הסופרים הצעירים – בעקבות ספר שופטים

שם הסיפור: אהוד בן גרא

שם הסופרת: נטע קדר

אני מת מפחד כל עם ישראל זועק אל השם אני לא יודע מה לעשות.

אה רגע יש לי רעיון! כל עם ישראל לא לבכות’ אנחנו נהרוג את מלך מואב.

למחרת – 

אני מפחד’ אני לא יודע, אולי זה לא יעזור… טוב נו מה אני מלחיץ את עצמי,בעזרת ה’ אני מקווה שזה יצליח.

שמתי את הסכין (חרב) והתקדמתי, הגעתי לארמון.

ידעתי שלא יבדקו לי את צד ימין, ובגלל זה הצלחתי להרוג את עגלון המלך! זה היה דוחה כי הוא היה שמן… הסכין נתקעה לו בתוך הבטן ואני פשוט רצתי, נעלתי את הדלת, עליתי על גבעה קטנה והשקפתי על הארמון, ראיתי שהחיילים לא מבינים מה קרה למלך..

אני שמחתי, שהצלחתי לעשות משהו!!! ובגלל זה עשיתי מסיבה.            

שם הסיפור: כח שמשון

שם הסופר: איתן מרגלית

פרק א’ – הולדת שמשון

יום אחד יוצאת לשדה אישה עקרה ושמה הצללפוני, היא פוגשת בשדה את מלאך ה’. מלאך ה’ אומר לה הנה את עקרה וילדת בן והבן יהיה נזיר אלוקים מבטן, לכן אסור לך לעשות את אלה: לשתות יין ושכר וכל מה שקשור לענבים, אל תגלחי את הנער כי הוא יחל להושיע את ישראל.

צללפוני קוראת לבעלה מנוח ומספרת לו את כל הדברים שמלאך ה’ אמר לה בשדה. מנוח רצה להיות בטוח והתפלל ל-ה’ שאיש האלוקים יגיע עליהם שוב. צללפוני הלכה שוב לשדה ומלאך ה’ נגלה עליה, וצללפוני הלכה לקרוא למנוח  שישמע גם את מלאך ה’.

מנוח הלך אחרי אשתו והם הגיעו למלאך ה’. מלאך ה’ אמר למנוח את כל מה שאמר לצללפוני, ומנוח שאל לשמו של המלאך, המלאך אמר לו ששמו פלאי. מנוח הציע למלאך גדי עיזים, אך המלאך סירב ואמר לו לעלות עולה ל-ה’. מנוח הלך והביא גדי עיזים, המלאך שחט את הגדי, הבעיר אש פלאית על הצור ועלה עם האש לשמים. מנוח ואשתו ראו את הכל והבינו שזה מלאך ה’.

לאחר כמה זמן ילדה צללפוני בן וקראה את שמו שמשון. שמשון גדל, ותחל רוח ה’ לפעמו.

פרק ב’ – חתונת שמשון הראשונה

לאחר ששמשון גדל, הוא הלך לתמנה ושם מצא אישה מבנות פלישתים.

שמשון החליט להתחתן איתה כדי לדעת דברים על פלישתים ולהתחיל להילחם איתם כדי להושיע את ישראל.

שמשון חזר הביתה וביקש מאביו ואימו להתחתן עם האישה הפלישתית. בדרכו, שמשון ראה בדרך  אריה ותצלח עליו רוח אלוקים וישסע את הארי כמו גדי קטן.

שמשון והוריו קבעו תאריך לחתונה וחזרו לבית.

כשהגיע הזמן להתחתן, הלך שמשון לתמנה וראה את גוויתו של הארי אשר הרג, וכוורת דבורים בתוכה. לקח שמשון דבש מהכוורת והביא לאביו, לאמו ולאשתו, ולא סיפר לאף אחד כי הדבש מגוית הארי שהוא הרג.   

פרק ג’ – 7 ימי המשתה לפני החתונה

בזמנו של שמשון היו עושים 7 ימי משתה לפני החתונה ו-7 ימי משתה לאחר החתונה. בשבע ימי משתה לפני החתונה רק החברים של החתן היו מגיעים ואפילו הכלה לא היתה מגיעה.

שמשון הזמין 30 אנשים פלישתים וחד להם חידה שאם הם לא יצליחו לפצח את החידה עד סוף שבעת ימי המשתה שלאחר החתונה, הם יהיו חיבים לשמשון 30 חליפות ו-30 סדינים, ואם הם יצליחו, שמשון ייתן להם 30 סדינים ו-30 חליפות.

חידת שמשון הייתה כך: ” מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק”, אף אחד לא ענה על החידה הקשה.

פרק ד’ – 7 ימי המשתה לאחר החתונה

ביום השלישי של ימי המשתה שלאחר החתונה, לא יכלו הפלישתים לענות על החידה, ולכן איימו על אשת שמשון שאם לא תפתה את שמשון לגלות לה את התשובה הם ישרפו אותה ואת כל בית אביה.

