מוגנות

בתוך כל הרעש הזה אני מוצא לי פינה של שקט, בין כל הריחות, הטעמים, הצעקות והתרועות אני מוצא רגע בו אני מביט אל כפות ידי ומתחבר לעצמי. קו ועוד קו ומזהה את המוכר והידוע. זה אני וכל כולי בתוך מגוון הצבעים. אני לבדי עם הסיפור שלי בין מכלול האנשים. אני כאן רק פיסה קטנה של נייר שמתעופפת לה עם הרוח ואני כאן ואני נוכח ואיש לא יסתיר אותי. אני כאן ויש לי זכות לנשום מלוא ריאותי. להוציא ולהכניס אויר, תנועה כה פשוטה וכמה היא לא פשוטה בכלל, חמצן זה הצורך שהיה כה חסר לי.