עמק הפרפרים של רודוס

באי רודוס יש עמק שנקרא “עמק הפרפרים”.

לפני שבע שנים ביקרנו שם לראשונה. לא ממש נהנינו.

אין ספק, המקום היה מרהיב. אבל לא ראינו שם פרפרים. “אה”, הסביר השומר בכניסה, “בדיוק פספסתם אותם. בשבוע שעבר הם עוד היו כאן. היו כאן מיליונים. אבל העונה הסתיימה”.

ובכל זאת, בכניסה לפארק גבו דמי כניסה.

האם כבר ציינתי שהמקום היה מדהים ביופיו? היו שם מפלים, פינות חמד מוצלות ויופי חבוי ונדיר.

אבל אף פרפר לא נראה בסביבה. מאוד התאכזבנו.

טוב, אולי הגזמתי. דווקא היו פרפרים. והרבה. למכירה, על הקיר, בחנות המזכרות.

או, אם תרצו בפרפרזה מהסרט מדגסקר, “לא מאוד מלאת חיים, חבורת הפרפרים”.

בחודש שעבר ביקרנו שוב בעמק הפרפרים שברודוס. המקום השתנה אך במעט. ועדיין לא היו שם פרפרים. “אה”, אמר השומר בכניסה. “הקדמתם. הם יהיו כאן רק בשבוע הבא. העונה עדיין לא התחילה. יגיעו לכאן מיליונים”. ובכל זאת, בכניסה לפארק גבו דמי כניסה.

אלא שהפעם לא חווינו שום אכזבה. נהנינו מפינות הצל ביום זה של קיץ. פגשנו חיות אחרות במקום. ונהנינו מכל רגע. לא ציפינו לראות אף פרפר.

סוד היעלמות הפרפרים מהעמק נגלה לי בשלט דהוי שניצב במקום. מסתבר שבני האדם הבריחו אותם. כל שנותר הוא האגדה. ועובדי עמק הפרפרים ותעשיית התיירות ממשיכים להזין את המיתוס.

אבל, מן הסתם, את זה כבר הבנו.

מכל הסיפור הזה הפקתי לקח חשוב לחיים. כפי שנהג אבי לומר: “אל תצפה לכלום, ולא תתאכזב”.

ואני אומר “אם לא תצפו לראות פרפרים בעמק הפרפרים, אפילו עש על קירות השירותים יגרום ללב שלכם לפרפר”.

וכך היה.

Cover photo: John Zaker / USFWS