שימוש גובר במשאלי עם וגם שימוש בועדות אזרחים או התייעצויות אזרחים. לוקחים באופן מקרי 20 אזרחים להביא אותם לדון באיזושהי מדיניות, אם בוחרים באופן מקרי אך הבעייתיות שאין אפשרות לדיון.

יש בעיה עם שימוש במנגנוני דמורטיה ישירה- הרבה פעמים הם מניפולטיביים. הם רוצים משאל עם כי ה משרת את האינטרס שלהם, יעזור לנצח בבחירות. כלומר צריך להסתכל בחשדנות ולשאול למה האליטה הסכימה להתייעץ בציבור.

דמוקרטיה ייצוגית (או של נציגים) ודמוקרטיה ליברלית

בדמוקרטיה ייצוגית האזרחים בוחרים באנשים שייצגו אותם בתהליך הפוליטי ויקבלו החלטות מחייבות בשמם.
יש להבחין בין שני תפיסות מרכזיות: הבחנת הציר delegate – לייצג את עמדות הציבור כל הזמן.והנאמן – trustee תפיסה שמאפיינת את אדמנוד ברג. כשאני בוחר מישהו אני מאציל את הסמכות לקבוע מה טוב בתק’ מסוימת ובסוף התק’ מחליט אם עבד טוב ואז אני בוחר בו או לא היה טוב אז אני לא בוחר.
בסיס הויכוח על הלגיטימציה הדמוקרטיה (התנתקות: טענות נגד שרון: “לא נבחרת לקיים מדיניות כזו וכנגד ברגע שנבחר הנציג זכותו לעשות מה שהוא רואה את האינטרס הציבורי ולאחר מכן הוא יעמוד בפני הבוחר).

הדמוקרטיה הייצוגית עדיפה על זו הישירה:
א. הנימוק האליטיסטי.

ב. הנימוק הליברלי- הייצוגיות מאפשר את הגבלת השלטון.

נקודת מבט נוספת היא השמרנית- השמרן יגיד שהוא לא רוצה שהחלטות בנושאים מרכזיים יהיו גחמות לרוב, אין רצון שאנשים ישנו כל הזמן דברים אלא לשנות דברים על מאות שנים של דעה מצטברת. רואה את עקרון הלטות הרוב כרוב שמסמן את הדור הקודם ואת הדור הבא- תפיסה של המשכיות בין דורית.

עקרון הרוב הפשוט נובע מכך שכל הפרטים שווים.

שלטון העם-איך מחליטים? בדמוקרטיה מקובל לקבל החלטות על פי דעת הרוב. דמוקרטיה ליברלית אמיתית- הכרעת הרוב לא נחשבת הכרעת העם. התפיסה בדמוק’ ליברלית שמקבלים החלטות שזו הדרך היחידה הלגיטימית בה האזרחים שווים. ההחלטה הצודקת מבחינת הפרוצדורה לשוויון לכל האזרחים. לפעמים יש החלטות ברוב מוחלט או רוב מיוחד(כמו רוב 61% בכנסת).כשצריך יותר מרוב רגיל, נותנים יתרון למיעוט- אנו מחליפם את עקרון שלטון הרוב בשלטון המיעוט. ניתן לנמק את הדרישה לרוב מיוחד.
← עקרון הרוב: מתוך תפיסה שכולם שווים אז הרוב מכריע.

עקרון הרוב לא בהכרח אומר שהעם חושב משהו. יש הטענים שהייצוגית עדיפה על הישירה בגלל הנימוק האליטיסטי- מי שצריך לשלוט זה מישיש לו ידע, עניין ולגיטימציה ולא כל העם. הצפייה שיבחרו אנשים בעלי ידע ומוטיבציה. הנימוק הליברלי- עצם הרעיון של ייצוגיות מגביל את השלטון, כי הנציגים מוגבלים בחוק. אנו בוחרים נציגים לפעול בתוך מע’ של מגבלות.

:סוגי הגדרות שונים

אריסטו: שלטון הרבים- זה לעומת שלטון יחיד, מיעוטים ואצלו בשניהם בפוליארכיה ובדמוקרטיה מדובר שלטון הרבים אך בפוליארכיה השלטון הוא טוב
תפיסה נורמטיבית ליברלית: דמוקרטיה אינה שלטון הרוב.
דמוקרטיה היא שלטון אשר בו נשמרים בראש ובראשונה חירויות מסוימות של הפרט תמורת ויתור על אחרות.

הכרעת הרוב אינה מייצגת את “העם” אלא מהווה פרוצדורה הגיונית והכרחית כאשר יש צורך בהכרעה נוכח השוויון בין הפרטים.

האמפריציסטים: קיום סדיר של בחירות חופשיות והוגנות. לפיהם יש בעיה באילו מדינות דמוק’ כי אם נמדוד מע’ של אידיאלים נגלה שאין בעולם דמוקרטיה. בכל מדינה יש דברים שמנוגדים לדמו’ אידיאלית. הם מעדיפים להתעסק בהגדות מצומצמות של הדמוקרטיה- קיום סדיר של בחירות חופשיות והוגנות. כך מזהים דמו’. כדי לקיים בחירות כאלה צריך לשמור על זכויות מסוימות (זכויות אדם ואזרח, חופש עיתונות, התאגדות, ביטוי, לבחור ולהיבחר וכו’)