המילים לבשו חג

דרך האור

נהדרת הדרך
אליה תשימי פעמייך…
אהבה ואור בצלילי חייך
שתיקות במרחב,
המתנה לשלב
בו תקרא השמש
את שפת האור משפת עינייך,
בו יגע הלב במגע פנייך

ויאיר תוכו כברו את חייך

אור גדול ורב כתפילת שפתייך

בבוא היום.

על לוח לבי

מגן דוד מונח

על לוח לבי במאונך,

שולח אור למרחק רב

ומסנוור כמטבע זהב.

מגן דוד על לוח לבי

שומר ומגן מכורת נפשי,

מדינת אלוה,מתנה מגבוה

מבין ענני שמיים.

סקרנות התגנבה ללבי

מה היה אומר על כך המלך דוד

לוא ידע מקומו של כלי מלחמתו

לשעת קרב ומשבר

ואני כאן שומרת עליו בלבי,

נהנית מ”ההפקר”.

אוהב אותה

אהבת בה
כמעט הכל,
את החיוך
של יום אתמול…
אהבת לשבת
איתה על החול
ולשקוע בו
ולא לחדול.
אהבת מילה,
אהבת ניגון,
שלט קטן
שסיפר על טיול.

ריקוד בשניים
ארוחת צהריים,
צמחית,חלבית
או קפה הפוך…
אז איפה היא
מסתתרת
ולא מספרת
על אהבתה,
על מקום הימצאה
למי או למה
היא מחכה ?

המילים לבשו חג

המילים לבשו חג
ויצאו במחול,
כל אחת מהן
יפה מכל.
מילה מחייכת,
מילה מרקדת,
אחרת פוצחת
בזמר
ובמחלצות מתהדרת.

כל מילה חג
כל פסיק חגיגה,
כולן ביחד
מקשטות את הסוכה
ויוצאות בריקודים
בשמחת התורה.

סוף הראשית 

ובא סוף לבריאת העולם
ואלוהים מצא לו זמן לנוח…
אך אבוי מי ינהל,יתכנן וייזום
פרויקטים של הכול בכל ?
ופנה לברוא אדם
ואז ברא לו אדמה/אישה,
מ”צלעו” קרא לה
ולא נענתה לו
ואז בא הנחש
שלא קראה לו
וירא כי טובת מראה היא
וחסרת בינה ועלומה.

פרש רשתו וחיבל תחבולה
וכרה לה בור ונפלה תחתיו
והושיט לה תפוח
וראה זה פלא,
גילתה את הרוח
שתפעיל את כל אלה…
ותפעל….ותגלה…
את חמוקיה – שניים
ואת ירכיה – שניים
ואת חיטובי רגליה – שניים
ואהבה את ה”זוג” בדיבור
ולא את ה “פרד”
ותחוש בנוח עם הנחשוש

ותראה בו את ה”גבר”
ויצאו לשוח ואדם לא שם
ועת ימצא לנכון ייעור משנתו
ועד אז תשוש ותשמח
ותאמר גם היא:
כי לעולם חסדו…
ותשתחו אפיים
ותמתין למחיאות הכפיים.

השמים שלי 

לשמים שלי
מעיל קסמים
תפרתי לו
שני כיסים גדולים,
מלאתי אותם
בסודות ורזים
והם שטים בגלים
בינות לעננים.

לשמים שלי
יש ראי קסמים
בחורף הוא תמיד
מכוסה באדים
בקיץ – בלחות
והיא מאד דביקה
ונצמדת לגוף

והזיעה מעיקה.
לשמים שלי
עננים רבים
אפורים ולבנים
עם הרבה פנים
והסודות שבתוכם
משקים את העצים
בקיץ ובחורף,
בסתיו ובאביב

והפריחה שלהם
נראית כמו
כוכבים זוהרים
שזורמים בים
בין הגלים
בכל עונה של השנה.

