Inside feelings – תחושות פְּנִים / חיבור לפָּנִים

על פי שלושת קופי החכמה של קונפיציוס

וְזוֹ הָרוֹאָה לְמֵרָחוֹק צוֹפָה אֶת הֶעָתִיד

יְכוֹלָה לָדַעַת מַה צָּפוּי

וְאֵין לָהּ אֶפְשָׁרוּת לְהַגִּיד

וְזוֹ הַשּׁוֹמַעַת כָּל לַחַשׁ מְכִילָה מֵידָע גּוֹרָלִי

אַךְ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְדַבֵּר

מְסֻכָּן וּבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי

וְזוֹ הָאוֹמֶרֶת וּמְדַבֶּרֶת וְלֹא יוֹדַעַת עַל מַה

הֵן אֵינֶנָּהּ שׁוֹמַעַת

וְכִמְעַט אֵינָהּ רוֹאָה

וּשְׁלָשְׁתָּן מַשְׁלִימוֹת הָאַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה

לְכָל אַחַת נִתְּנָה רַק תְּכוּנָה אַחַת חֲשׁוּבָה

שֶׁיִּפְעַל הַחוּשׁ הַשִּׁשִּׁי שֶׁיָּכִיל אֶת כָּל הַמֵּידָע

שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה מֻשְׁלֶמֶת

מְדַבֶּרֶת שׁוֹמַעַת רוֹאָה אִשָּׁה חָכְמָה

וודסטוק בצהרי היום
שריד של שנות ה-60
פליט נערי הפרחים
יושב מהורהר
ערירי וגלמוד
חושב על מחר.

אלכוהול וסמים
בעורקיו זורמים
הפרוטה אינה בנמצא
חי מקצבה עלובה
פת לחם ושתיה.

רגע של צלילות כעת…
מצטער על חוסר שליטה
החמצה של חיים מלאי עשיה
מה יביא המחר
כמה זמן נשאר
יושב חושב מהורהר.

ילד קטן מה אתה אומר
האם אתה מרגיש שייך?
האם אתה מרגיש אחר?
ילד זר שלא מודע
ילד זר שנולד בארץ זרה

למציאות עגומה.

ילד קטן מה אתה אומר
איפה אבא איפה  אמא שלך?
.אבא גורש אמא שעות בעבודה
כמוך עוד הרבה ילדים
אבל אתה בצידי החיים.

ילד קטן מה אתה אומר
לפעמים מאוד רעב
הבטן מקרקרת
מתגעגע לחיבוק מאמא שחוזרת
מחכה ומחכה עד שעה מאוחרת .

ילד קטן מה אתה אומר?

תיכף תדע ותבין גם אתה,
אתה שונה וקצת אחר

נולדת למציאות אכזרית וקרה,

אך נותרת עם אותה שאיפה.

לחיות לגדול לשמוח לצהול
בלי הבדלי גזע צבע דת
נולדת פה בארץ זרה
לא היתה לך זכות בחירה
לא מכיר מציאות אחרת
רק רוצה לגדול בשקט.

עברו מאה שנים
חריצי הזמן חורשים בפנים.
כבדות העיניים אך הנפש בפנים
קורנת עדיין מלאת חיות המוח צלול מלא פעילות.

אז מה אם העור כבר לא חלק
אם השיער מלבין דליל ודהוי
הנפש עדיין זועקת נעורים
זכרונות מימים קסומים.

אז מה אם עכשיו הגוף קצת שפוף
חריצים וקפלים וקמטים
הנשמה עדין מרקיעה לשחקים משקיפה על חיים אחרים.

יושבת חושבת יודעת מבינה אין דרך חזרה.
אבל מי צריך כשיש כזה אושר
כשיש חוויות לכמה גלגולים
תודה לכם חיים יפים.

הגות וריק
צניעות ופשטות.
ביטול החומר
חיבור לרוח.
עינוי הגוף
שלווה מרחפת.
נשימה נשמה
הארה….

איפה הילד

נשאל הזקן

שהילד זועק מתוכו

ועיניו עדיין בורקות

גדל קצת הילד

מסרב להתבגר

ענה הזקן

ועדיין שוכן בתוכי

הרגיש לי לצייר

איש בא בימים
שעבר הרבה בחיים.
עם עיניים שובבות שראו הכל
קמטים של סבל ותבונה
זקן של הוגה בתורה.
כובע של אדם שעסק במלאכה,
קשיש שהגיע לשיבה טובה
עם שמחה בלב ורוח צעירה.

