ציורים ושירים

תודות רבות

תודות רבות להורי הנפלאים – ירדן ושושנה גרס/עמיחי

שמהם זכיתי בירושה נעימה של יכולת כתיבה וציור

בהם אני משתמשת ככלי נגינה ומעלה על הבד.

תודה לאדמה הטובה בכפר בי”לו שבה גדלתי

והייתי איכרה מן המניין בכל רמ”ח אבריי.

תודה לחיים הטובים והפשוטים שנוח להם בתוך חליפתי

ולאלוהים הטוב שלי ששומר עליי מכל משמר.

ציורים ושירים,

מילים ומנגינות,

מאמינה בכל לבי

שכל אחד יכול,

בעיקר ילדים

ששומעים מההורים

שהם כל יכולים

ומבוגרים

שזמנם בידם

ויש להם פנאי

לפתח את עצמם

וליהנות מיצירתם.

החיים היפים

יש ימים בהם הכל אפור

וחסר המכחול

שיצבע אותם

כצבע הרקיע בכחול.

על ענן לבן תגבר קרן אור

ובקו מקביל יימחק

הצבע האפור.

ישנם לילות עכורים ,חשוכים,

הבוקר שאחרי מאיר

את צבעם.

חיוך רחב נמתח על הפנים

ומשנה עד הקצה

את יומם ליום טוב

ואת לילם לחלום שלום.

כמו פרח בד

כמו פרח בד אהבה לא נובלת

אין צורך במים כדי לקיימה.

כמו פרח חי אהבה נושמת

נשמרת מכל משמר.

כמו פרח בר אהבה זוהרת,

עפה כזרע בסערת רוחות.

כמו פרח בד אהבה נושמת,

רכה ככותנה בשדות.

אהבה…פרח בר…

זרעים עפים ברוח,נדים בסתיו.

סידור פרחים מבד,סדורים באגרטל,

פורחים מול העיניים כמו נקטפו עכשיו.

פריחה בגובה הלב

לאורך הדרך ממרומי גבעול,בגב ההר,

פרחים זקופים נאים

.פורחים כמשפחה,ממש כמו בעבר

עלי כותרת כמו כתר מלך

משובץ יהלומים

בשלל צבעים והדרת ההלך,

הנושא עיניו אל המרומים

אל מול יופיים והדרם כי רב.

פריחה בגובה הלב,

משמאל לימין וחוזר

ממש כמו שורות משורר.

במילה מלטפת כל עלה עוטף

ואין איש מושיט ידו וקוטף,

רק ניחוח הפריחה ויפי הזריחה

נותרים על שורשם עד לעונה הבאה.

שקיעה – ירידה לצורך עליה

באופן קבוע בכל יום בשבוע

צוללת השמש למצולות הים.

כמו שחיין מקצועי,נושמת עמוק וצוללת למעמקים.

לא מחליפה מבטים עם עופות השמים

רק רואה מול עיניה את תנועת המים

ובשקט קוראת בין הטיפות את שפת הזמנים

שבהם היא נדרשת לנוע במעגלים,

כדי לחמם את ליבו של כל העולם כולו

הנמצא מעבר לים.

כך במעגלים היא נעה ומשנה שפה וצבעים

ובכל בוקר מחדש היא שבה ובונה מראות וגדלים,

ארמונות מחול וקשתות מרהיבות עיניים

בגובה השמיים.

שמיים מדודים

שכבות של עננים,שמיים מדודים

יורדים אל ההרים בצבעים מאד רכים.

אור פנס דולק בקצה רחוב

ומתמקד במרכזו של עולם נשגב,

קשה מאד להגיע אליו בדרך מקובלת.

שמיים מדודים רוכבים על כתפי האוהדים

ופותחים פתח לאור רב לעוברי אורח בודדים

ומאירים דרכם לאור הבוקר

למצוא דרך סלולה לאותה השוקת,

ממנה ירוו צימאונם בטרם יפנו לדרכם,

ארוכה ככל שתהיה,חשוכה או מתישה,

מקבלת ופתוחה,מהתלת או שכוחה

ועדיין פתוחה לרווחה ואפשר לזהות בה בבירור

את אבני הנגף הגורמות למעידה לפני הנפילה.