עשה ואל תעשה

עשה אותי כך,
עשה אותי אחרת
ואם לא תצלח
האחריות עליך מוטלת.
עשה אותי שקטה,
עשני מאושרת,
עשני סגורה,
עשני מוחצנת,
בכל מקרה
בו תעשני
כך ואחרת

אל נא תשכח
שהאחריות כולה
עליך מוטלת…
ואני מבעד לנעשה
אבחן את עצמי
בזכוכית מגדלת
ללמוד אם לא עדיף
שאעשני בעצמי
ולא אחרת
ואקח אחריות
לכל הקורה בחיי
ואז תבוא אליי
וביחד נעשה לנו חיים
שטוב לחיות אותם.

לחיי הרוח

לחיי הרוח
שנושאת את הנפש
על כתפיה
וביחד יוצאות
למסע מרתק
בחיק הטבע.

.

‏Gal Shoham‏ 

תודה לעדנה
שבכתיבה מעודנת
משפרת מצב רוח
אז… הבה נאחד
את רוח הטבע
עם רוח הנפש
לרגעי חיים מושלמים

סליחה… ואז…

ואז נוחתות המילים
עם הסליחות
על לוחות הברית
של לב אנוש,
נוחתות בזהירות
ופותחות שער
אל לב האלוהים

לאדם הנושא עימו אותן
ומבקש סליחה ומחילה
מעם האלוהים ומעצמו

על טעויות של פעם בחיים

או פעם בכל זמן
ולעיתים כאלה
שאינו בקי בהן
שאינן שלו
אך מבקש להתנקות
ולהמשיך הלאה
עם נפשו בשקט
ואז יוקל לו התרמיל
על שכם
שהוא נושא בדרכו.

כשהשמש מאירה

כשהשמש מאירה
על עינייך
אני נחבא בצל,
כתם לבן על פנייך
לוחש לי לצלצל
ולומר לך
שהאור בעינייך
מזכיר לי שמש
וכל זה קרה לי
רק אמש

וכבר אז ראיתי
את האור
נוגע בפנייך,
מחמם את עינייך
כמו בוקר בהיר
לפני שהעולם
יוצא אל העיר
לפתוח יום קשה
ורק היום שלי

ניראה כל כך פשוט, כל כך יפה.

כשהשמש מאירה
אני מודה
בעיקר לאלוהים
שנתן לי את הזכות
להבין את המשמעות
של ימי בראשית
כשהאל שסיים עוד יום
בבניית העולם…
ויאמר אלוהים כי טוב
ויהי אור וניעורו עיניי בך
ליום חדש.

שפה ללא מילים

עלם ועלמה
יושבים בתחנה.
יושבים קרוב,
הרכבת שועטת
ברעש גדול.
זוכרים את השקט
שמסתתר מאחור…
מבט עמוק,
חיבה אין סוף
וצורך עצום
להיות ביחד
למרות הרעש
ועל אף החשש

שהמקום ההומה
מוסיף רעד
ולא מרפה.

יושבים קרוב,
לא מתמתחים
למרות שטוב,
שקועים בקשר,
בניצוץ שבעיניים,
הגבול הוא השמים
והכוח באדמה
שמחזקת מאד
את תחושת האמונה
באהבה…
לאהוב
את הילדים,את הפרחים,
את החיות,את העולם,
כמעט את כולם.
לאהוב
כל כך נעים וטוב !

טיפות מול חלוני 

טיפות מול עיניי
נוטפות על לחיי,
נוגעות לא נוגעות ,
מדליקות את הפתיל
של דמעה מתעכבת
שחלפה כה קרוב
ורק כשתחליק
במורד הרחוב
ותהיה עם הזמן
לשלולית
רחבת מידות

יירגע ליבי. כל זאת מכורתי בעבורך

נחמה פורתא

הציפורים חשות בהבדל
בין קודש לחול
ומתכנסות אל העצים לפני
שנספיק לספור
את השעות והדקות
מכניסת החג עד צאתו.
הן נעות בחוסר נוחות,
משיקות כנפיים בהתרגשות
ולא מחמיצות
את האור האחרון
לפני כיבוי האורות המנטלי
שבו עם שלם נמנע במכוון
מהנאת החיים הספונטנית
כדי לחוש בשינוי,