רוחות מדבר השמש יוקדת

חולות נודדים נישאים ברוח

צורבות העיניים יבשו השפתיים

אין דרך אין שביל כיוון או סימן

כחול וחול עד קצה האופק

והלך יחיד פוסע לאט

כנראה יודע לאן

שנים במדבר

השרדות של חיים

ינווטו למאהל המוגן

גם אם תשב

בתוכי לעולם

לא תדע

אם נשאר

כסא מיותם

שָׁמָנִית זִקְנַת הַשֵּׁבֶט

אֵשֶׁת הָעֲשָׂבִים

חִיּוּךְ רָחָב מְעַט שִׁנַּיִם אַךְ מְלֵא שִׂמְחַת חַיִּים

יוֹשֶׁבֶת בְּבִקְתַּת הַטִּיט רוֹקַחַת עֲשָׂבִים מְכֻשָּׁפִים

שָׁנִים שֶׁל נִסָּיוֹן עִם יֶדַע קָדוּם

שֶׁעוֹבֵר מִדּוֹר לְדוֹר לְדוֹר

עֵינֶיהָ רוֹשְׁפוֹת חוּשֶׁיהָ חַדִּים

הָאִינְטוּאִיצְיָה חֲזָקָה

מְאַבְחֶנֶת תַּחֲלוּאִים בְּדַקָּה בְּלִי טֶכְנוֹלוֹגְיָה

בְּלִי מַכְשִׁירִים מְתֻחְכָּמִים

רַק סִיר גָּדוֹל הַרְבֵּה עֲשָׂבִים

מִסְתַּכֶּלֶת בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת

הַזְּקוּקִים  לְעֶזְרָה מַגִּיעִים

לַחַשׁ…בַּחַשׁ… רַחַשׁ…. מַצִּילָה חַיֵּי אֲנָשִׁים

נער החידות….

חציו בצל חציו מואר.
עין אחת חולמת
על עתיד זוהר.
השניה במציאות אפלה,
האם יצליח לפתור את החידה?
חידת הקיום חידת היקום.
אופטימיות או אכזבה
אור או אפלה
חידה.

התלבטות

על התבטלות,

או התלבטות

על התבלטות,

כמה אפשר להתלבט

על להתבטל,

או להתבלט.

אולי ארקוד בלט.

או פשוט אחליט

שעמום

ללא תכלית.

ליפול לתחתית

ושוב….

אין גיל לאהבה….

גם כשהפנים מלאים קמטוטים,

כשבפה כמעט אין שינים,

גם כשכבר לא חד רואות העינים,

כשהשיער מלבין או כבר אין.

גם כשהגוף קצת בוגד

וכח כבר אין,

עדיין אוחזים ידיים,

עדיין צוחקות העיניים,

עדיין דואגים כפליים,

עדיין הלב פועם בשניים,

אין גיל לאהבה.

התחלתי לכתוב שיר

שיהיה נוגע מרגיש ורגיש.

חיפשתי מילים מתוחכמות

נברתי באקדמיה לחידושים, פתחתי אבן שושן,

התפתלתי בנבכי התחכומים רציתי כפל משמעות.

תרתי אחר מילים נעלות נלחצתי מכובד האחריות.

לא מצאתי שקט נפשי.

ואז פשוט כתבתי שלוש מילים

״צדק חמלה טבעונות״.

ועוד שלוש מילים

״שלום שקט ושלווה״.

ועוד שלוש מילים

״רגש געגוע אהבה״.

כתבתי את מה שהרגשתי

הבנתי….נרגעתי.

לוּ הָיִיתִי רוּחַ לְלא גּוּף
הָיִיתִי מְשׁוֹטֶטֶת בֵּין הָעוֹלָמוֹת
בּוֹחֶרֶת לִי גּוּף לְהִתְאָרֵחַ
גּוּף מִשְׁתוֹקֵק, גּוּף כּוֹאֵב,  גּוּף כָּמֵהַּ,  גּוּף אוֹהֵב

הָיִיתִי מְשַׂחֶקֶת עִם מַצָּבֵי צְבִירָה
נִטְמַעַת בַּבָּשָׂר וּבָרְקָמוֹת
מְשַׁנָּה תָּדִיר מַצְּבֵי רוּחַ
מְהַתלת בְּחוּקֵי הַטֶּבַע
.וְחַיָּה אֶת חַיַּי בִּשְׁלמוּת מֵחָדָשׁ

לוּ הָיִיתִי רוּחַ לְלא גּוּף

הייתי עוֹזֶבֶת אֶת הַגּוּף
רַק לְאַחַר אִיזוּן סִיפּוּק וְהַגְשמָה
מְחַפֶּשֶׂת מְרַחֶפֶת מְשׁוֹטֶטֶת
וּמִשְׁתַּכֶּנֶת שׁוּב בְּגוּף חָדָשׁ

לו היית רוח ללא גוף

פגשתי איש שקוף אוסף בקבוקים.

פגשתי איש שקוף עומד עם כוס ריקה בצמתים.

פגשתי איש שקוף מטאטא רחובות.

פגשתי איש שקוף נובר בארגז בגדים בלויי סחבות.

פגשתי איש שקוף הולך עם ביתו בעגלה.

פגשתי איש שקוף עומד בפינה מנגן בחצוצרה ישנה.

פגשתי איש שקוף ישן על ספסל בשדרה.

פגשתי איש שקוף בוהה בעוברים ושבים חסר תקווה.

אני צובעת את האנשים האלה

בצבעים של אהבה, בצבעים של חמלה.

בצבעים של תקווה, בצבעים של שפע.

