הפנסים של דינקו

היה היה טרקטור צעיר בשם דינקו שעלה לארץ עם כל משפחתו מטרקטוריה.

בטרקטוריה היו לו הרבה חברים והיתה לו מחרשה מצוינת.

כשדינקו עלה לארץ עם משפחתו היה צריך להשאיר מאחור את כל מה שהיה לו.

גם החברים הטובים שלו נשארו בטרקטוריה.  

דינקו התחיל חיים חדשים.

דינקו מצא עבודה בשדות של יודרקטור, השדות ביודרקטור לא היו כמו השדות שהוא הכיר.

האדמה הייתה קצת שונה, הטרקטורים דיברו אחרת, אפילו לדלק היה טעם מוזר.

לדינקו היה קשה להתחבר עם המקומיים כי הם היו שונים ממנו והוא פחד שילעגו לו.

בלילה דינקו חלם על כל חבריו שעזב בטרקטוריה והוא החליט לצאת לטייל במקום לעבוד, דינקו היה כל כך שקוע במחשבותיו  עד שלא שם לב לאן הוא נוסע.

לאחר שהתרחק מיודרקטור מצא עצמו אבוד ביער שלא הכיר כלל.

לפתע פגש טרקטור גדול וישן, הוא התקרב אליו והביט בו.

הטרקטור הזקן הסתכל עליו ושאל:

“למה אתה עצוב, בני?”

דינקו ענה בבהלה: “איבדתי את דרכי ביער”

“אבל למה אתה עצוב ?” שאל הטרקטור הזקן

דינקו סיפר לו על חבריו שאיבד ועל ארץ טרקטוריה.

הטרקטור הזקן הסתכל עליו, הסתובב סביבו ובחן אותו.

הזקן אמר לו: “חכה רגע, בני”, הוציא מטלית קטנה מתא המטען והבריק לו את הפנסים.

דינקו לא הבין מה קורה סביבו אך קיווה לטוב, הטרקטור הזקן הבטיח לו שחייו ישתנו והכל יהיה ברור יותר.

דינקו הודה לו וחזר הביתה בהוראת הזקן.

הבוקר שלמחרת היה שונה מכל בוקר בחייו!

הכל נראה בהיר יותר. מצב הרוח של דינקן השתפר: הגלגלים נסעו טוב יותר. האדמה נראתה ידידותית.

חיוך קטן עלה על פניו, מאותו יום כל טרקטור שפגש חייך אליו ושאל לשלומו.

לפעמים שינוי קטן, יכול לשנות חיים שלמים!