שלטון העם

עקרון שלטון העם הוא אחד מעקרונות המשטר הדמוקרטי החשובים והמרכזיים בדמוקרטיה ואחד מעמודי היסוד של קיומה. מקורו של עקרון שלטון העם ברעיון האמנה החברתית של ז’אן ז’אק רוסו שעל פיו המדינה קמה על ידי העם ובעבורו. הוא גם ביטוי לריבונות של העם על המדינה ולכך שהוא למעשה מקור הסמכות במדינה ומקור הלגיטימציה לכל שלטון.

עקרון שלטון העם יכול לבוא עקרונית לידי ביטוי באחת משתי דרכים – דמוקרטיה עקיפה ודמוקרטיה ישירה.

—הדמוקרטיה באתונה- דמוקרטיה ישירה

כל האזרחים משתתפים בתהליך קבלת ההחלטות בנושאים ציבוריים.

—דמוקרטיה ישירה:

דמוקרטיה שבה האזרחים נוטלים חלק ישיר בשלטון, בקבלת ההחלטות, באישור תפקיד ובמילוי תפקידים ציבוריים.

—

—באיזו מדינה קיימת כיום דמוקרטיה ישירה?

—במשטרים הדמוקרטים כיום (הדמוקרטיה המודרנית) האזרחים אינם משתתפים ישירות בתהליך קבלת ההחלטות אלא עושים זאת באמצעות נציגים.  זוהי דמוקרטיה עקיפה, או דמוקרטיה ייצוגית.

למה?

1.במדינה המודרנית קשה לכנס את כל האזרחים עקב מספרם העצום – לכן יש צורך במספר נציגים מצומצם.

2.ניהול המדינה המודרנית דורש רמה גבוהה מאוד של מומחיות. לציבור כיום אין מספיק פנאי כדי ללמוד את הנושאים לעומק וכדי להשתתף בהחלטות בנושאים הדורשים מומחיות.

במדינות דמוקרטיות כיום רעיון “ריבונות העם” מתבטא בכך שהאזרחים בוחרים את נציגיהם לשלטון, נותנים להם את הכוח לפעול בשמם, מפקחים עליהם ומבקרים את פעולותיהם – זוהי הדמוקרטיה העקיפה.

דמוקרטיה ישירה מול דמוקרטיה עקיפה

תומכי הדמוקרטיה הישירה טוענים כי כיום משמש המונח “דמוקרטיה” , בטעות, לתיאור משטר הנציגים בו קומץ נציגים נבחר מחליט את כל ההחלטות הפוליטיות (החלטות המחייבות את כל החברה). במשטר כזה, נטען, האזרחים בוחרים מי ישלוט בהם ויקבל במקומם את ההחלטות הפוליטיות, במקום לקבל את ההחלטות הפוליטיות בעצמם.

לטענת תומכי רעיון זה, עצם השימוש בנציגים יוצר רמה מסוימת של דיכוי, ומביא לכך שרעיון הדמוקרטיה ממומש במידה מוגבלת. הנתק בין נבחרי הציבור לאזרחים מוביל למשבר אמון, לערעור הלגיטימיות של המשטר ולמצב בו האינטרס הציבורי אינו מקודם על ידי השלטון הנבחר.

מודל משולב בין דמוקרטיה ישירה לדמוקרטיה עקיפה הוא דמוקרטיה דינמית, המוכנה גם דמוקרטיה דיונית בה האזרחים ממנים נציגים, אך יכולים גם לבחור להשתתף ישירות ולבטל את מינוי נציגיהם בכל רגע.

יתרונות וחסרונות לסוגי הדמוקרטיות