אמא – זיכרון וחיות

נולדה בשדות הגבול שבין רומניה – רוסיה בעת מנוסה מהגרמנים. נולד עימה אח תאום. רופא רוסי שתיין יילד את התאומים – וברח.

אמא נולדה ראשונה. אברהם השני. המשפחה ברחה, והסתתרה עם הפרטיזנים ביערות. בשלב כלשהו נתפסו, הצליחו שוב לברוח, והגיעו לאוסטריה. נתפסו שוב – הושלכו לכלא. משם – עת סיום המלחמה – עלו ארצה. התגוררו בחיפה, עברו את הצנע.

אמא נישאה בגיל צעיר מאוד. התגרשה גם מהר מאוד. ילדה ילד, וגידלה אותו לבד. עבדה קשה, על מנת לסייע בפרנסת בית ההורים, וגידול ילדה – אחי. נישאה שוב, נולדתי אני – והתגרשה בשנית. כל חייה הוקדשו לאהבת האדם, ולחינוך ילדיה. לא החסירה מאיתנו דבר. תמיד בחורף, עת סבלנו מקור וממחסור טענה:”כשאנחנו יחד חבוקים – כל העולם שלנו ואף אחד לא יכול לנו”.

אמא חלתה בדמי ימיה, לא שמרה על בריאותה. מסרה נשמתה לבורא ביום ט”ו באדר לפני שבע שנים. משפחתו של אחי ומשפחתי נשארנו מלוכדים ואוהבים. משמרים את הרגע, את קדושת החיים. את אמא שלנו לעד ולעולמי עולמים.

שיר שאמא אהבה: קראת לי אסתר – אתי אנקרי.

קראת לי אסתר כשרציתי לשכוח וגיליתי שמחה במקום שרציתי לברוח קראת לי אסתר ועיניך דממה שנינו למדנו באותה שממה אמרת לי אסתר הפסקתי לדהור ואת כל המרחק לא יכול לחזור במקום שהכרת יש בורות עמוקים הצמחתי כנפיים ואין לי פנים אההה…. אמרת לי אסתר “אל תביטי בי כך” שנינו יודעים אז בואי נשכח תמשיכי ללכת אלוהים איתך אני פה נרדם אותי הוא שכח אההה…. תשירי אסתר בשבילי תשירי… תשירי לילדים לפני שהם נוגעים לפני שהם הולכים תשירי אסתר לעולם אני נרדם…