שומרים על הכדור

פעילויות האדם יוצרות פסולת, וככל שרמת החיים במדינה עולה כן היא יוצרת כמויות גדולות יותר של פסולת.
מרבית הפסולת המצטברת היא פסולת עירונית הנאספת בבתי מגורים, בבנייני ציבור ובבתי עסק למיניהם.
כל אדם בישראל מייצר מדי יום כ-2 ק”ג אשפה ביתית, ואם מכפילים כמות זאת במספר תושבי ישראל, מסתבר שאנו מייצרים מדי יום כ-14 אלף טונות אשפה! הפסולת נאספת גם ממקורות אחרים: ממפעלי תעשייה, מאתרי בנייה ומפעילות חקלאית.

הפסולת מצטברת במהירות, אך תהליך ההתפרקות שלה נמשך זמן רב.
בעיקר ארוך קצב התפרקותם של חומרים שאינם אורגאניים, והוא עשוי להימשך מאות ואף אלפי שנים.
אי אפשר להימנע מיצירת פסולת, אבל אפשר להקטין את כמויות הפסולת ולטפל בהן כך שלא יהפכו למטרד ולמפגע תברואתי וסביבתי.
בכל סוג של פסולת מטפלים בדרכים אחרות.
טיפול מיוחד נותנים לפסולת שהיא רעילה ומסוכנת.

בעבר הקימה כמעט כל רשות מקומית אתר משלה לסילוק הפסולת (“מזבלה”).
עד ראשית שנות ה-90 היו בארץ כ-500 אתרים כאלה, רובם באזורים צפופי האוכלוסייה במדינה.
ערמות הזבל שנאספו בכל מקום גרמו לפגיעה קשה בנוף; למפגעי ריח; לזיהום אוויר; לזיהום הקרקע; ולזיהום מי התהום על ידי נוזלים שהתנקזו מן האשפה וחדרו אל האקוויפר.

כיום, כמעט כל הפסולת העירונית של ישראל נאספת על ידי הרשויות המקומיות ומועברת לטיפול ולהטמנה.

איזו דרך עושה הפסולת מנקודת המוצא ועד לנקודה שבה מסתיים הטיפול בה?
הפסולת עוברת ב-3 תחנות:
1. נקודות איסוף – מערך איסוף של פסולת עירונית וכן מתקנים קטנים לפסולת מופרדת, המפוזרים במרחב הרשויות המקומיות.
מתקנים אלה קולטים פסולת מסוג אחד בלבד: נייר, פלסטיק, מתכת וזכוכית.
2. מתקני טיפול – מתקנים שבהם הפסולת מטופלת ב-2 דרכים: חלק מן הפסולת נדחס ומובל ישירות אל המטמנות, והחלק האחר עובר פעולות הפרדה ועיבוד.
3. נקודות סיום הטיפול – ישנם 4 סוגים: מטמנה רגילה; מטמנה מיוחדת לפסולת יבשה בלבד; מפעל המשתמש בפסולת המעובדת כחומר גלם לייצור מוצרים אחרים; מפעל המשתמש בחום הנוצר במשרפה אן בגזים הנפלטים ממטמנה לשם הפעלת מתקן אנרגיה.

ישנה בעיה של מחסור במקום להטמנת פסולת. המשרד לאיכות הסביבה פועל היום לקידום שיטת “הטיפול המשולב”.
שיטה זאת מקובלת במדינות מפותחות רבות, בעיקר באירופה.
המטרה היא להקטין את כמות הפסולת המיועדת להטמנה באמצעות 4 דרכי טיפול:
1. הפחתה במקור – הקטנת כמויות האשפה עוד לפני שהמוצר הופך לפסולת.
2. שימוש חוזר – איסוף מוצרים לאחר השימוש, טיפול בהם והחזרתם לשימוש.
3. הפקת אנרגיה – שרפת הפסולת מצמצמת את נפח החומר המועבר להטמנה, ובמקביל יוצרת חום שאפשר לנצל אותו להפעלת טורבינות ולהפקת חשמל.
4. מיחזור – מיון חומרי הפסולת, והפרדת חומרים שאפשר להשתמש בהם כחומר גלם ליצירת מוצרים אחרים.