חנוכה

הכל התחיל לפני הרבה שנים

כשאל הארץ פלשו היוונים

את ערינו הם כבשו

ואת חוקינו הם שינו

ניסו לכפות את לבושם ואת דתם

את מנהגיהם ואת אמונתם

על עם ישראל הם הטילו גזירות רבות

אסור היה ביהדות להתגאות

 אסור לקיים את ברית בין הבתרים

ובנוסף     רצו שנאכל רק חזירים

את פסלי אליליהם הציבו בראש חוצות

ואת עמינו הם הכריחו להם להשתחוות

אבל מתי נקבע שיא השיאים

כשהם הציבו את אחד הכסילים

בבית מקדשנו הטהור והזך

ואותו הפכו באחת לפח

 כשזה קרה, העם שאל עד מתי

וממודיעין יצא הקול האומר די!

מתתיהו הכהן וחמשת בניו

אל הדגל קרא  מי לה’ אליו

ביוונים נלחמו בעזות וגבורה

ולא נרתעו ממכה וחבורה

קרב אחר קרב,במערות ובכרמים

הם קיבצו את מיטב הלוחמים

יהודה המכבי אותם הוביל

ולא נרתע לעמוד גם מול הפיל

את ירושלים הם כבשו בסערה

ומה שעמד לצידם בגבורה

אמונתם העזה ב ה’ ובמצוותיו

ואת המקדש הם טיהרו על כל פינותיו

 במקדש הם מצאו פך שמן קטן

שהאיר והבהיר את לב העם

האיר והספיק לשמונה ימים

ובארץ שולטים החשמונאים!

וזהו סיפור נס החנוכה

איך אותנו היווני דיכא

אבל ה’  לנו נס   חולל

ובזכות אמונתנו  אותנו גואל!

אחת המחלוקות בין בית הלל ובית שמאי קשורה להדלקת הנרות בחנוכה: “בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה – מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.”  כלומר: לפי שיטת ביתשמאי, מדליקים בלילה הראשון של חנוכה שמונה נרות, ואז מפחיתים את מספרם עד שבליל חנוכה האחרון (השמיני) – מדליקים נר אחד. ואילו לפי שיטת בית הלל, מדליקים בליל החג הראשון נר אחד, וכל ערב מוסיפים עוד נר – עד לשמונה נרות בלילה האחרון של חנוכה. ולכל שיטה – נימוקים משלה: נימוק אחד לשיטת בית שמאי: “כנגד הימים הנכנסים” – לפי מספר ימי החג שנותרו עד לסיומו. נימוק אחר מסתמך על הקרבת קרבנות בחג הסוכות, שאף היא הייתה בסדר יורד.  נימוק אחד לשיטת בית הלל – “כנגד הימים היוצאין” – היינו: לפי ימי החג שעברו. ביום הראשון – נר אחד, ובשמיני – שמונה. נימוק נוסף לשיטת בית הלל מתבסס על העיקרון הקובע כי “מעלין בקודש – ואין מורידין” ולכן יש להדליק את נרות החנוכה בסדר עולה. מאחר שההלכה נקבעה (כמעט בכל המקרים) לפי בית הלל –  מדליקים נרות כשיטתם: מתחילים בנר אחד ומסיימים בשמונה נרות.

הסביבון