נושאת תפילה שעוד הרבה אנשים

יראו אותם, יתמכו בהם ,יחמלו עליהם. שהצבע יגע גם בהם

שתיגע התובנה בחוגגים שיראו גם הם את האנשים השקופים

אל תאמרו זו אגדה.

תאמינו ביכולתכם ללא הפוגה.

תנו להוויה הרבה כח.

אפשרו לדמיון לפרוח.

דרור לרגש מתפרץ,

שמחה ורעיון נוצץ.

שאבו כח מהיקום.

איספו פיסות אמונה מהכלום.

הודו לבריאה ולסובב.

עשו ככל יכולתכם ללא כאב.

הרוח שלנו יוצרת מציאות.

אמונה מגשימה כל משאלה.

רק אל תאמרו זו אגדה.

כשהלב מתרחב מעבר לגוף,

מרגישים את הדם זורם בעורקים.

את שומעת מנגינת ציפורים,

את יודעת שאת מתגעגעת.

שלווה נוסכת עליך מרגוע.

הכוכבים נראים נוצצים יותר.

המים בים מחליפים צבעים.

הגלים שולחים אלינו אדווה וקצף נעים.

כשכל העולם פרוש לפניך,

אין סוף הוא מושג כה ברור.

הנצח היא מילה נפלאה

את יודעת שאת מאוהבת.

טחנות רוח דון קישוטית

מתהלכת בבועת אהבה

דמיון גובר על מציאות

את ועט בידיה

כותבת את חייה.

החיילת האמיצה שוויק

קסדה על הראש

מצלמה בקליק

מנציחה פיסות חיים

מעופפים  ומים זורמים

השתקפות  של החיים.

שתיים שהן אחת,

תאומה ועוד תאומה.

הוויה משתנה,

נד נד נד נד

ודיו לסוסים אמרה.

להקריב
את
החיים
על מזבח הספק?
לוותר
על
העצמי
למען חוסר ודאות?
עם כל
הצער
והחמלה
הליכה משותפת לאבדון….
פרידה
הדרך
היחידה

לצאת מסרט רע…

מי שלחופש נולדה
סורגים לא יוכלו לה
גדר תיל לא תוכל לה
לפרוש כנפים
לעוף

לנשום ….
ולהביא אהבה

ושלום 

מתחת לקו העוני

שלוש מילים בחדשות

להיות או לחדול

ללא קורת גג

פת לחם

עבשה

ערק זול

מחמם גוף

מפיג רעב

מתחת לעוני אין קו

עוני זה רעב

זו דלות

זו תחתית

זה לחדול

מי שאוזניו ערלות
מתאהב במראות

מי שעיניו סומות
מתאהב בקולות

מי שגופו מאובן
מתאהב בתנועות

אך מי שלא אהב
כמוהו כמי שלא חי מעולם

דורות

זקנה בשקיעה מתאחדת בנשימה ראשונה

לקראת סיום חובקת התחלה חדשה

דור הולך ודור בא

מהמורות של ניסיון

מעבירות ידע גנטי

לדרך בראשית לא סלולה

עבודות מקושרים בין השתיים

ממעמקי הנשמה בוקע

רגש מעגלי שאין לו סוף או התחלה

אהבה ללא חוקים ללא תנאים

אהבה טהורה

המשכיות

או, את השמאנית זקנת השבט
“אשת העשבים.
חיוך רחב מעט שיניים
אך מלא שמחת חיים.”

רחל כותבת גם על אלה שרואים את חצי הכוס המלאה , למרות שכבר גמעו כמעט את כולה, אך יש בהם השלמה, קבלה ועדנה על מה שחלף והיה יפה בחייהם. הם תולים ורואים את העבר ככוכב רחוק אך מאיר.

ויש כאן בספר חיוך מתוק של ילד פעוט, אנרגיות של שמש, חיילת בקסדה נלחמת כמו דון קישוט, איש אוסף בקבוקים, הכל מכל, וגם לנאהבים מקום.
“הנצח היא מילה יפה
את יודעת שאת מאוהבת.”

אבל הכי הכי אהבתי את השיר הנפלא הזה.

“אילו יכולתי לחזור לאחור
הייתי ודאי בוהמיינית.
מציירת גרפיטי של peace על הקיר
יושבת בפאבים למכביר.
כותבת עד אור הבוקר
מלכלכת את ידי בחומר.
חותכת זכוכיות משייפת מלחימה
יוצרת ויטראז מזכוכית
צבעונית ויפה.
שומעת מוסיקה קצבית בקצב הרוק
רוקדת עד אור הבוקר עם הרבה שמחה וצחוק.
לובשת גלביות ארוכות וזרוקות
שערי שוזרת בפרחים ובצמות דקיקות.
רצה יחפה על החול החם
שותה בירה ועושה מדיטציה מול השקיעה בים.
אבל כל זה חלף עבר
ובעצם ? בעצם עושה היום כמעט אותו דבר.
עם מינון אחר מסננת את המיותר
שמחה עם חיי היום ללא צורך ב
זיכרונות העבר.”

Sigal Magen מקסים ונוגע !!! חייכתי כשהגעתי לציור של אירית…

Tal Asherov וואו איזה כישרון רחל את אמנית מדהימה.