עלים צפים

עלים צפים על מים

כמו מפרשית ללא כנפיים,

מכסים כשמיכה את חשכת השמים

תחת כנפי צבעם המשתנה לפרקים.

בין עלי הכותרת מלבין את אורם

פרח זעיר ולבן כמו כתר של מלך

שזה אך נולד וכבר פקח עיניו

והבין שהכתר ממתין עבורו

כי למלוכה הוא נועד.

עלים צפים על מים חשוכים

ואור רב מאיר ממעמקים

וצובע את הכתר באורות זוהרים.

אביב אדום

אביב אדום לוהט בדרום,

פורח במלוא אונו

על גבעול צבעוני הדור מראה.

קרן אור זוהרת

מסמנת את דרכו

ללב הצופים בו

כמו היה זה מחזה.

כתר עלי כותרתו

מעטר את נופו,

את נוף עיניי,מול פניי,

זוהר עם פריחתו.

אביב אדום לוהט בדרום

וזורמים אליו אלפים

לחזות ביפי תפארתו.

אקליפטוס קרוב

קרוב ובכל זאת לא כאן,לא בהישג יד או מגע.

להחליק על קליפות הגזע,על זרעי הרגע

שרשום בזיכרוני…משכר.

מתעלמת מהחיוך שפושט את מדיו,

מהתנועה חסרת הסבלנות בידיו.

נהנית להתייחד עם עצמי,

עם נגיעות הריח החם בעברי.

מחפשת מקום חדש,קרוב ובכל זאת לא כאן.

אין איש שאין לו מחליף,אין מקום שאין לו תחליף,

רק הנפש אחת ויחידה ואין לה אחות אבודה.

מחפשת בית חדש,מרחב וריחות כלבבי,

מנהלת משא ומתן בהול,

אולי בקרוב,עם הקיץ והחום אחליף שוב מקום.

אקליפטוס בחצר יהיה חלק חשוב בחוזה.

בדידות

שמן על בד,לגמרי לבד,ממתין לה שתשוב

לבנות רק איתה את הקן המיוחל.

הזרדים מוכנים,העונה מתקרבת,

שעון החורף שינה את המחוגים בשעון.

רגע לפני הזריחה עדיין לבד,העץ בשלכת.

ממתין לאביב,לפריחה,מקור מול כנף,

לא נע ולא זע,לא צייץ,לא פרש כנף ועף.

רק אלוהים והמים תחת כיפת השמיים

עמדו במקומם מול פניו,עצרו לצפות בו דומם.

למי ממתין כך בדממה ? בדידות ושקט חברו.

מי יידע ? נותר בהמתנה לבאות.

כתמים של פרגים

כתמים על פני האדמה,

כתמים בודדים

וכתמים בערימה,

מפוזרים בטבע

ומייפים את הנוף,

מתנועעים ברוח

על גבעול דק וארוך

ולא נשברים.

כתמים אדומים

כמו ציור ילדים,

מרהיבים ביופיים

ומרחיבים את נופם

של העוברים ושבים

ואני עוברת ושבה על פניהם

בכל זמן.

כמו זוג יונים

כמו זוג יונים על ענף עץ זית

חולק באהבה ובקרבה סודות כזית,

מתובלים בחצאי מילים קטנות ,מכוונות ללב.

עוצמים קצת עין תורנית אחת

ומשאירים את אחותה בהיכון,לכל צרה או לכאב.

ממתיקים סודות כזוג יונים אוהב

אשר במעשה האהבה הפכו לסמל,

אך במריבת האוהבים הפכו כל אבן

להחריב ולנצח,להאשים בעזות מצח

ובשבירת כנפיים.

