החטיפה מן המנזר

לפני שנים רבות אחרי תקופת השואה חיו  בחיפה שלושה ילדים שוקי עמיקם ורותי. הם שיחקו קראו ועשו כיף. בוקר אחד כששוקי  ועמיקם היו בחצר הם אמרו אחד לשני איפה רותי ורותי היגיעה והם שאלו אותה למה איחרת? ורותי אמרה איחרתי כי אמה שלי אמרה לי שגיתה בת דודה שלי מגיעה. ו… אמרו הבנים.  היא שרדה במלחמה ואני מפחדת. למה לפחד היא בת דודה שלך אמר שוקי כן אמר עמיקם ומי ששרד במלחמה הוא אמור להיות חזק אמר שוקי נכון אמר עמיקם. אני מפחדת כי היא שרדה בשואה והיא יכולה להיות מפחידה אמרה רותי. נראה  כשהיא תגיע. טוב אני חייב ללכת אמר שוקי טוב גם לי אמר עמיקם ולרותי לא הייתה ברירה וגם היא הלכה הביתה. כשרותי באה לגינה שהם משחקים בה ושוקי היה שמה ושאל אותה איפה עמיקם רותי אנתה לו

אני לא יודעת כשבה עמיקם עז הוא בה בריצה. “מה קרה?” שאלו אותו. “גיתה מגיעה עם אוטובוס” ורק דיברנו היא באה. עמיקם אמר בלחש “היא מפחידה”.

ואמרנו אליה כול מני דברים בלחש. ואחרי כל הדברים שאמרנו על גיתה אנחנו קבענו פגישה בים. למחרת כשהייתה אמורה להיות הפגישה יצא מצב

שהלכנו למינזר בכרמל. וישבנו לנוח.

וכשהילדים דיברו …

וכשמישהו יצא מין המנזר הילדים התחבאו רק גיתה לא התחבאה ואמרה לנערה “אווה אווה זו את ?”  והיא אמרה “לא אני לא אווה! אני מרינה” ואם המנזר יצא ואמרה “:עם מי את מדברת?” והנערה אמרה “אני לא מדברת עם אף אחד” ואם המנזר סילקה אותה למינזר וגיתה אמרה “אווה !  זו היא !!”.

 בהתחלה החברים לא האמינו לה, אבל  אחר כך הם כן האמינו. גיתה הציעה לכתוב לה מכתב כשהיא תצא שוב מן המזר הילדים יתנו לה אותו. במכתב כתוב  ”אווה אם זו את ואם את רוצה שנציל אותך אז את חייבת להדליק את האור שבחלון העגול”

כשהיא יצאה גיתה הביאה לה את המכתב ואם המנזר יצאה ואמרה “מה את קו..”  ועמיקם עיכב אותה ושאל אותה איך להגיע לרחוב שלו, והוא שאל שוב ושוב עד שהנערה סיימה לקרוא וזרקה את המכתב. אם המנזר שאלה את הנערה “מה קראת?” היא אמרה  “כלום” והיא סילקה אותה למנזר.

הילדים חיכו זמן רב עד שהאור בחלון ידלק והוא נדלק בסופו של דבר.

הילדים תכננו תכנית חטיפה מן המנזר.

הם תכננו הכול ולמחרת בשבע בבוקר הם התחילו את התוכנית .

התוכנית שהילדים תכננו היא שעמיקם בודק שהשטח פנוי ומסמן בעזרת פנס.  שוקי וגיתה  ניכנסים למנזר וחוטפים את אווה’.
רותי ועמיקם מחכים מחוץ למנזר.

התכנית הצליחה !!  איזו שימחה !!

אחרי החטיפה כשאווה נשארה לבד להיזכר בדת היהודית, שהיא הספיקה לשכוח אחרי שנים במנזר, אם המנזר באה ואמרה “תחזרי הם חטפו אותך!”  וכל החברים שמעו ורצו בכול כוחם.

הילדים ניסו לעזור והייתה מהומה, עד שבה זקן אחד, אם המנזר ביקשה את עזרתו הוא אמר שהוא לא מבין בזה.

אווה אמרה “יש יש לי תמונה שלשל אמא שלי” הזקן ביקש לראות את התמונה. הזקן אמר “יש לנו את אותה התמונה” ואז הזקן  הבין שהיא נכדה שלו.
אם המנזר הופתעה ושאלה “את יהודה?” והיא ענתה ”כן” אז אם המנזר אמרה ”הצלתי המון יהודים” ואם המנזר חיבקה את אווה.
לסיפור יש סוף טוב, אווה מצאה את סבא שלה וגם את גיתה החברה שלה מצ’כיה.

קטע מההצגה “החטיפה מן המנזר”