אשת שמשון הלכה ופתתה את שמשון לגלות לה והיא גלתה את התשובה לכל 30 האנשים.

שמשון כעס על האנשים ועל אשתו ועל כך תקראו בפרק הבא.

פרק ה’ – כעס שמשון

שמשון הולך לאשקלון, ומכה שם 30 איש מפלישתים, לוקח להם את הסדינים שלהם ונותן לפותרי החידה.

שמשון עוזב בכעס את אשתו, ולאחר שנה כשחוזר אליה הוא מגלה שאביה נתן אותה למישהו אחר.

שמשון מתמלא בכעס, לוכד 330 שועלים ומחבר אותם זנב אל זנב, הוא שם בין הזנבות לפידים, מבעיר את הלפידים ושולח את השועלים בשדות הפלישתים, השועלים שורפים את כל השדות של הפלישתים.

הפלישתים כועסים ומאשימים את את אשת שמשון ואביה על מה ששמשון עשה בגללם, ושורפים אותם ואת ביתם.

שמשון שוב כועס ומכה אותם מכה גדולה מאוד.

שם הסיפור: סיפורו של מנוח

שם הסופרת: נעם שרים

שמי מנוח, אני משבט דן ואני גר בצרעה (ליד בית שמש היום), אני ואשתי נשואים אבל אין לנו ילדים.

יום אחד, אשתי באה אלי ואמרה לי שמישהו בא אליה ואמר לה: לא להטמא, לא לאכול ולשתות יין, שיוולד לנו ילד ויהיה אסור לו להסתפר. אמרתי לה: אני רוצה לראות את אותו אדם.

ד’ שמע את הבקשה שלי ושלח אליה עוד פעם את האדם הזה,אז אשתי רצה אליי וקראה לי, והוא אמר לי באמת את אותם הדברים שהוא אמר לאשתי.

שמחתי כל כך שיהיה לי ילד, ונזכרתי באברהם אבינו שכשבישרו לו שיוולד לו ילד, הוא נתן למלאכים לאכול, ורציתי גם אני להכין לו גדי עיזים, אבל המלאך אמר לי שאם אני רוצה להודות לו, שאני יעלה עולה לד’. וכך עשיתי.

יחד עם הקרבן, מלאך ד’ עלה לשמים ואני ואשתי ראינו זאת. ואכן נולד לנו ילד שקראנו לו שמשון והוא היה עם כוחות מיוחדים.

שם הסיפור: מי שרודף אחר הכבוד – הכבוד בורח ממנו

שם הסופר: דביר ברחד

מי לא רוצה למלוך? מי לא רוצה שיהיו לו משרתים ושרים?

לי קוראים אורי, ואני אספר לכם סיפור, על אדם שגם רצה למלוך, אך בשביל למלוך הוא עשה כמה דברים לא כל כך טובים, וכך דווקא נתיניו הנאמנים ביותר מרדו בו. רוצים לשמוע? אז קדימה!!!

הכל התחיל בבוקר קיצי כשאני וחברי רועי נפגשנו למשחק כדורגל, המשחק היה ממש צמוד עד שרועי העיף את הכדור מהגדר, יצאנו לחפש את הכדור וראינו שהוא נכנס לתוך סבך של עצים. נכנסנו בעקבותיו והגענו למקום מוזר.

“מה זה?” שאלתי, “לאן נעלם הבית של משפחת כהן והגינה של אדון לוי?” במקום זה היו שם כמה צריפי עץ. “נראה לי שחזרנו בזמן” אמר לי רועי. זה לא היה נשמע הגיוני אך לאור העובדות נאלצתי להסכים איתו שאכן חזרנו בזמן, וזה הלחיץ אותי מאוד לא הקשבתי הרבה בשיעורי היסטוריה וסביר להניח שניקלע לצרות צרורות. המשכנו ללכת ופתאום ראינו בית אבן גדול ממדים “כמה אנשים גרים כאן?” תהה רועי.

הבית היה מאוד רועש, לכן הסקנו שהיו בו אנשים רבים. לפתע ראינו מאחורינו כמה אנשים עם חרבות, אני ורועי מיהרנו להסתתר מאחורי השיחים, מאוד חששתי שמא הם יתפסו אותנו ויעשו בנו שפטים, הם נכנסו לבית האבן הגדול ויצאו ממנו כעבור כמה דקות.

לפתע, שמענו משהו בין  השיחים זה היה ילד בערך בגילנו. הילד הציג את עצמו כיותם והחל לבכות, “מה קרה?” שאלנו אותו, “אני גרתי בבית עם שבעים אחים” החל יותם לספר, “אחד מאחי, אבימלך, גר בשכם כיוון שהיה בנה של פילגש והוא החליט למלוך, לכן שכנע את אנשי שכם להמליכו וכדי שלא יהיו לו מתנגדים הרג את כל אחי, אני היחיד שהצליח לקפוץ מהחלון ולהסתתר.

