פיסות וקרעים

קרעי נייר

פיסות בלויות, מוכתמות

אצילות בעליבותן

נושאות על גבן עול קדוש

פיסת נשמה, אמונה וכפירה

דרך עננים של מטה

מאובקת מפויחת

תמרורי מוות נטועים בה מידי

לעיתים תאבד דרכן

משאן הכבד יספג אל גוף זר

לא מכיר, לא מוכר

יתרת הקרעים, שפר מזלה

ממלאה ייעודה לרגע יקר

נשמות צעירות, יקירים, אמהות

דמעה וחיוך, פרפור חדרים

אנחת רווחה של קרעים מאוחים

עת לשכב ולנוח לעולמי עולמים

תהיה אין-קץ

מה לו לאדם, מתי ישכב לנוח?

למה החיפוש אחר גדלות הרוח?

תינוק שרק נולד פועל מתוך היצר

הישרדות כה טהורה, רוע אין לו זכר

וכשבגר אותו עולל הבשיל גם המוסר

האבחנה בין טוב לרע, מתי אסור מותר

ויום אחד הפך אדם ולא שקטה נפשו

תכלית תר ודרש הרחק מעל ראשו

ברבות ימיו הכה ברק, צרבה ההארה

רגליים יחפות יונקות קצת אדמה

איש אחד קטן

איש אחד קטן, ממעיין האור הפציע

איש אחד קטן, בוחן כליות ולב

איש אחד בגר, נעכרו לו מבטיו

איש אחד בגר, רשתות עטו אוזניים

איש אחד זָקָן, מיאן לשמוע רוח

איש אחד זָקָן, קמל וקטן קומה הוא

איש אחד קטן, נדם כאיש קטן

Ice Age

Words in this world are as light as a feather
Warming my heart on the stormiest weather

A splash of fresh water on the hottest of days
Caressing my ego in so many ways

These words have no father, no mother, no weight
Appear in a mass that fingers create

They are all but sensual, so cold and virtual

I want to escape, make use of my senses

Listen to words, no more pretenses

Hear human voices, look in their eye

When they hand over their words, I would know if they lie