סיפורה של יוכבד בונדר

אני יוכבד בונדר לבית דנצינגר נולדתי בגרמניה ועליתי עם משפחתי לארץ ישראל עם עליית הנאציזם

בשנת   1934

הייתה לי ילדות מעניינת בחיק משפחה אוהבת . למדתי לנגן בכלי מייתר טיילתי עם המטפלת שלי בחיק הטבע ולמדתי בבית ספר ובחדר

אני רוצה לשתף בחוויה משמעותית בחיי שסייעה לי להבין יותר מכל הסבר של הורי מדוע עזבנו את החיים בגרמניה ועלינו ארצה.

    יום אחד בשנת 1929 כשאמא הייתה בהריון אחותי  הייתי איתה בחנות

נכנס בחור צעיר ובחר חליפות רבות אמא ארזה לו את החבילה ובקשה ממנו כסף הבחור שעשה עצמו כמוציא כסף מהכיס הוציא פלפל שחור והעיף על אמא על הפנים אמא צעקה מכאב ואני כילדה לא ידעתי מה לעשות ופחדתי מאוד. מאוחר יותר סגרו לנו את החנות ושמו שלט על החלון :”יהודים לא  לקנות”.

כשהגענו לארץ גרנו בהתחלה בחיפה בצריף אשר אני ואבי בנינו יחד.

גרנו שם שנתיים ולאחר מכן עברנו לגור בקריית חרושת היא טבעון של היום.

 ומשם עברנו לראשון לציון בעקבות דודי שם עברו ימי נעורי ,

נשאתי, הקמתי משפחה ובניתי את חיי בעיר.

את בעלי הכרתי דרך חברה שהזמינה אותי לבוא לשחות איתה בברכת מגדל המים בנחלת יהודה. אל הברכה יכולתי לרדת אך ממנה לעלות התקשתי

שמואל אשר היה שם כידיד של חברתי הציע את עזרתו אחז במותני והרים אותי מעלה ומאז ועד פטירתו שאלתי אותו אם הוא לא מצטער על שעזר לי לצאת מהברכה.