מילים שנכתבתי

תבוא קרוב
תרגיש
תחשוב
תתחיל לכאוב
עד זוב
עזוב
עכשיו תכתוב

אני רוצה שניפגש בבית קפה
לגמרי במקרה
נשפיל מבט, נשתוק מעט
נצא מחובקים בלאט
ולא נרפה

בעולם עוין ומסוכן עד אבדון
שותת תמרות עשן ולהבה
בתוך דמים שחורים בלי הגיון
כל מעשה קטן של אהבה
הוא חסד מופלא
של נצחון

בכל פינת רחוב וקרן דרך מתקלפת
אולי מבט מקרי או צליל של נעימה חולפת
אם בוקר יום שמשי יוקד או ליל סופה שוטפת
תמיד ישנו סיכוי זעיר אך אמיתי הוא עד כאב
שנתאהב

יש ימים שבהם זוהי רק הבושה

שברירית ומזוקקת, טהורה וקדושה

המתייצבת כמחסום אחרון בהחלט

לגונן על מי שאתה רוצה להיות

מפני מי שאתה באמת

אל תפחד להיכנע ולהרים ידיים

עוד תתעורר ותגלה שהן כנפיים

ואז אם רק תחלום, תעז, תעוף

מעל למגבלות הנפש והגוף

הגבול הוא השמיים

האושר לעיתים מתעתע
הוא מסתורי
וחמקמק
נוגע לא נוגע
פזיז
בלתי אחיז
מרגיז
לא אפשרי בכלל
אבל הוא כאן
אני יודע

בואי נעצום עיניים רק לרגע או שניים
נדמיין הררים וימים, עננים ושמיים
נצייר חלומות מתגשמים בצבעי מיים

בואי נעצום עיניים רק לרגע או שניים
נעמיד פני אוהבים חבוקים צמודי שפתיים
נשחק בכאילו שום דבר לא בינתיים

קח טיפה של טל אשר לשחר יום חדש
הוסף טיפה של דמע שיבשה מאמש
ועוד טיפת מטר מרוות יבול תלמים
עכשיו ערבב הכל ותן טיפת מזל זוהרת
לאיש ההוא אשר חושב טיפה אחרת

בגן של החיים יש סדר של ימים ימימה
אפשר בזהירות להתקרב ולהציץ בו פנימה

מתוך ההזדקנות, העצב ותקווה שדעכה
מבין ההריסות של התמימות, הכישלונות
שאריות ילדות נשכחת, ערימות האכזבה
צומח שיח יחידי זעיר שמטפס ומגשש
ממבועו של מעין הנעורים אשר טרם התייבש
ופירותיו הסודיים מבצבצים כמעשה בריאה
וטעמם נוגה. של נחמה, חמלה והשלמה

לימדת אותי מאפס לכאוב ולאהוב
בטעם החיים לימדת אותי לגעת ולרעוב
לימדת אותי הכל. איך לקום, איך ליפול
ורק דבר אחד אני לומד לבד עכשיו, בשקט
איך להמשיך לנשום אחרי שאת הולכת

חורף

ימות הזדקקות

וחסדים קטנים

טיפות של הזדככות

מהם החיים אם לא חיטוט אינסופי
בשאלה המהפנטת מיהו באמת אני
מעולם לא מצאתי תשובה אחת טובה
כי במבט לאחור גיליתי עם השנים
שבעצם הייתי הרבה אנשים

למד לסגת
אחר כך צא לקרב
החיים הם טיפוס חלקלק
היעד חמקמק
והעונג רב

אל מול ירח צף שברי החלומות של קיץ שחלף
כמו מוטלים סביב במלוא אקראיות הלילה
קוסם לבן מפליא ניגון ישן בשפע פיתולי אהובתו
עד שלפתע יללת זאב בודד אחת במרחקי נפשו
פילחה ברגע את לבה ודי לה

האנשים הקרובים לי מכל
אשר בכל שונים ממני ודומים לי
עד כדי שבלעדיהם איני יכול
הם האיש שאהיה מחר
והאיש שהייתי אתמול

לפעמים רסיסי רגעים זעירים
מתאחים לכדי אושר שלם
יש לתת על כך מיד את הרגש
לחייך בסיפוק ממזרי
ולצלם

עד שאת אני כה מעט
וכשהגעת לקחת ונתת
יד ביד ברגליים רוקדים
מול שמיים שטופי כוכבים
בואי ונעוף להשאיר הכל לבד
אין די זמן למקום אחד

מאז נגמלתי מהאגו דורכים עליי חופשי
אבל נגמלתי מהאגו. כלום כבר לא אישי
לפעמים אני כל כך אדיש לכל ההמולה
או כשמנסים לריב איתי. אני לגמרי לא מבין על מה ואיך
נגמלתי מהאגו אז אני לוחש להם, ופשוט הולך

אתה הגיבור של החיים שלך, פחדן
שא את עצמך הרחק מכאן
בדרכים שמובילות בדיוק לאן
שמסמנים לך הגורל והזמן
תרצה או לא תרצה, אתה מוכן

לכי לאן שתחפצי יקירתי
כי לא אצא אל עקבותייך
אך יום אחד כשלעולם לא תחזרי
כאן אחכה לך בשתיקה
ואלקט את שבור ליבנו אל חיקי

כבר סתיו
בתחושת דחיפות משנס מותניו
להסיר אבק מאהבותיו
שמא יתגלה שהכל לשווא
שלכת חייו

אחוז היטב את השחור
ובכנות הסר את כל פיסות האכזבה
עד שתגיע פנימה, לאפור
ואז בעדינות קלף את האשמה
עכשיו הבט סביב. הנה האור

אם החיים הם ים
אז הימים הם גלים
ובכל גל אתה נשטף אחרת
אתה אדם אחר
חוף מבטחים

הרבה ימים כולם זקוקים
למילה טובה, חיוך, מבט
צלילים שמתנגנים לאט לאט
ולי יש רגע בו אני פשוט מוכרח
שרק תהיי פה מי שאת

היום פגשתי ברחוב נערה
שצעירה ממני בעשרים שנה
נופפתי לשלום, הזלתי דמעה
ונפרדתי לתמיד מאותה הנערה
שהשארתי ברחוב לפני עשרים שנה

אל תחשפוני לאמת לא לאמיתה
אל תובילוני אל האור הכי גדול
אל תוליכוני בדרך הנכונה
כי הספק שלי הוא כל יכול
הוא אלוהי המחשבה

אם אלך ממך אל נא תתאבלי
בל תיפול רוחך למצולות השאול
אנא אך מצאי נחמה משכול
אם אלך ממך לי אל תחכי
תשכחי הכל
רגע! אל תלכי!