להבין את המובן מאליו
אשר לאורך השנה

לא התפנה אליו
כדי לעצור ולהבחין בזולתו
וראה זה פלא
הוא כאן כל הזמן איתו
ודי במבט אחד
להבהיר את מיקומו.
מבט בהיר
ומשק כנפיים על עץ
מכניסים חברה שלמה
למועד קבוע מראש
לעשות שינוי יאה
בין הרפת לעץ הברוש
ולמצוא נחמה פורתא.

כן היא תבוא 

כן היא תבוא…
היא תמעד…
איתך או בלעדיך,
עמך ועם פניניך,
פנינות מילותיך
אל ליבה…
כל המילים
שמקרבות אותה
אליך
גם אם תאבד
עשתונותיך
ותרד מהפסים
כמו רכבת אקספרס

שממהרת בדרכים
ומשיגה את הרוח
ואת מהירות הקול…

כן היא תבוא
גם אם תישאר
חסר כל,
נוגה וקטן אמונה
מול ענקים.
היא תבוא
ותרעיף עליך
חיבוקים
ותחמם את ידך
הקרה ברוח
שלא תקפא,
שלא תרגיש
כי קר שם בחוץ

כשהאור כבוי …
כן היא תבוא
כדי שלא תהיה
אבוד.

משחקי מילים

בין השירים לסיפורים,
בין הנוף בציורים
ולדרמה בספרים,
אפשר למצוא
עקבות של סימני
פיסוק
וסימני חיוך.
עתים חיוך מפה לאוזן,
עיתים דימעה
יורדת עד המותן
ומגיעה עד לרציף
עולה שם על הספינה
ושטה אל האופק
למצוא בו נחמה

ולחזור עם געגוע
ולטייל שוב בשכונה.
שכונה של אוהבי שירה,
משחקים עם המילה
כמו עם כללי הנגינה
להתפלפל…להתרגש…
לכתוב על מים,
לכתוב על אש
וביניהם לנוח,
לנוע עם הרוח
ולעגון במקום בטוח
ולהמשיך לכתוב
כי זה נעים וטוב.
ומעניין לרוב.

והיה כי

והיה כי ראשית לי
ולא אחרית
אתעטף כביום
היוולדי
בעלוות עץ הפרי
ואת ניחוח קליפתו
אבשם בעורפי
והיה לי כבגד
יום חג ומועד…
והיה כי ראשית לי
תהיה,

אוסיף דעת עצמי
לרוב
ולא בזכות או חובה
או הכרח,
כי אם מאור הבוקר
הזורח,
מחמם כפות ידיי
עד היותי אתי עוד
ואיתך לא עוד
ויפי המים
והשתקפות שמיים
היו לי לעדנה.

לפעמים

לפעמים
חלומות מתגשמים
כך כתוב,
לפעמים הם באים
וניראים בבירור
ומחליפים תפקידים
והחלום חולם אותנו
ומותיר חיוך
על הפנים.

לפעמים
קמים מחלום
באחת
ותחושת ה”חבל שכך”
מתלווה לאורך
היום.
לפעמים ..
ולפעמים לא.

המשאלות שלי 

משאלות הן כמו מבחן,
בודקים את התשובות,
משווים לשאלות
ורק אחרי בדיקה חוזרת
מגישים לבוחן
שיבדוק ויכתוב ציון,
אם אפשר
שירשום הערה בתוספת
שיהיה לגיוון.

המשאלות שלי
הן לא תצרף
או קובייה הונגרית,
לא מחברת אותן
מחתיכות חיים
ולא מתאימה שורות
על פי צבעים.

חושבת – מרחב,
מקווה – לקרבה,
אוהבת ועוטפת
באותה המידה

ומצפה לדעת
שמישהו חשוב וקרוב
ירצה לגעת
בליבי,
מוודאת שהוא יחף
כמותי
ויצעד איתי
על חוף הים
בלי סנדלים,
רק מימייה,
מיגבעת קש
וחיבוקים קרובים.