כי ככה הן בטבע צחורות ומוארות

עד שמגיע רגע והן פגועות וחבולות

ומנסות לאחד את השברים שהן שוברות

ולחזור שוב לאותו ענף עץ זית

ולחלום על השלום שיכנס אל תוך הבית

וחוזר חלילה.

תגובות

לאה גבאי – איזו עדנה בשיר  

פרחים סרוגים / שמן על קנווס

פרחיים סרוגים
במסרגת הלב…
נוגעים בנוף,
כרוכים היטב
ענף אל ענף
ובד אל בד,
שקופים…
אפשר דרכם
לשלוח מבט
ולראות מעבר
לקיים
שייכות…
אור…
עתיד…
קיימות.

גבר אחד בלול תרנגולות

ברפת פר אחד
מרביע את כל הפרות…
בלול -תרנגול אחד נקרא גבר
ומושך אליו את כל הגבירות.
וכאן מול עינינו התהפכו היוצרות
וגברת אחת שעלתה מן המים
ופשטה את בגדי בת הים הקטנה
מושכת אליה עיניים כמו הייתה כל עולמם
של כל הגברים כולם.
ברפת פר אחד מזריע את כל הפרות
אפשר גם מרביע,אפשר להביא הוכחות.
בלול גבר סקרן עם כרבולת
זוקף הגרגרת ובקול מהדהד קורא הוא לחבר’ה
לצפות בגברת חשופת החזה והבטן
ולפתוח שולחן עגול finel 4- לפני משחק כדורגל של ה.

ככה זה

ככה זה כשגדלים

בין הרפת לשדות,

קמים עם הזריחה,

נושמים את הפריחה,

צומחים מהאוויר וקצת מאהבה בריח אפרסק ולימון.

ככה זה כשגדלים

בין הרפת לשדות,

שומעים רחשים

שאיש לא שומע,

רושמים זיכרונות

שאיש לא שוכח כי לא למד להכיר.

כשקוטפים את האגס

הראשון שהבשיל

לומדים עם הזמן להבדיל,

בין ריח הפרי לריח הקליפה

שהמגע שלה רך כקטיפה

וזר לא יידע על קיומה.

רק הטבע והשקט,הימים המתארכים,

השמש,הירח

וריבוא הכוכבים,

עדים לנעשה

בין הרפת לשדות

ולריח החיים

הזורם בתעלות

בין התירס לקטיף העגבניות.

בחוג לציור

יריעת בד דהויה מונחת על במה משתנה.
הקפלים מול האור של המנורה הגבוהה
מציינים כל שנה ושנה,של תקופה ארוכה.
הצללים ביניהם שרים מזמור לחיים ארוכים,

עשירים בחוויות,שעמום,תקוות,אכזבות ואחווה.
בין הקפלים לידה מתרככת.
חברה מיניקה בין מכחול לצבעים.
בין הדפים שירה מתנגנת.שיחות מעייפות במילים.
חוויות מלהיבות,שעות שינה טרופות.
ילדים נפלאים,חיוכים ופרידות…
יריעת בד דהויה,מיושנת,מצהיבה.
עטופה ניסיון וידע,מסתירה עולם שלם
בין גווני שנותיה…אהבה ושנאה.
דמעות וזיעה והרבה דאגות…
יריעת בד דהויה עתירה ניסיונות
וכעת…עשירה בשתיקות.

כשהמעט הוא הכל

כשהמעט נמדד בכלי מדידה רוחני
אפשר למצוא בתוך הכד קווים לדמותי,

אולי לדמותך,כמעט בטוח קווים לרוח,
שנושאת עמה את הבדידות
לארבע רוחות וחוזרת בידיים ריקות
לנשוב מחדש במקום אחר.
כשהמעט נמדד במחוגי השעון
אין ביטחון שלא יעצור בזמן
ויותיר מאחור תחושת כישלון.
כשהמעט מספיק והציפיות מדודות
אין סכנה של תחושת אובדן או חסר
וההצלחה היא כל היתר..