הפחדן והנחש

שְׁנֵי  חֲבֵרִים  הָלְכוּ  בַּדֶּרֶךְ.

לְפֶתַע  יָצָא מִבֵּין הַשִּׁיחִים נָחָשׁ מפחיד.

חבר אחד נבהל וברח ואילו החבר השני, הרים את מקלו והכה

את הנחש בראשו.

כַּאֲשֶׁר רָאָה הַפַּחְדָן שֶׁהַנָּחָשׁ מֵת – יָצָא מִמַּחֲבוֹאוֹ, תָּלָה אֶת הַנָּחָש

הַמֵּת עַל מַקְלוֹ וְהִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת יָחָד עִם חֲבֵרוֹ.

עוֹד הַשְּׁנַיִים הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵה לִפְנֵיהֶם חֲבוּרַת אֲנָשִׁים. הפחדן

הרים את  הַמַּקֵּל עִם הַנָּחָשׁ מֵעַל לְראשׁוֹ וְקָרָא : “הָרַגְנוּ נָחָש

מפחיד, הָרַגְנוּ נָחָשׁ”.

 הֶחָבֶר הֶאָמִּיץ שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, אַךְ שָׁתַק וְלא אָמַר דָּבָר.

לְפֶתַע קָרָא אֶחָד הַאֲנָשִׁים : “רְאוּ הַנָּחָש עֲדַיִין חַי!”

(אמיץ-גיבור)

נִבְהָל הַפַּחְדָן, הִשְׁלִיךְ אֶת מַקְלוֹ לָאָרֶץ

וְקָפַץ בְּפָחָד וּבְּבֶּהָלָה לְצַד הַדֶּרֶךְ,

 וְאִילּוּ הֶחָבֵר הֶאָמִּיץ הֵרִים אֶת מַקְלוֹ כְּדֵי לְהַכּוֹת בּנָּחָשׁ.

 ברח הפחדן מִן הַמָּקוֹם וּמֵאָז וְעַד הָיוֹם לא נִרְאָה עוֹד.

(השליך-זרק)