כואבות לי הדמעות

מוקדש לאורנית רוזנפלד היקרה שלי.

כל כך אוהבת לערב שימחה בשימחה
ותמיד זוכרת לערב שימחה בעצב
ולא לשכוח כי ממש כאן, קרוב אליי
במרחק כתיבה את דומעת
כמעט בלי הפסקה… כל כך כואבת
את כאב האימהות ותמיד זוכרת
להלך בזהירות כשדימעה זולגת
והיא שקופה כמו לב שקוף…
הלב שלך…והוא כל כך עצוב…
ומחסיר פעימה בין דמעה לדמעה…

כי הבכי שוטף את הכאב שרובץ
בין השכמות, ולוחץ את העיניים לתוך הארובות
והכאב מחמיר והולך… וכעת – הדפת אותו לצד

ושוב את לא כל כך לבד בתוך הסבל הנורא.
בוכה אתך בלב,בוכה בקול,
מברכת – שתראי רק טוב בכל
ובזכות גדולה
ואהבה רבה והלוואי שתזכי
לשגרה ברוכה… אמן ואמן כן יהי רצון
ואלוהים שלי מקשיב ועוזר המון !

כשאהבה

כשאהבה מתדפקת
על דלת פתוחה
למחצה
רוח אלוהים
פותחת אותה לרווחה…
אוספת מדרכים

שנידמה כי אבדו
ומביאה הביתה
למישכן עולמים…
זיכרון הופך מוחשי

מרגע לרגע

ולא ינוח ולא ישקוט

עד ייאסף עם אהבתו

ותשקוט הארץ

ארבעים שנה לפחות.

כשמשהו מרגיש נכון

כשמשהו מרגיש נכון צריך להקשיב ולעצור.
לבדוק ולתהות האומנם ?!
כשמשהו בבטן מרגיש  אני עוצרת חיש
כל עיסוק ופעולה לבדוק הכל מהתחלה
ולערוך השוואה בין המצב הקיים לאפשרי,
בין העבר הקרוב לעתידי ולא מתעלמת לרגע
לחוט המקשר ביניהם
העושה את ההווה טוב בהרבה ממצבו הקודם.

כשמשהו נכון מגיע אני ממהרת להרגיע
את הדופק שהאיץ מהתרגשות והקפיץ
את לבי בקצב שונה.
כשמשהו נכון ניצב בפתח ומביא עמו

את האדם הנכון,בזמן הנכון,למקום הנכון’
נחה דעתי ומתרווחת בתוכי.

‎Gal Shoham – נפלאה כתמיד

אודותיי

מה יש לדעת עליי ולא כתבתי ?
אני לא חידה,גם לא חידון.
לא כותבים עליי כתבות בעיתון.
כותבת מילים בעיפרון
כדי לפרוח עם הדמיון
למקומות רחוקים .
מה יש לדעת עליי
שעדיין לא ספרתי ?
נוסעת בעולם על כנפי החיבור
ללב,לאדמה, לנוף ולגלים.
מוצאת שם עולמות יפים
ומים צלולים, נחה על הרוח
הנושבת בעורפי ומחייכת בסיפוק .

לאה גבאי אז יש מה לדעת עלייך 😉❤❤

המילים לבשו חג

המילים לבשו חג ואני מחלצות,

הושיטו לי יד לצאת לריצות

למרחקים ארוכים,לאתלטים רבים ושונים

ללא בעיות נשימה…מאד חזקים וחסונים.

המילים לבשו חג בין השורות,

הבינו אותי והמתינו שעות

שאסיים את העיצוב,ההגייה והחיבור

של החיים המתהלכים חופשי בין השורות

ללא חליפות או בגדי מלכות,

מאד נוח להם להסתובב חופשי כמו בשוק

להניח צוואר עייף על ילקוט מתקלף

ולעצום עין דומעת.