חוקרי החייזרים

זה קרה יום בהיר אחד בשנת 1999. נחום כהן, בן 45 מבאר שבע ראה כתבה בעיתון לפיה חוקרים גילו סימנים לקיומם של חייזרים הכוכב לכת מרוחק בחלל.

נחום רץ לספר לשכן שלו, אברם שגם הוא התעניין מאד בחלל ובחייזרים.

כל ערב היו השניים עולים על גג הבית ומסתכלים בטלסקופ הגדול של נחום ומחפשים סימנים לקיום חיים בחלל.

נחום סיפר לאברם על הכתבה, ואברם אמר שהוא מוכן להשקיע את כל כספו וזמנו כדי לטוס לכוכב הזה ולבדוק האם יש חייזרים או לא.

נחום אמר שזה רעיון טוב אבל אין לנו חללית… כל העניין עולה הרבה מאד כסף! וייקח המון זמן.

אברם אמר, מה הבעיה? נלך לבנק.

בבנק הם סיפרו את התוכנית לפקידה, והיא פרצה בצחוק ואף קראה למנהל כדי שגם הוא ייהנה מהבדיחה.

אברם ונחום נעלבו מאד ורצו להסתלק משם… אבל פתאום נשמע קול מאחוריהם שאמר- אין בעיה אני אממן את המסע שלכם

וכך סידר משה חללית משוכללת ומהירה ביותר עבור השניים וביקש להצטרף למסע.

לאחר חודש של אימונים והכנות יצאה החללית לחלל כשעל סיפונה נחום, אברם ומשה. הזמן חלף והם עברו על פני כוכבים רחוקים וגלקסיות אין-סופיות, הם השאירו מאחוריהם את מערכת השמש והחלו להתקרב לכוכב בו נצפו סימני החייזרים.

המסע בחלל נמשך ונמשך, והצוות העביר את הזמן בשיחות מרתקות אודות חייזרים וחלל. ככל שהתקרבו יותר לכוכב האדום, היה חם יותר והם הרגישו לחץ בצד כמו שמרגישים אחרי ריצה. כדי לטפל בזה הם לבשו חליפת חלל מצוננת אשר מונעת גם לחץ.

שלוש, שתיים אחת נחיתה!  אבל, הנחיתה לא היתה רכה בכלל כי ברגע האחרון הם ראו דמות משונה אשר הניפה את ידה לצדדים בצורה לא מובנת והם לא רצו לפגוע בה, אז נחום משך בחוזקה בהגה החללית.

מי אתה? שאל משה את הדמות האדומה שנעצה בו במבט חודרני. איך הגעת לפה? שאל נחום שחש כאילו הדמות קוראת את המחשבות שלו.

קוראים לי דוד האדום או בקיצור דווידום. ואני נולדתי כאן. אבא שלי הוא נשיא הכוכב ואמא שלי אחראית על קישוט הכוכב בצבע שכולנו אוהבים.

תן לי לנחש, אדום, נכון? אמר אברם והדמות המשיכה לנעוץ בן מבטים ולא העלה אפילו חיוך קל על פניה.

שקט מתוח השתרר על פני הכוכב הרדום. שקט שאולי מבשר רעות…

האם יחטפו השלושה את החייזר ויביאו אותו כהוכחה לכדור הארץ או

שאולי משמר הכוכב יאסור אותם ויחרים את החללית

או שהם יברחו משם במהירות ללא הוכחות על קיום חייזרים…

על הבלתי ייאמן אשר קרה ברגע הבא תוכלו לקרוא בספר הבא.