“זה נורא” הזדהינו איתו, “צריך לשים קץ למתנכל הזה” קבעתי נחרצות.

הסתתרנו במקום כמה שעות ולפתע נשמע כרוז: “בואו בהמוניכם להמלכת אבימלך המתקיימת בסמוך להר גריזים”. “אנשי שכם חושבים שיקבלו מעמד מאבימלך לכן הם ממליכים אותו, עלי לפעול ומהר!”. “מסכים איתך לגמרי” אמרתי לו, “אז, מה התוכנית שלך? יותם? יותם?” יותם נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

אני ורועי הלכנו להמלכה, כנראה כי אף פעם לא ראינו המלכה אמיתית. 

הטקס תם ולפתע נשמע קול אדיר: “הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ”, היה זה יותם שמחה בכל תוקף על המלכת אבימלך. הוא המשיך את סיפורו: “פנו העצים לזית: “התואילי למלוך עלינו?” ענה הזית: “החושבים הנכם כי אפסיק ליצר את שמני הזך והטהור בכדי למלוך על עצים? לא ולא!”

פנו העצים לתאנה: “אנא תאנה מהוללה מלכי עלינו”, השיבה התאנה: “החושבים הנכם כי אחדול ליצר דבש בכדי למלוך על העצים? לא ולא!”. פנו עצים לגפן:”במטוטא מינך מלכי עלינו גפן אצילית”, השיבה הגפן: “ומדוע חושבים הינכם כי אפסיק לספק תירוש המשמח לבב אנוש לאנשים ואמלוך עליכם??”.

כמוצא אחרון פנו העצים לאטד:”לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ”, השיב האטד לעצים: “אם באמת ובתמים מקבלים אתם אותי למלך בואו, חסו בצלי ואם אין כולכם תפגעו.

והנמשל ברור: העצים הם אנשי שכם והאטד הוא אבימלך, “לכן” אמר יותם לכל העם: “אם בחרתם באבימלך כדי לתת כבוד לאבי מה טוב, ואם לאו ועשיתם זאת מתוך אינטרסים אישיים לא תוכלו לחיות ביחד.

חיפשתי את יותם בין ההמון אך הוא נעלם שנית. מאוחר יותר, מצאתי את עצמי בעיר שכם ושמעתי מישהו מקלל את אבימלך.

הסכמתי איתו ואפילו אני השחלתי קללה בין כל אלפי האנשים שהיו שם. מדברי האנשים הבנתי כי לאותו אדם קוראים געל בן עבד, היה שם אדם נוסף שמיהר לצאת והצליח לפלס דרך בין כל האנשים.

למחרת בבוקר, ראיתי את געל עומד בשער ליד אדם שנקרא כנראה זבול, הוא חשב שראה אנשים יורדים מן ההר, אך זבול הרגיעו באומרו שזהו רק צל ההרים הנדמה לו כאנשים. “אל תכחש בי”, אמר געל לזבול, “הרי עוד אנשים באים מטבור הארץ ועוד קבוצה בא מאלון מעוננים”, “נו, איפה גבורתך”, אמר לו זבול, “הרי רק אתמול קיללת את אבימלך והנה הוא תוקף, אסוף את הצבא וצא”. זבול היה נראה לי מוכר והבנתי שזהו אותו אדם שמיהר לצאת אמש הוא כנראה אמר לאבימלך לתקוף ועכשיו מתחוללת מלחמה.

המון אנשים הגיעו למקום, ובדרך לא דרך הצלחנו לצאת מהעיר ולהתחבא. צבא אבימלך פרץ את העיר, אך גילה כי כל האנשים נמלטו לכן כילה את זעמו במגדל שכם.

אנחנו נדחקנו בעקבות האנשים אל בית אל, שם מצאנו מחסה אצל יהודה בן אלישמע ושמעון בית האלי. זמן רב גרנו שם והערצנו את האנשים המסורים הללו. שמעון בית האלי שמע כי אבימלך מתקרב לעיר ולכן הבריח אותנו לחברו שנקרא רחמיאל התבצי. ביום המלחמה הוברחנו, המראה האחרון שאני זוכר הוא את צריח בית אל נשרף, ולפתע, שוב מצאתי את עצמי בהווה.

לא האמנתי שכך נגמר הסיפור, לכן חיפשתי עוד מידע.

גיליתי שהיינו בתקופת השופטים, בתקופת השופט או יותר נכון אנטי שופט – אבימלך. לאחר שנשרף צריח בית אל הוא הלך לתבץ איפה שגר רחמיאל התבצי, ובא לשרוף גם את מגדל תבץ, אלא שלפני שהספיק לבצע את זממו, אישה השליכה עליו אבן גדולה בשם פלח רכב מראש הבניין. אבימלך היה גוסס וביקש מנערו להרגו לפני שימות כדי שלא יאמרו שאישה הרגה את אבימלך, נערו אכן הרגו וכל בני ישראל שבו למקומם.

כך נתקיימה קללת יותם במלואה.

סוף!!!