a distance memory from the past

המחבלים חדרו לבית הספר ע”ש יאנוש קורצ’אק, בית הספר בו למדתי. אולם לא מצאו בו נפש חיה, כי כאמור היינו בחופשה, לכן נכנסו לבתים מול בית הספר והחלו לירות באנשים. באותה תקופה, לא תמיד נעלנו את הבתים. האבות יצאו לעבודה מוקדם בבוקר וכך הצליחו המחבלים לחדור לחלק מהבתים בקלות. לקח זמן להבין מה פשר היריות. אבי, שבאותו זמן היה אזרח עובד צה”ל בחרמון, סיפר שכשנודע לו על חדירת המחבלים  לקרית-שמונה, הוא לקח את הקומנדקר והחל לנסוע במהירות לכיוון קרית-שמונה. אני זוכרת שנדרשנו להשאר במקלטים, או בבתים ולא לצאת. לאחר המתקפה האכזרית תורגלנו כיצד להתנהג במקרה ונוחזק כשבויים בכיתה, וחיילים ערכו תרגילים בכיתתנו כיצד לפרוץ ולשחרר אותנו הילדים.